טעמי המנהגים תתר״הTa'amei HaMinhagim 1005
א׳טעם שאסור ליקח מינקת חבירו*עי' הלכות קטנות ח"ש סי' פ"ח דאלמנה שנשתדכה לאחד ודרך שהמשודך שולח לה בגדים לבנים תוכל להסיר בגדי אלמנותה ותלבש בגדים אלו:
ונידון הנושא אלמנה אם לזווג לה בלילה הראשונה. כתב בשו"ת טטו"ד מהדורא תליתאי סי' רס"ג שהעולם נהגו איסור בזה וראוי לחוש לו ע"כ:
והנה שמעתי מפי איש נאמן ירא ד' שיודע בבירור מהרבה גדולי הצדיקים שלא נהגו איסור בזה. ונראה דטעות העולם הוא ממש"כ במהרי"ל דהכונס את האלמנה לא יבא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא ביו"ט דאיכא סכנת מיתה משום דאלמנה אין לה קנין כ"א יחוד ואין קנין בשבת וכתב שם מעשה שהי' שהחתן הי' נוהג היתר ומאותו לילה ואילך נחלש החתן ולא בא עליה עוד ומת בחצי שנה אח"כ. ומזה נתהווה הטעות. ועי' מ"א סי' של"ט ס"ק י"א:
ובענין נשיאת אלמנה יש לחוש שלא לישא אותה עכ"פ קודם י"ב חודש למיתת הבעל. ועי' שדי חמד מערכת אישות סי' א' סעי' ד'. ועי' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' י"ט ועי' בס' נוצר חסד אבות פ"ג מ"ה מש"כ בשם הזוהר ע"ש. ובספר משיב נפש להגאון הקדוש הב"ח ז"ל כתב בשם הזוהר שגורמת האשה כשנשאת לשני תוך י"ב חודש עמל וכעס לבעלה הראשון בהיותו נע ונד ממקום למקום ולהלחם ולהתקוטט עם האחר:
ונראה שמזה הטעם נוהגים שהאשה מתאבלת על בעלה ולובשת שחורים י"ב חודש. והבעל אין מתאבל רק שלשים יום. כדי שלא יקטרג בהדי רוח אחרא מבעלה תניינא. ועי' ט"ז סי' שצ"ב סק"ג דמה שהנשים נוהגות שמתאבלות שנה תמימה על בעליהן איני יודע להם סמך וראי' ואולי עושות בשביל ביניהם שמתאבלין י"ב חודש ע"כ. ולפמ"ש ניחא:
ובספר ברכה משולשת להגאון הקדוש מדינוב זצוק"ל (כתובות) כתב וז"ל שדברי הזוהר אמורים קודם התקנה. אבל אחר שתקנו חז"ל נשואין לאלמנה ביום ה' כמבואר (בכתובות) אזי אין סכנה. ובשם המגיד הקדוש מוהר"ר דוב בער ממעזריטש זצוק"ל שנשמת הנפטר אין לה עלי' כ"כ לבא למחוז חפצה עד שתנשא אלמנותו אם היא ראויה עדיין להנשא ע"כ. וא"כ תקנת חכמים בנישואי אלמנה היא לטובה רבה לנשמת הנפטר ולהנושא אלמנותו לחיים. כי החכמה תחי' בעליה. והנה החכמים הבאים משורש החכמ"ה תיקנו תקנה לנושא אלמנה. א"כ הנושא אלמנה ומקיים תקנת חכמים נעשה ע"י החכמה הפעולה סוד הבירור ועליה להניצוץ. היינו האי רוחא דשדי בגוה בעלה הראשון. וא"כ לא מיבעיא דלא יקטרג על הנושא אלמנותו. אלא יעמוד עליו למליץ יושר. שיהי' לו עלי' על ידו ע"ש:
וטעם שתיקנו לה נשואין ליום החמישי. משום ברכה דדגים. דהנה הדגים לא נמחו במבול. משום דבבהמות וחיות נאמר תוצא הארץ נפש חי' למינה. וא"כ נאסרו בשאינו מינם. משא"כ בדגים נאמר ישרצו המים שרץ נפש חי' ולא נאמר למינ"ו. וכל הבריות שבמים אחת היא. ולא נאסרו מין בשא"מ. והנה לפי מש"ל דע"י תקנת חז"ל אין קטרוג אפי' מין בשא"מ הנה תיקנו נישואי אלמנה ליום החמישי משום ברכה דדגים דלא נאסרו להם מין בשא"מ והגם שעתה בזמן הזה שאמרו חכז"ל אשה נישאת בכל יום ג"כ אין קפידא כיון דהכל בא מחמת תקנת חז"ל. הם תיקנו כעת אשה נישאת בכל יום ואין קפידא בדבר ע"ש. וכן כ' בספרו בני יששכר:
ובספר זרע קודש פ' משפטים פי' המדרש (תשא) הה"ד שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. היינו הסנהדרין יושבים על מדין ופתחו בזכות והיו תמיד מתאמצים לכף זכות שלא תהי' נקראת קטלנית והיו מכריעים לכף זכות. וזה אל יחסר המזג כי המזיגה מרמז להמתיק הדין:
