טעמי המנהגים תתרי״חTa'amei HaMinhagim 1018
א׳טעם. שאסור להלין את המת. כי כל זמן דגופא לא איתקבר נשמתא לא עאלת קמי הקב"ה ולא אתגלגל בגופא אחרא לכן אסור למשבק לי' בלא קבורתא דאפשר דהקב"ה גזר עליה למיתי בגלגולא אחרא מיד לאוטבא ליה.*ובספר ערבי נחל פ' שלח כתב לבאר הפסוק (תהלים מ"ט) כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם. ע"פ מה דאיתא בזוהר הקדוש ששאלו לרשב"י נשמות המגולגלות עבור שלא השלימו חוקם ומתגלגלים כ"פ אותו גופים ראשונים מה יהי' בהם לתחיית המתים. והנה יש דעה שניצוצי הנשמה מתחלפים לכל הגופים הללו וכולם עומדים בת"ה אבל האמת דגוף אחרון לבד שהשלים חוקו הוא עומד לת"ה. וגופים הראשונים נאבדו וכל מצות שיעשו גופים הראשונים יורש זה הגוף האחרון. והקדמונים הנביאים ובעלי רוה"ק בראותם זה תסמר שערותם מגודל הרחמנות על גופים הראשונים שהמה נאבדים לגמרי. ועז"א הכתוכ כסיל ובער יאברו ועזבו לאחרים חילם היינו שכר המצות שעשו גופים הראשונים יורש הגוף האחרון הלזה.
וכתב עוד שם ביאור הפסוק (קהלת א') הולך אל דרום כו' עפ"י משרז"ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין שהחכמה בדרום והעושר בצפון. והנה האדם נברא בשביל החכמה ללמוד ולעשות ואח"כ הוא מבקש ומסבב לעשירות יומם ולילה לא ינוח ואינו משלים עי"ז חוקו וחיובו בזה העולם מוכרח הנשמה להתגלגל. ולז"א הולך אל דרום ר"ל הנשמה הולך לזה העולם בשביל דרום דהיינו חכמה והוא אינו עושה כן אלא סובב אל צפון ולז"א ועל סביבותיו ר"ל ע"י סביבותיו אלו שסובב תדיר לעשירות שב הרוח שמוכרח נשמתו להתגלגל ע"כ.
ובספר לב שמח מהרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק"ל פ' מקץ כתב שהמגיד אמר להב"י שכולם יעמדו באורות מצות שעשו רק שזה הגוף שנשלם על ידו הוא יהיה הרועה והם יתנהגו על ידו כמו הצאן ע"י הרועה ע"ש: זוהר פ' אמור:
וכתב עוד שם ביאור הפסוק (קהלת א') הולך אל דרום כו' עפ"י משרז"ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין שהחכמה בדרום והעושר בצפון. והנה האדם נברא בשביל החכמה ללמוד ולעשות ואח"כ הוא מבקש ומסבב לעשירות יומם ולילה לא ינוח ואינו משלים עי"ז חוקו וחיובו בזה העולם מוכרח הנשמה להתגלגל. ולז"א הולך אל דרום ר"ל הנשמה הולך לזה העולם בשביל דרום דהיינו חכמה והוא אינו עושה כן אלא סובב אל צפון ולז"א ועל סביבותיו ר"ל ע"י סביבותיו אלו שסובב תדיר לעשירות שב הרוח שמוכרח נשמתו להתגלגל ע"כ.
