טעמי המנהגים תתר״חTa'amei HaMinhagim 1008
א׳טעם. למנהג שמדליקין נרות בפני הגוסס. כי נודע מדברי חכמים שסגולת הנר הוא להבריח המזיקין ואפי' בלילה אבוקה כשנים וע"כ הדלקת הנרות תועיל לשבר מלתעות עול ולהניס הס"ם וכוחותיו החוצה. מעבר יבק שפת אמת פ' ט"ו:
1
ב׳קונטרס אחרון
בפני הגוסס. ומה שנוהגין לסלק הקרובים מחדר הגוסס הוא דוקא כדי שלא לצערו בהרמת קולם כי אז עת לחשות מבכי שלא להטריד כוונת הזוכה לקדש עצמו אז כשרפים*בספר אגרא דכלה (ואתחנן) כתב וז"ל ידוע דהצדיקים הגדולים קודם פטירתם יתגדלו במעלת ההשגה מה שלא זכו כל ימי חייהם וזה מיתת נשיקה שברגע האחרונה ישיגו בנועם י"י ביותר ותצא הנפש מנרתיקה מגודל תשוקתה. וזהו הענין בכל צדיק לפי מדריגתו:
ובפ' וילך כתב וכן מצינו לבוצינא דקדישא דקאמר ביומא דהלולא דילי' אסהדנא עלי דכל יומא דקאמינא תאיבנא למחמו יומא דא. וכן שמעתי ממגידי אמת שהרב הקדוש הבעש"ט זלה"'ה אמר בשעת פטירתו כעת אני יודע למה נבראתי וכוונת בריאתי והמשכילים יבינו עכ"ל. וע"ל בהשמטה לסעי' י':
ובספר בני יששכר מאמרי חדש ניסן מאמר י"ב פי' עפי"ז מה שאמר משה בעת פטירתו בן מאה ועשרים שנה אנכי היו"ם דבכל המאה ועשרים שנה הי' מצפה ומשתוקק להשגות היום ההוא. הנה כאשר בא היום ההוא נגמרה אצלו תשוקתי מכל הק"כ שנה בחיבור. וז"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום: אבל אם הי' יכולים לעמוד על עמדם בלא דלויי קול אין ספק שיש תענוג למת בהיות קרוביו החיים שם בעת סילוק נשמתו כמו שמענג מקריבוהי ומרחימוהי המתים הנזכר בזוהר פ' ויחי. אמרי נועם פ' כ"ז:
וצריך ליזהר שלא לעמוד לרגלי המטה שבו הגוסס. יען כי מ"ה הוא כנגדו וחרבו בידו כדאמרו רבנן. ואין להתקרב אליו ולא לדחוק מקומו. וכתב בזוהר פנחס דף רל"ד ע"ב המבקר את החולה לא ליתיב מראשותיו משום דשכינתא על רישיה ולא לרגלוהי דמ"ה לרגלוהי כו' ע"ש. שפתי רננות פ"ו.
בפני הגוסס. ומה שנוהגין לסלק הקרובים מחדר הגוסס הוא דוקא כדי שלא לצערו בהרמת קולם כי אז עת לחשות מבכי שלא להטריד כוונת הזוכה לקדש עצמו אז כשרפים*בספר אגרא דכלה (ואתחנן) כתב וז"ל ידוע דהצדיקים הגדולים קודם פטירתם יתגדלו במעלת ההשגה מה שלא זכו כל ימי חייהם וזה מיתת נשיקה שברגע האחרונה ישיגו בנועם י"י ביותר ותצא הנפש מנרתיקה מגודל תשוקתה. וזהו הענין בכל צדיק לפי מדריגתו:
ובפ' וילך כתב וכן מצינו לבוצינא דקדישא דקאמר ביומא דהלולא דילי' אסהדנא עלי דכל יומא דקאמינא תאיבנא למחמו יומא דא. וכן שמעתי ממגידי אמת שהרב הקדוש הבעש"ט זלה"'ה אמר בשעת פטירתו כעת אני יודע למה נבראתי וכוונת בריאתי והמשכילים יבינו עכ"ל. וע"ל בהשמטה לסעי' י':
ובספר בני יששכר מאמרי חדש ניסן מאמר י"ב פי' עפי"ז מה שאמר משה בעת פטירתו בן מאה ועשרים שנה אנכי היו"ם דבכל המאה ועשרים שנה הי' מצפה ומשתוקק להשגות היום ההוא. הנה כאשר בא היום ההוא נגמרה אצלו תשוקתי מכל הק"כ שנה בחיבור. וז"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום: אבל אם הי' יכולים לעמוד על עמדם בלא דלויי קול אין ספק שיש תענוג למת בהיות קרוביו החיים שם בעת סילוק נשמתו כמו שמענג מקריבוהי ומרחימוהי המתים הנזכר בזוהר פ' ויחי. אמרי נועם פ' כ"ז:
וצריך ליזהר שלא לעמוד לרגלי המטה שבו הגוסס. יען כי מ"ה הוא כנגדו וחרבו בידו כדאמרו רבנן. ואין להתקרב אליו ולא לדחוק מקומו. וכתב בזוהר פנחס דף רל"ד ע"ב המבקר את החולה לא ליתיב מראשותיו משום דשכינתא על רישיה ולא לרגלוהי דמ"ה לרגלוהי כו' ע"ש. שפתי רננות פ"ו.
2