והרא"ש בתשובה כתב דאיש שמתו לו שתי נשים אין לומר דהוא קטלן ולא ינשא. דגבי אשה ה"ט דמזל גורם ומזלה שימות בעלה ולא יהי' לה מזונות. אבל האיש דרכו של איש שנושא ונותן ויש לו מזל ע"ש: משום סכנת הולד דחשו דילמא מיעברה בעודה מניקה. ותתעכר חלבה ולא תוכל להניק וקטלה ליה לברה ברעב. וכ"ת א"ה אפי' באשתו נמי לא ישמש עמה בעוד שהיא מניקה מהאי טעמא דשמא יתעכר חלבה וימות הולד ברעב. בולד דידה לא חיישינן להכי דממסמסא לי' ביצים וחלב. אבל בולד דאחרים לא יניח לה הבעל למסמס לי' וימות ברעב לפיכך גזרו שלא ישא אדם מעוברת ולא מינקת חבירו עד שיהי' לולד כ"ד חדשים. יבמות דף מ"ב ע"ב:
ונידון הנושא אלמנה אם לזווג לה בלילה הראשונה. כתב בשו"ת טטו"ד מהדורא תליתאי סי' רס"ג שהעולם נהגו איסור בזה וראוי לחוש לו ע"כ:
והנה שמעתי מפי איש נאמן ירא ד' שיודע בבירור מהרבה גדולי הצדיקים שלא נהגו איסור בזה. ונראה דטעות העולם הוא ממש"כ במהרי"ל דהכונס את האלמנה לא יבא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא ביו"ט דאיכא סכנת מיתה משום דאלמנה אין לה קנין כ"א יחוד ואין קנין בשבת וכתב שם מעשה שהי' שהחתן הי' נוהג היתר ומאותו לילה ואילך נחלש החתן ולא בא עליה עוד ומת בחצי שנה אח"כ. ומזה נתהווה הטעות. ועי' מ"א סי' של"ט ס"ק י"א:
ובענין נשיאת אלמנה יש לחוש שלא לישא אותה עכ"פ קודם י"ב חודש למיתת הבעל. ועי' שדי חמד מערכת אישות סי' א' סעי' ד'. ועי' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' י"ט ועי' בס' נוצר חסד אבות פ"ג מ"ה מש"כ בשם הזוהר ע"ש. ובספר משיב נפש להגאון הקדוש הב"ח ז"ל כתב בשם הזוהר שגורמת האשה כשנשאת לשני תוך י"ב חודש עמל וכעס לבעלה הראשון בהיותו נע ונד ממקום למקום ולהלחם ולהתקוטט עם האחר:
ונראה שמזה הטעם נוהגים שהאשה מתאבלת על בעלה ולובשת שחורים י"ב חודש. והבעל אין מתאבל רק שלשים יום. כדי שלא יקטרג בהדי רוח אחרא מבעלה תניינא. ועי' ט"ז סי' שצ"ב סק"ג דמה שהנשים נוהגות שמתאבלות שנה תמימה על בעליהן איני יודע להם סמך וראי' ואולי עושות בשביל ביניהם שמתאבלין י"ב חודש ע"כ. ולפמ"ש ניחא:
ובספר ברכה משולשת להגאון הקדוש מדינוב זצוק"ל (כתובות) כתב וז"ל שדברי הזוהר אמורים קודם התקנה. אבל אחר שתקנו חז"ל נשואין לאלמנה ביום ה' כמבואר (בכתובות) אזי אין סכנה. ובשם המגיד הקדוש מוהר"ר דוב בער ממעזריטש זצוק"ל שנשמת הנפטר אין לה עלי' כ"כ לבא למחוז חפצה עד שתנשא אלמנותו אם היא ראויה עדיין להנשא ע"כ. וא"כ תקנת חכמים בנישואי אלמנה היא לטובה רבה לנשמת הנפטר ולהנושא אלמנותו לחיים. כי החכמה תחי' בעליה. והנה החכמים הבאים משורש החכמ"ה תיקנו תקנה לנושא אלמנה. א"כ הנושא אלמנה ומקיים תקנת חכמים נעשה ע"י החכמה הפעולה סוד הבירור ועליה להניצוץ. היינו האי רוחא דשדי בגוה בעלה הראשון. וא"כ לא מיבעיא דלא יקטרג על הנושא אלמנותו. אלא יעמוד עליו למליץ יושר. שיהי' לו עלי' על ידו ע"ש:
וטעם שתיקנו לה נשואין ליום החמישי. משום ברכה דדגים. דהנה הדגים לא נמחו במבול. משום דבבהמות וחיות נאמר תוצא הארץ נפש חי' למינה. וא"כ נאסרו בשאינו מינם. משא"כ בדגים נאמר ישרצו המים שרץ נפש חי' ולא נאמר למינ"ו. וכל הבריות שבמים אחת היא. ולא נאסרו מין בשא"מ. והנה לפי מש"ל דע"י תקנת חז"ל אין קטרוג אפי' מין בשא"מ הנה תיקנו נישואי אלמנה ליום החמישי משום ברכה דדגים דלא נאסרו להם מין בשא"מ והגם שעתה בזמן הזה שאמרו חכז"ל אשה נישאת בכל יום ג"כ אין קפידא כיון דהכל בא מחמת תקנת חז"ל. הם תיקנו כעת אשה נישאת בכל יום ואין קפידא בדבר ע"ש. וכן כ' בספרו בני יששכר:
ובספר זרע קודש פ' משפטים פי' המדרש (תשא) הה"ד שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. היינו הסנהדרין יושבים על מדין ופתחו בזכות והיו תמיד מתאמצים לכף זכות שלא תהי' נקראת קטלנית והיו מכריעים לכף זכות. וזה אל יחסר המזג כי המזיגה מרמז להמתיק הדין:
והרא"ש בתשובה כתב דאיש שמתו לו שתי נשים אין לומר דהוא קטלן ולא ינשא. דגבי אשה ה"ט דמזל גורם ומזלה שימות בעלה ולא יהי' לה מזונות. אבל האיש דרכו של איש שנושא ונותן ויש לו מזל ע"ש: משום סכנת הולד דחשו דילמא מיעברה בעודה מניקה. ותתעכר חלבה ולא תוכל להניק וקטלה ליה לברה ברעב. וכ"ת א"ה אפי' באשתו נמי לא ישמש עמה בעוד שהיא מניקה מהאי טעמא דשמא יתעכר חלבה וימות הולד ברעב. בולד דידה לא חיישינן להכי דממסמסא לי' ביצים וחלב. אבל בולד דאחרים לא יניח לה הבעל למסמס לי' וימות ברעב לפיכך גזרו שלא ישא אדם מעוברת ולא מינקת חבירו עד שיהי' לולד כ"ד חדשים. יבמות דף מ"ב ע"ב:
1
ב׳קונטרס אחרון
ויש לו מזל. ובספר ישמח משה (וישב) כתב בשם הזוהר דאם בעל השני הוא יותר גדול מהראשון אין לו לירא מרוחא דשביק לה בעלה משא"כ אם הוא קטן ממנו ע"כ. וזה שאמר יהודא שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני. כלומר שיגדל במע"ט יותר מהם ע"ש:
כתב בספר דברי דוד להגאון הגדול מוהר"ר דוד בעל הט"ז (ויחי) וז"ל איתא בפסקים וכתבים של מהרא"י שאלה אשתו של אליהו מהו אשתו של יהושיע כו'. ותשובה אשת איש אסרה רחמנא ולא אשת מלאך וכן כתב בס' אזור אליהו (תזריע) בשם בית שמואל א"ע סי' י"ז:
בתולה שנתארסה באירוסין דידן ב' פעמים ומתו החתנים אין חשש קטלנית כיון דאשה יש לה מזונות מבעלה משא"כ ארוסה וכלה אין לה מזונות מהחתן. שו"ת חות יאיר סי' קצ"ז:
אם הי' לאדם אשה ומתה לא ישא אחרת ששמה כשם הראשונה או מת בעל לאשה לא תקח בעל ששמו כשם הראשון כי יחשבו אחר הראשון. ואם יהי' הדבר כל כך לעולם לא יהי' בשלום. או ימות אחד מהן מהרה. וכן לא יהי' לאדם בנים אברהם יצחק יעקב ולא משה ושמואל כי האחד מת או חולה או אלם או שוטה. ספר חכמת הנפש לא' קדוש קדמון (דף כ"ד):
ויש לו מזל. ובספר ישמח משה (וישב) כתב בשם הזוהר דאם בעל השני הוא יותר גדול מהראשון אין לו לירא מרוחא דשביק לה בעלה משא"כ אם הוא קטן ממנו ע"כ. וזה שאמר יהודא שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני. כלומר שיגדל במע"ט יותר מהם ע"ש:
כתב בספר דברי דוד להגאון הגדול מוהר"ר דוד בעל הט"ז (ויחי) וז"ל איתא בפסקים וכתבים של מהרא"י שאלה אשתו של אליהו מהו אשתו של יהושיע כו'. ותשובה אשת איש אסרה רחמנא ולא אשת מלאך וכן כתב בס' אזור אליהו (תזריע) בשם בית שמואל א"ע סי' י"ז:
בתולה שנתארסה באירוסין דידן ב' פעמים ומתו החתנים אין חשש קטלנית כיון דאשה יש לה מזונות מבעלה משא"כ ארוסה וכלה אין לה מזונות מהחתן. שו"ת חות יאיר סי' קצ"ז:
אם הי' לאדם אשה ומתה לא ישא אחרת ששמה כשם הראשונה או מת בעל לאשה לא תקח בעל ששמו כשם הראשון כי יחשבו אחר הראשון. ואם יהי' הדבר כל כך לעולם לא יהי' בשלום. או ימות אחד מהן מהרה. וכן לא יהי' לאדם בנים אברהם יצחק יעקב ולא משה ושמואל כי האחד מת או חולה או אלם או שוטה. ספר חכמת הנפש לא' קדוש קדמון (דף כ"ד):
2