ובספר לב שמח מהרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק"ל פ' מקץ כתב שהמגיד אמר להב"י שכולם יעמדו באורות מצות שעשו רק שזה הגוף שנשלם על ידו הוא יהיה הרועה והם יתנהגו על ידו כמו הצאן ע"י הרועה ע"ש: זוהר פ' אמור:
1
ב׳קונטרס אחרון
יורש הגוף האחרון הלזה. ובספר קרבן שבת כ' בשם קלף ישן הנקרא עטרת שלמה וז"ל והנה לפי דעת הזוהר שהאחרון מי שהשלים המצות הוא הזוכה בנשמה ומתלבשת בגופו אבל כל הבאים אחריו סוברים שכל הגופות יעמדו והחכם הפרדס בראשם ונותן טעם לדבר כי אחרי שהנשמה דומה לנר והנר יכול להדליק כמה נרות ואינה חסירה מראשונה כלום כך הנשמות האלו. ואומר אני שזה לדעתי רמז לנו הכתוב סוד זה באמרו נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ר"ל אחרי שנר ה' נשמת אדם מזה אתה יכול לידע שהוא חופש כל חדרי בטן כל דייקא. ר"ל שהיה מקודם בכמה גופות הוא חופשת אותם לעתיד ומתלבשת בכולם אחרי שהוא דומה לנר כו' ובודאי צ"ל כמ"ש בשם הפרדס שכל הגופים יעמדו והמגולגל נוטל אור מנשמה כפי חלק מצות שעשה והשאר הוא נשאר לאיש הראשון וכן כולם ע"ש:
ובזוהר תרומה דף קע"ד כתב כל נשמתין אתו מהאי גופא קדישא. והוא ע"ד שאמז"ל בגמרא עד שיכלו הנשמות שבגוף. ופירש"י חדר ששמו גוף*ובספר בית שמואל אחרון (תשא) פי' בשם האריז"ל מאמר הגמרא שיתא אלפי שני הוי עלמא שני אלפים תוהו. שני אלפים תורה. שני אלפים ימות המשיח. ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו. פי' דאין משיח בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. והנה אם הנשמות טובים ומתקנים בפעם אחד ואין צריכין להתגלגל. א"כ יוצאים מהר כל הנשמות שבגוף אבל בעונותינו יצאו מה שיצאו. ר"ל שיוצאין נשמות מה שיצאו כבר דהיינו גלגולים ועי"כ אין יוצאין מהר הנשמות שבגוף. ועי"ז עכוב לביאת משיח שאין יוצאין הנשמות שבגוף מהר: הגהות מהרצ"א להגאון הקדוש מדינוב זצוק"ל:
ובספר לב שמח (בראשית) פי' אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף. שיש חלילה נדחים בגופים בבהמות ובעופות ובשרצים ורמשים. ועל ידי ישראל נתעלו וכשיכלה הנשמות שבאותן גופים אז יבא בן דוד. וזה הבטחה וירדו בדגת הים ובעוף וכו' ובכל הארץ היינו אותן הנדחים בארץ בעפר ואשפה ובכל הרמש. היינו בשרצים ורמשים. תהיו מושלים להעלות הכל. ופי' ג"כ ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמוש האדמה. היינו מה שנידח במה שתרמוש הארץ אפי' בשרצים. ובכל דגי הים שיש שם דגים טמאים שאין בקל להתעלות ג"כ בידכם נתנו להעלות הכל כירק עשב. מה שהי' בכח אדם להעלות כמה מדרגות מצומח למדבר נתתי לכם את כל להעלות ולברר. מעין שפי' בהסידור על ונתתי עשב בשדך לבהמתך יתעלה מצומח לחי והדר ואכלת ושבעת. החי יתעלה למדבר:
וזה כל שתה תחת רגליו. יש שמגולגלים בדגים ובעופות. ופעמים חלילה בעופות טמאים כמבואר כמה מעשיות בזמן האר"י וע"י הצדיקים נתקנים. אפי' עובר ארחות ימים. אותן נשמות שמשליכין אותם כף הקלע בימים ובנהרות ג"כ שתה תחת רגליו להיות תקונין וברורין:
ובספר דברי שאול (שיר השירים) כתב בשם המגיד משרים דשלשה פעמים האדם מתגלגל ולא יותר ואסמכי' אקרא דעל שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. ועי' מהרש"א בח"א (שבת קנ"ב) דאסמכי' אקרא הן יפעל אל פעמים שלש ע"ש. והטעם בזה. דהנה בעל עקידה פ' צו מדמה חטאי אדם לכלי מתכות וכ"ח שיש אשר לא יתרחץ כמו כ"ח. והנה גם כ"ח קי"ל דבשלשה פעמים יצא הגיעול ממנו בדרבנן ועי' עיטור ביו"ד סי' קכ"א ובחק יעקב ריש סי' תנ"א בשם הרוקח וא"כ בשלשה פעמים יוכל להתנקות ולכך הגלגול אינו רק עד ג' פעמים:
ובספר רבינו בחיי (ברכה) כתב וז"ל יחי ראובן ואל ימות הזכיר יחי על חי העוה"ב ואל ימות שלא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה וזהו שתרגם אונקלוס ע"ה ומותא תנינא לא ימות וגלה לנו בזה כי הנשמות מתגלגלות לשום בגוף אחר שקבלו שכרם ועונשם בגן עדן או בגיהנם. וזה ידוע ומקובל כי כשם ששמטות העולם חוזרות ומתגלגלות כן הנשמה אחר שקבלה שכרה בג"ע או עונשה בגיהנם הנה היא חוזרת אחר זמן בגוף לקבל הראוי לה במדה כנגד מדה והגלגול הזה נקרא אצל רז"ל תחיית המתים. ותמצא בירושלמי (ישעי' כ"ב) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון זו מיתה שני' וכן ת"י אם ישתבק חובא הדין לכון עד תמותון מותא תנינא:
ובספר משכנות הרועים סי' ג' מביא מגאון א' קדוש שעשה שאלות חלום על אשר עפ"י ד"ת חייב את הזכאי ממון הרבה והשיבו לו שאבותיו של זה גזלו לאבותיו של הזכאי ע"כ חשב השי"ת מחשבות לבל ידח ממנו נדח ואמרה התורה שתחזור הגזילה ליורשים:
ובספר דברי יחזקאל (שופטים) כ' בשם הרב הגאון הק' מו"ה נתן אדלער זלה"ה על פסוק לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה. מה ששינה הכתוב כאן ולא כתב לא תלבש אשה שמלת גבר כמ"ש אח"כ. כי ידוע מסה"ק מי שהוא הולך במחשבות של זנות ח"ו הוא מתגלגל אח"כ באשה. ע"כ אמר הכתוב לא יהי' כלי גבר על אשה.*בספר טעמי המצות אות שי"ד כתב טעם שלא הרגה יעל לסיסרא בסכין אלא ביתד האוהל. משום לא יהי' כלי גבר על אשה: כלי הוא לשון מחשבה מלשון נכליהם. או מלשון ויתנכלו. שלא יהי' מחשבותיו של גבר על אשה עי"ז ינצל ולא ילבש גבר שמלת אשה. שלא יצטרך להתגלגל באשה:
ובש"ע האריז"ל כתב האדם כשחייב גילגול ומת ונולד לו בן אחר מיתתו הוא מתגלגל באותו בן. וז"ש אביי ע"ש אביו שנתגלגל בו. וז"ש "אשר "בך "ירוחם "יתום שר"ת אביי שהי' יתום:
יורש הגוף האחרון הלזה. ובספר קרבן שבת כ' בשם קלף ישן הנקרא עטרת שלמה וז"ל והנה לפי דעת הזוהר שהאחרון מי שהשלים המצות הוא הזוכה בנשמה ומתלבשת בגופו אבל כל הבאים אחריו סוברים שכל הגופות יעמדו והחכם הפרדס בראשם ונותן טעם לדבר כי אחרי שהנשמה דומה לנר והנר יכול להדליק כמה נרות ואינה חסירה מראשונה כלום כך הנשמות האלו. ואומר אני שזה לדעתי רמז לנו הכתוב סוד זה באמרו נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ר"ל אחרי שנר ה' נשמת אדם מזה אתה יכול לידע שהוא חופש כל חדרי בטן כל דייקא. ר"ל שהיה מקודם בכמה גופות הוא חופשת אותם לעתיד ומתלבשת בכולם אחרי שהוא דומה לנר כו' ובודאי צ"ל כמ"ש בשם הפרדס שכל הגופים יעמדו והמגולגל נוטל אור מנשמה כפי חלק מצות שעשה והשאר הוא נשאר לאיש הראשון וכן כולם ע"ש:
