טעמי המנהגים תתר״יTa'amei HaMinhagim 1010
א׳טעם. ששופכים כל המים שאובים שבשכונת המת. בכדי שידעו הכל שיש בו מקרה מות ולא יצטרך להודיע בפה ויהא מוציא דבה. כל בו.
1
ב׳עוד טעם. שמלאך המות מפיל במים טפת דם המות.*אולי ירצה כי כיון שניתן לו רשות אז מתגבר בכל עוז להפוך כחות החסד לרוגז ודין שפת אמת פ' כ"ג. ובתשב"ץ סעי' תמ"ד כתב פעם אחד נפטר מת אחד בבית א' ושתה אחד מן המים שהיו בבית בשעת פטירת המת. וכשראה החכם גער בו שלא לשתות בשעת פטירת המת. ולאחר שעה קלה יצאה נשמתו של אותו ששתה. ושאלו לחכם מה ראית שגערת בו. אמר אני ראיתי את המלאך המות ששפשף את סכינו במים שהיו באותו הבית לאחר פטירת המת:
ויש רמז לזה מן התור' ותמת שם מרים ותקבר שם ולא הי' מים לעדה. כי כולם שפכו מימיהם. אבודרהם. ושכונה היינו שלשה בתים. ט"ז שם סק"ד. ועי' נקודת הכסף שם וז"ל מיהו י"ל דהכא קרי שכונה מי שהוא שכן ממש וכן נוהגין. ועי' פתחי תשובה שם סק"ד דהמנהג לשפוך כשמת ילד בתוך ל' וה"ה כשמת עכו"ם בבית שבחצר ישראל יש להחמיר דחמירא סכנתא מאיסורא. [הערת המדפיס: כתב בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קנ"א דבשבת ויו"ט אולי יש להקל שלא יצטרכו כהנים להרחיק במתי נכרים כי בימי החול י"ל שמא יבא בן דוד היום ומוסיף טומאה דלא יוכלו להזות עליו היום או למחר משא"כ בשבתות ויו"ט דלא אתי בן דוד אולי יש להקל. עוד כתב דבבית הסמוך לבית שהטומאה שם המקיל במקום צורך גדול במת עכו"ם לא הפסיד ע"ש. וע"ל סעי' קע"ט:] ועי' חכמת שלמה שם דבנפל אין לשפוך המים כלל וכתב טעם לדבריו ע"ש. ובתשובת שמש צדקה כ' וז"ל שבשבת אין שופכין לטעם הא' של הש"ך כדי שלא יתעצבו השומעים ויתבטלו מעונג שבת. ולטעם הב' קיבל מרבותיו שבשבת אינו משפשף סכינו. ונראה דלמוצאי שבת יש לשפוך מטעם הראשון שכתב הש"ך ע"ש. ובשו"ת טטו"ד מהד"ב סי' ק"ב כ' דביו"ט יש לשפוך המים מפני המת דלא דמי לשבת שאין מה"מ שולט בו דכתיב בו ויברך:
ואם אפו את הפת או בשל תבשילו במים הללו אסור ודבר של סכנה אינו בטל בששים. ואם בשלו על שבת במים הללו אין לאסור דיעבד דשומר מצוה לא ידע דבר רע. [הערת המדפיס: ובספר ארחות חיים סי' רמ"ב כתב בשם שו"ת חסד לאברהם דמי שמת לו מת בשכונתו ולא ידע מזה ובישל עם המים אף בחול התבשיל מותר בדיעבד ודלא כאחרונים המחמירים:] פתחי תשובה שם:
ובספר זכור לאברהם ח"ג כתב וז"ל אם נתבשל איזה תבשיל או אפו במים שצריכין לשפוך מחמת המת אז הדין כך אם היה מים בבית המת בשעת מיתה אז כל מה שנתבשל בבית השכנים מותר ואם לא היה מים בבית המת אז אם היה מים בבית הסמוך לבית המת בשעת פטירתו אז מה שנתבשל שם אסור ומה שנתבשל במים אשר בבית הג' מותר ואם לא היה מים גם בבית הסמוך לבית המת אז גם מה שנתבשל בבית הג' אסור אם לא היה ס' לבטלו ע"ש. ועי' פתחי תשובה סי' של"ט סק"ד דכתב וז"ל כתב בתשובת אדני פז סי' כ"ו דאפי' לרחוץ פניו ידיו ורגליו ולכבס בגדיו אסור לטעם השני של הש"ך ומביא ראיה ממים מגולים מ"ש ויש לדחות דהתם יש סכנה ליגע בדבר שיש בו ארס נחש אבל הכא י"ל דאין סכנה רק אל השותה ע"ש. כתוב בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ק"נ בשם הגהות דעת קדושי' דכל היכא שיש למים שם לוי ל"ה בכלל האיסור ומה"ט אין צריך לשפוך מים רותחין ע"כ. וכן כל היכא דאיכא הפסד אין רשות למה"מ להדיח חרבו ומה"ט אין שופכין יין וכל מיני משקה. שם בשם ירך אברהם. וכתב ע"ז ע"כ זאדעוואססער ומינעראלוואסער וכן מי רוטע רובן ומי צמוקי' לאחר מעל"ע בודאי מותר וקודם מעל"ע י"ל דאין בו הפסד לשפוך המים ע"ש: ש"ך סי' של"ט סק"ט:
ויש רמז לזה מן התור' ותמת שם מרים ותקבר שם ולא הי' מים לעדה. כי כולם שפכו מימיהם. אבודרהם. ושכונה היינו שלשה בתים. ט"ז שם סק"ד. ועי' נקודת הכסף שם וז"ל מיהו י"ל דהכא קרי שכונה מי שהוא שכן ממש וכן נוהגין. ועי' פתחי תשובה שם סק"ד דהמנהג לשפוך כשמת ילד בתוך ל' וה"ה כשמת עכו"ם בבית שבחצר ישראל יש להחמיר דחמירא סכנתא מאיסורא. [הערת המדפיס: כתב בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קנ"א דבשבת ויו"ט אולי יש להקל שלא יצטרכו כהנים להרחיק במתי נכרים כי בימי החול י"ל שמא יבא בן דוד היום ומוסיף טומאה דלא יוכלו להזות עליו היום או למחר משא"כ בשבתות ויו"ט דלא אתי בן דוד אולי יש להקל. עוד כתב דבבית הסמוך לבית שהטומאה שם המקיל במקום צורך גדול במת עכו"ם לא הפסיד ע"ש. וע"ל סעי' קע"ט:] ועי' חכמת שלמה שם דבנפל אין לשפוך המים כלל וכתב טעם לדבריו ע"ש. ובתשובת שמש צדקה כ' וז"ל שבשבת אין שופכין לטעם הא' של הש"ך כדי שלא יתעצבו השומעים ויתבטלו מעונג שבת. ולטעם הב' קיבל מרבותיו שבשבת אינו משפשף סכינו. ונראה דלמוצאי שבת יש לשפוך מטעם הראשון שכתב הש"ך ע"ש. ובשו"ת טטו"ד מהד"ב סי' ק"ב כ' דביו"ט יש לשפוך המים מפני המת דלא דמי לשבת שאין מה"מ שולט בו דכתיב בו ויברך:
ואם אפו את הפת או בשל תבשילו במים הללו אסור ודבר של סכנה אינו בטל בששים. ואם בשלו על שבת במים הללו אין לאסור דיעבד דשומר מצוה לא ידע דבר רע. [הערת המדפיס: ובספר ארחות חיים סי' רמ"ב כתב בשם שו"ת חסד לאברהם דמי שמת לו מת בשכונתו ולא ידע מזה ובישל עם המים אף בחול התבשיל מותר בדיעבד ודלא כאחרונים המחמירים:] פתחי תשובה שם:
ובספר זכור לאברהם ח"ג כתב וז"ל אם נתבשל איזה תבשיל או אפו במים שצריכין לשפוך מחמת המת אז הדין כך אם היה מים בבית המת בשעת מיתה אז כל מה שנתבשל בבית השכנים מותר ואם לא היה מים בבית המת אז אם היה מים בבית הסמוך לבית המת בשעת פטירתו אז מה שנתבשל שם אסור ומה שנתבשל במים אשר בבית הג' מותר ואם לא היה מים גם בבית הסמוך לבית המת אז גם מה שנתבשל בבית הג' אסור אם לא היה ס' לבטלו ע"ש. ועי' פתחי תשובה סי' של"ט סק"ד דכתב וז"ל כתב בתשובת אדני פז סי' כ"ו דאפי' לרחוץ פניו ידיו ורגליו ולכבס בגדיו אסור לטעם השני של הש"ך ומביא ראיה ממים מגולים מ"ש ויש לדחות דהתם יש סכנה ליגע בדבר שיש בו ארס נחש אבל הכא י"ל דאין סכנה רק אל השותה ע"ש. כתוב בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ק"נ בשם הגהות דעת קדושי' דכל היכא שיש למים שם לוי ל"ה בכלל האיסור ומה"ט אין צריך לשפוך מים רותחין ע"כ. וכן כל היכא דאיכא הפסד אין רשות למה"מ להדיח חרבו ומה"ט אין שופכין יין וכל מיני משקה. שם בשם ירך אברהם. וכתב ע"ז ע"כ זאדעוואססער ומינעראלוואסער וכן מי רוטע רובן ומי צמוקי' לאחר מעל"ע בודאי מותר וקודם מעל"ע י"ל דאין בו הפסד לשפוך המים ע"ש: ש"ך סי' של"ט סק"ט:
2
ג׳קונטרס אחרון
ויהא מוציא דבה. בספר נחלה לישראל הלכה מ"ד כתב מעשה אירע בעוה"ר שנפל תינוק לבור ומת שם ואח"כ הביאוהו לבית או"א ונשאלתי אם צריכין לשפוך המים. והשבתי כי לפי הטעם להודיע שיש מת י"ל דבמקום שהביאו להתעסק בו שם צריכין לשפוך באותו שכונה. אבל כשמביאין ב"מ מכפר אין שופכין בעיר המים כיון דכבר שפכו במקום שמת לא ינהגו לשפוך שנית. כי כשמביאין הב"מ מכפר נתפרסם עי"ז:
ויהא מוציא דבה. בספר נחלה לישראל הלכה מ"ד כתב מעשה אירע בעוה"ר שנפל תינוק לבור ומת שם ואח"כ הביאוהו לבית או"א ונשאלתי אם צריכין לשפוך המים. והשבתי כי לפי הטעם להודיע שיש מת י"ל דבמקום שהביאו להתעסק בו שם צריכין לשפוך באותו שכונה. אבל כשמביאין ב"מ מכפר אין שופכין בעיר המים כיון דכבר שפכו במקום שמת לא ינהגו לשפוך שנית. כי כשמביאין הב"מ מכפר נתפרסם עי"ז:
3