טעמי המנהגים תתרי״גTa'amei HaMinhagim 1013

א׳טעם. שהמתים צריכים שמירה. כדי שלא יכנוס בהם רוח רעה כי הם תאבים להשלמת יצירתם שלא נבראו להם גופות. מעבר יבק שפת אמת פ' כ"ד:
1
ב׳קונטרס אחרון
צריכים שמירה. בספר הקנה כתב וז"ל ידע בני שגם לצדיקים לא הותר לאכול בשר רק בשמירה מעליא שאם נעלם מן העין ואפי' בשלחנו אין לאכלה כו' ויש להצדיקים צער גדול לאכול בשר. והכוונה כי כחות הטומאה מבקשים לחול בגוף הצדיק ע"י ששולטים וחלין בבשר*ובאגרת התשובה לרבינו יונה כתב קדירה שהניחה שפחה כותית על האש ונתבשל התבשיל כמאכל בן דרוסאי אותו תבשיל אסור באכילה ושוברין הקדירה והקערות ואע"פ שהדליק ישראל האש לא תתן השפחה כותית הקדירה או המחבת ע"ג האש אלא ע"י ישראל דוקא יותן הקדירה אצל האש ע"ש. ועיי' יו"ד סי' קי"ג:
ובענין שתיית קאוו"י בבית עובדי כוכבים עי' יד אפרים יו"ד סי' קי"ד בשם שו"ת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ב דדרך עראי אין לאסור משום בשולי עכו"ם אבל לשתות קאפ"ע ושיקלאדע בקבע בבית העובדי כוכבים ודאי אסור. וכן כתב בשו"ת בית יהודא להתיר הקאוו"י שאין בו משום בשולי עכו"ם. ועיקר הטעם הוא שכתבו הפר"ח משום שאינו עולה על שלחן של מלכים ללפת בו את הפת ע"ש:
ובס' פתחי תשובה שם סק"א כתב בשם פנים מאירות ח"ב סי' ס"ב דראוי לבעל נפש שלא לשתות קאוו"ע או טיי"א מעובד כוכבים לפי שעולה על שלחן מלכים ומזמני עלייהו ע"ש:
כי בהפרש הנפש מהגוף כוחות הטומאה חלין שם כי האדם והבהמה שוין ושניהם צריכים שמירה מכחות הטומאה ועל הבשר אמרו דילמא אחלופי מוחלף וע"י חתימה או סימן אין לטומאה רשות לחול שם.
2
ג׳שלא נברא להם גופות. בס' מצודת דוד טעמי מצות לרדב"ז סי' תל"ו כתב בשם א' מהגדולים מעשה באשה אחת זקינה שהפליגה בקרוב לק' שנים וספרו עליה אנשי מקומה כי עיניה רעה בעניים והיתה חשודה כל ימיה והי' לה בנים ובנות וחתנים וכלות ולא היתה דרה עמהם אלא יחידה בביתה ובניה היו מסדרין לה פרנסתה ויוצאין והולכין בסחורה ומתה האשה בעוד היו בניה בסחורתם ויותר מג' ימים לא נודע מיתתה וכאשר באו בניה מצאוה מתה באמצע הבית מושלכת ופיה פתוח וידיה ורגליה עקומות ולשונה תלוי' חוץ לפיה ועיניה פתוחות וכאשר קברוה בכל לילה ולילה היתה באה בהקיץ לחולים בדמיון שלה או קורא אותם או מכה אותם ותוך ז' ימים הי' מת. ועד מ' יום מתו יותר ממאתים נפשות וכולם טרם מיתתן העידו על קריאתה אותם בהקיץ או על הכאתה אותם ולא נפסק המות והדבר והדמיון ממנה עד ששרפוה. וכמו ט"ו למיתתה פתחנו הקבר ומצאנו מגבעת שלה בלועה בתוך פיה ולא הי' ניכר מכל המצנפת רק השביצים לבד והי' דם נובע מפיה ומעיניה.
ופי' בזה הפסוק לא תלין נבלתו על העץ אזהרה שלא ילין את המת בלילה שהיא ממשלת התמורות והשדים והמזיקים כי הם מבקשים נשמות נדחות אולי יוכלו להנות בה ואולי יתלוו לגוף המת וישכנו בו. וכן קבלתי שכך קרה בימי רבינו יהודא החסיד בן ר' שמואל הנביא ע"ה בית אב למשפחותינו. ומעשה ביצחק המזיק שמת והי' בא בכל לילה כמו המעשה הנזכר עכ"ל. ועי' בס"ח בצוואת רבי יהודא החסיד אות ט' וסי' רל"ו רל"ז שם בענין הרואה מת בחלום:
3