ובזוהר תרומה דף קע"ד כתב כל נשמתין אתו מהאי גופא קדישא. והוא ע"ד שאמז"ל בגמרא עד שיכלו הנשמות שבגוף. ופירש"י חדר ששמו גוף*ובספר בית שמואל אחרון (תשא) פי' בשם האריז"ל מאמר הגמרא שיתא אלפי שני הוי עלמא שני אלפים תוהו. שני אלפים תורה. שני אלפים ימות המשיח. ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו. פי' דאין משיח בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. והנה אם הנשמות טובים ומתקנים בפעם אחד ואין צריכין להתגלגל. א"כ יוצאים מהר כל הנשמות שבגוף אבל בעונותינו יצאו מה שיצאו. ר"ל שיוצאין נשמות מה שיצאו כבר דהיינו גלגולים ועי"כ אין יוצאין מהר הנשמות שבגוף. ועי"ז עכוב לביאת משיח שאין יוצאין הנשמות שבגוף מהר: הגהות מהרצ"א להגאון הקדוש מדינוב זצוק"ל:
ובספר לב שמח (בראשית) פי' אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף. שיש חלילה נדחים בגופים בבהמות ובעופות ובשרצים ורמשים. ועל ידי ישראל נתעלו וכשיכלה הנשמות שבאותן גופים אז יבא בן דוד. וזה הבטחה וירדו בדגת הים ובעוף וכו' ובכל הארץ היינו אותן הנדחים בארץ בעפר ואשפה ובכל הרמש. היינו בשרצים ורמשים. תהיו מושלים להעלות הכל. ופי' ג"כ ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמוש האדמה. היינו מה שנידח במה שתרמוש הארץ אפי' בשרצים. ובכל דגי הים שיש שם דגים טמאים שאין בקל להתעלות ג"כ בידכם נתנו להעלות הכל כירק עשב. מה שהי' בכח אדם להעלות כמה מדרגות מצומח למדבר נתתי לכם את כל להעלות ולברר. מעין שפי' בהסידור על ונתתי עשב בשדך לבהמתך יתעלה מצומח לחי והדר ואכלת ושבעת. החי יתעלה למדבר:
וזה כל שתה תחת רגליו. יש שמגולגלים בדגים ובעופות. ופעמים חלילה בעופות טמאים כמבואר כמה מעשיות בזמן האר"י וע"י הצדיקים נתקנים. אפי' עובר ארחות ימים. אותן נשמות שמשליכין אותם כף הקלע בימים ובנהרות ג"כ שתה תחת רגליו להיות תקונין וברורין:
ובספר דברי שאול (שיר השירים) כתב בשם המגיד משרים דשלשה פעמים האדם מתגלגל ולא יותר ואסמכי' אקרא דעל שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. ועי' מהרש"א בח"א (שבת קנ"ב) דאסמכי' אקרא הן יפעל אל פעמים שלש ע"ש. והטעם בזה. דהנה בעל עקידה פ' צו מדמה חטאי אדם לכלי מתכות וכ"ח שיש אשר לא יתרחץ כמו כ"ח. והנה גם כ"ח קי"ל דבשלשה פעמים יצא הגיעול ממנו בדרבנן ועי' עיטור ביו"ד סי' קכ"א ובחק יעקב ריש סי' תנ"א בשם הרוקח וא"כ בשלשה פעמים יוכל להתנקות ולכך הגלגול אינו רק עד ג' פעמים:
ובספר רבינו בחיי (ברכה) כתב וז"ל יחי ראובן ואל ימות הזכיר יחי על חי העוה"ב ואל ימות שלא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה וזהו שתרגם אונקלוס ע"ה ומותא תנינא לא ימות וגלה לנו בזה כי הנשמות מתגלגלות לשום בגוף אחר שקבלו שכרם ועונשם בגן עדן או בגיהנם. וזה ידוע ומקובל כי כשם ששמטות העולם חוזרות ומתגלגלות כן הנשמה אחר שקבלה שכרה בג"ע או עונשה בגיהנם הנה היא חוזרת אחר זמן בגוף לקבל הראוי לה במדה כנגד מדה והגלגול הזה נקרא אצל רז"ל תחיית המתים. ותמצא בירושלמי (ישעי' כ"ב) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון זו מיתה שני' וכן ת"י אם ישתבק חובא הדין לכון עד תמותון מותא תנינא:
ובספר משכנות הרועים סי' ג' מביא מגאון א' קדוש שעשה שאלות חלום על אשר עפ"י ד"ת חייב את הזכאי ממון הרבה והשיבו לו שאבותיו של זה גזלו לאבותיו של הזכאי ע"כ חשב השי"ת מחשבות לבל ידח ממנו נדח ואמרה התורה שתחזור הגזילה ליורשים:
ובספר דברי יחזקאל (שופטים) כ' בשם הרב הגאון הק' מו"ה נתן אדלער זלה"ה על פסוק לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה. מה ששינה הכתוב כאן ולא כתב לא תלבש אשה שמלת גבר כמ"ש אח"כ. כי ידוע מסה"ק מי שהוא הולך במחשבות של זנות ח"ו הוא מתגלגל אח"כ באשה. ע"כ אמר הכתוב לא יהי' כלי גבר על אשה.*בספר טעמי המצות אות שי"ד כתב טעם שלא הרגה יעל לסיסרא בסכין אלא ביתד האוהל. משום לא יהי' כלי גבר על אשה: כלי הוא לשון מחשבה מלשון נכליהם. או מלשון ויתנכלו. שלא יהי' מחשבותיו של גבר על אשה עי"ז ינצל ולא ילבש גבר שמלת אשה. שלא יצטרך להתגלגל באשה:
ובש"ע האריז"ל כתב האדם כשחייב גילגול ומת ונולד לו בן אחר מיתתו הוא מתגלגל באותו בן. וז"ש אביי ע"ש אביו שנתגלגל בו. וז"ש "אשר "בך "ירוחם "יתום שר"ת אביי שהי' יתום:
2
ג׳שמוכרח נשמתו להתגלגל. ועד"ז ביאר הגאון הקדוש המקובל בעל משנת חסידים זצוק"ל זי"ע בספרו חושב מחשבות בפסוק (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה. בשביל שתורת ה' צריכה להיות תמימה לפיכך משיבת נפש. צריך האדם לבא בגלגול עוד הפעם כדי להשלים מה שחיסר ממנה כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה*ובספר טעמי המצוות לרדב"ז ז"ל סי' קכ"ט כתב שרבינו יצק בנו של הראב"ד ז"ל הי' מכיר בפני אדם אי הוא מן הנשמות החדשים או מן הישנים:
ובספר שם הגדולים להגאון הקדוש מוהר"ר חיד"א זצוק"ל אות א' כתב שרבינו יצחק בן הראב"'ד דהגם שהי' סגי נהור הי' מכיר באדם בגלגוליו והי' מרגיש בהרגשת האויר לומר זה חי וזה מת והי' גדול בתפלתו כרבי חנינא בן דוסא כמ"ש הרב יש"ר בס' מצרף לחכמה דף ט"ו: ובספר אספקלריא המאירה (ויחי) כתב בשם הזוהר חדש שאחת מן השאלות לאדם בבואו לעוה"ב אם יודע מגילגולו ע"ש:
ובספר אור צדיקים כתב שסיפר תלמיד של האריז"ל ה"ה החכם ר' גדליה הלוי ז"ל שבימי האריז"ל בכל ערב שבת היו הולכים חוץ לעיר לקבל את השבת וראה פעם א' על בית החיים של צפת חיילות נשמות שעלו מן הקברות לעלות למעלה לגן עדן העליון וכן להיפך ראה רבי רבבות נשמות שירדו כנגדם ואלו הן הנשמות יתירות הנתוספות לישראל בשבת ומתוך רוב בלבול וערבוב הנשמות הוכרח לעצום עיניו. ואעפ"כ ראה כל הדברים בעינים סגורות:
וכן פעם א' הלך האריז"ל ללמוד תורה עם תלמידיו בשדה וראה שעל האילנות היו יושבים עליהם נשמות לאלפים ולרבבות וכן סמוך לשם הי' נהר וראה על כל פני המים הי' שטים ונגרים נשמות לאלפים ולרבבות. כיון שראה אותם שאל להן מה טיבן. והשיבו לו ששמעו מקדושתו שיש כח בידו לתקן אותם. ושהם הנשמות שנדחו מחוץ לפרגוד שלא עשו תשובה בימי חייהם בעוה"ז. והאריז"ל הבטיחם להעלותם בכל מה דאפשר:
כתב בספר ישמח משה (נח) בשם ספרי חכמי אמת דאף דנשמה המגולגלת באדם אינה יודעת ואינה זוכרת כלל בהיותה בגוף האדם למה היא באה ולמי היתה בגלגול הקודם. אבל הנשמה המגולגלת בבע"ח שאינם מדברים יודעת וזוכרת משל מי היא ואת אשר עותה ואת אשר נגזר עליה:
ובספר הגלגולים פרק י"ג כתב מא"ש בשם ס' המגיד שמי שיש בידו להיטיב לעניים ולנדכאים או לא' מישראל או שהוא עשיר והוא כילי או שהוא בעל תורה ואינו רוצה ללמד לאחרים כל אלו יתגלגלו בנשים:
ובספר יסוד האמונה בליקוטי קהלת פי' הפסוק אדם א' מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי. עפ"י מה שכתב האריז"ל בספר הגלגולים שנשים אינם מגולגלות בסוד הפסוק הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וזה הפסיק נאמר על ענין גלגול הוא דוקא עם גבר ולא עם אשה. וכן כאן פי' הפסוק הוא כך ואשה בכל אלה היינו בסוד הגלגול בכל אלה יפעל אל וגו' לא מצאתי שנשים אינם מגולגלות:
ובספר דבש לפי כתב וז"ל דגלגול הוא לזכרים כי הנקבות מקבלות ענשן לעוה"ב ובגיהנם ולפעמים תתגלגל האשה בעבור בעלה בסוד ויצאה אשתו עמו ע"כ:*ובש"ע האריז"ל כתב שאדם הבא פ"א לעולם הזה והי' חדש ואז בא בת זוגו עמו כנודע והנה כשבא הזמן שראוי לישא אשה אז מזדמנות לו בת זוגו בלי שום טורח כלל ועיקר. אמנם אם חטא והוצרך להתגלגל עליו והוא מאותם שכ' בהם ויצאה אשתו עמו שמגלגלים גם לבת זוגו פ"א בעבורו הנה האדם כזה כאשר יבא לו אשה לא תזדמן בת זוגו אליו אלא ע"י צער גדול וקטטות ומלחמות גדולות שיהי' לו קטרוגים וזה נקרא זיווג שני:
בספר דודאים בשדה (בהר) פי' בשם ספר עמק המלך נוח לו לאדם שלא נברא משנברא. היינו שלא נברא יותר משנברא כבר פעם אחת. שלא יתגלגל יותר:
כתב בספר מעבר יבק דבעולם האמת יש להאיש שייכות עם אשתו הראשונ' ועי' בזוה"ק בראשית דף כ"א ע"ב. דאשה שנשאת לב' אנשים זא"ז חוזרת לעתיד לבעלה הראשון ועיין באוה"ח על התורה פסוק הפעם ילווה אישי אלי. וע"ע במדרש שמואל בפסוק נפלאת אהבתך כו' אביגיל בעוה"ז ומיכל לעוה"ב:
ובספר שם הגדולים להגאון הקדוש מוהר"ר חיד"א זצוק"ל אות א' כתב שרבינו יצחק בן הראב"'ד דהגם שהי' סגי נהור הי' מכיר באדם בגלגוליו והי' מרגיש בהרגשת האויר לומר זה חי וזה מת והי' גדול בתפלתו כרבי חנינא בן דוסא כמ"ש הרב יש"ר בס' מצרף לחכמה דף ט"ו: ובספר אספקלריא המאירה (ויחי) כתב בשם הזוהר חדש שאחת מן השאלות לאדם בבואו לעוה"ב אם יודע מגילגולו ע"ש:
ובספר אור צדיקים כתב שסיפר תלמיד של האריז"ל ה"ה החכם ר' גדליה הלוי ז"ל שבימי האריז"ל בכל ערב שבת היו הולכים חוץ לעיר לקבל את השבת וראה פעם א' על בית החיים של צפת חיילות נשמות שעלו מן הקברות לעלות למעלה לגן עדן העליון וכן להיפך ראה רבי רבבות נשמות שירדו כנגדם ואלו הן הנשמות יתירות הנתוספות לישראל בשבת ומתוך רוב בלבול וערבוב הנשמות הוכרח לעצום עיניו. ואעפ"כ ראה כל הדברים בעינים סגורות:
וכן פעם א' הלך האריז"ל ללמוד תורה עם תלמידיו בשדה וראה שעל האילנות היו יושבים עליהם נשמות לאלפים ולרבבות וכן סמוך לשם הי' נהר וראה על כל פני המים הי' שטים ונגרים נשמות לאלפים ולרבבות. כיון שראה אותם שאל להן מה טיבן. והשיבו לו ששמעו מקדושתו שיש כח בידו לתקן אותם. ושהם הנשמות שנדחו מחוץ לפרגוד שלא עשו תשובה בימי חייהם בעוה"ז. והאריז"ל הבטיחם להעלותם בכל מה דאפשר:
כתב בספר ישמח משה (נח) בשם ספרי חכמי אמת דאף דנשמה המגולגלת באדם אינה יודעת ואינה זוכרת כלל בהיותה בגוף האדם למה היא באה ולמי היתה בגלגול הקודם. אבל הנשמה המגולגלת בבע"ח שאינם מדברים יודעת וזוכרת משל מי היא ואת אשר עותה ואת אשר נגזר עליה:
ובספר הגלגולים פרק י"ג כתב מא"ש בשם ס' המגיד שמי שיש בידו להיטיב לעניים ולנדכאים או לא' מישראל או שהוא עשיר והוא כילי או שהוא בעל תורה ואינו רוצה ללמד לאחרים כל אלו יתגלגלו בנשים:
ובספר יסוד האמונה בליקוטי קהלת פי' הפסוק אדם א' מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי. עפ"י מה שכתב האריז"ל בספר הגלגולים שנשים אינם מגולגלות בסוד הפסוק הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וזה הפסיק נאמר על ענין גלגול הוא דוקא עם גבר ולא עם אשה. וכן כאן פי' הפסוק הוא כך ואשה בכל אלה היינו בסוד הגלגול בכל אלה יפעל אל וגו' לא מצאתי שנשים אינם מגולגלות:
ובספר דבש לפי כתב וז"ל דגלגול הוא לזכרים כי הנקבות מקבלות ענשן לעוה"ב ובגיהנם ולפעמים תתגלגל האשה בעבור בעלה בסוד ויצאה אשתו עמו ע"כ:*ובש"ע האריז"ל כתב שאדם הבא פ"א לעולם הזה והי' חדש ואז בא בת זוגו עמו כנודע והנה כשבא הזמן שראוי לישא אשה אז מזדמנות לו בת זוגו בלי שום טורח כלל ועיקר. אמנם אם חטא והוצרך להתגלגל עליו והוא מאותם שכ' בהם ויצאה אשתו עמו שמגלגלים גם לבת זוגו פ"א בעבורו הנה האדם כזה כאשר יבא לו אשה לא תזדמן בת זוגו אליו אלא ע"י צער גדול וקטטות ומלחמות גדולות שיהי' לו קטרוגים וזה נקרא זיווג שני:
בספר דודאים בשדה (בהר) פי' בשם ספר עמק המלך נוח לו לאדם שלא נברא משנברא. היינו שלא נברא יותר משנברא כבר פעם אחת. שלא יתגלגל יותר:
כתב בספר מעבר יבק דבעולם האמת יש להאיש שייכות עם אשתו הראשונ' ועי' בזוה"ק בראשית דף כ"א ע"ב. דאשה שנשאת לב' אנשים זא"ז חוזרת לעתיד לבעלה הראשון ועיין באוה"ח על התורה פסוק הפעם ילווה אישי אלי. וע"ע במדרש שמואל בפסוק נפלאת אהבתך כו' אביגיל בעוה"ז ומיכל לעוה"ב:
3