טעמי המנהגים תתר״כTa'amei HaMinhagim 1020
א׳טעם שטחין את המת את ראשו בביצים טרופין בקליפתם. מפני שהוא מנהג קדום לסימן לפי שהי' מוליכין אותו חוץ לעיר ליקבר וכדי שיכירו הקוברים שהוא ישראל עשו בו סימן זה. וטעם הביצים. שגלגל הוא שחוזר בעולם.*ונכון להתיר הציצית מטלית של מתים או להכניסם בכנפות ולא כמו שנוהגין בזמן הזה במדינות הללו לפסול הציצית וזה לא נכון לגמרי. עטרת זקנים סימן מ"ו: כל בו:
1
ב׳קונטרס אחרון
לא נכון לגמרי. כתב בספר כרם שלמה בשם ספר בית לחם יהודה דמי שהי' לו טלית נאה ואחר מיתה רוצים להחליפו על טלית רע לא יפה הם עושים דניחא לאדם בטליתו:
ועי' תוס' (נדה ס"א ע"ב) בד"ה אבל בשם ר"ת הטעם שחייב המת בציצית. כיון דשקולה כנגד כל המצות הוה לועג לרש אם לא יעשו ציצית למת. ועי' תוס' ב"ב דף ע"ד בד"ה פסקי דכתב בשם המדרש למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לומר לך שהמתים חייבים בציצית:
ומה שיש נוהגין להתיר הציצית מטלית של מתים או להכניסם בכנפות. הוא עפ"י דברי התוס' (ברכות י"ח) בד"ה למחר וז"ל ואר"ת ששמע מזקני לוטי"ר דמסירים הציצית. דציצית עולה למנין תרי"ג עם ח' חוטים וחמשה קשרים ואם לובש ציצית נראה כאילו קיים כל התורה ומיחזי כשיקרא כו' והריצב"א הי' רגיל שלא להסירם מן הכנף אלא לקשרם ולהדקם בתוך הכנף לאפוקי נפשיה מפלוגתא אם הם חייבין בציצית יש להם ציצית ואם לאו הרי הם מכוסין ע"ש. ובארץ אשכנז נוהגים להשים ציצית בטלית של מת שיהא ניכר שקיים מצות ציצית ומיד מסירין. תוס' ב"ב שם. ועי' תוס' נדה שם דאותם שלא היו לובשים ציצית בחייהם אם ישימו לו ציצית הוא יותר לועג לרש שבחייו לא קיים ובמותו יקיים ע"ש. ואותם ההולכים בטלית של משי יקברוהו אותו בזה ולפסול הציצית. יוסף דעת ח"ב סי' שנ"א. אם שכחו להלביש איזה דבר מבגדי המת יניחו אותו על הארון. עי' באה"ט סי' שנ"ב. ועי' שו"ת מהר"י מברונא סי' קפ"א:
לא נכון לגמרי. כתב בספר כרם שלמה בשם ספר בית לחם יהודה דמי שהי' לו טלית נאה ואחר מיתה רוצים להחליפו על טלית רע לא יפה הם עושים דניחא לאדם בטליתו:
ועי' תוס' (נדה ס"א ע"ב) בד"ה אבל בשם ר"ת הטעם שחייב המת בציצית. כיון דשקולה כנגד כל המצות הוה לועג לרש אם לא יעשו ציצית למת. ועי' תוס' ב"ב דף ע"ד בד"ה פסקי דכתב בשם המדרש למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לומר לך שהמתים חייבים בציצית:
ומה שיש נוהגין להתיר הציצית מטלית של מתים או להכניסם בכנפות. הוא עפ"י דברי התוס' (ברכות י"ח) בד"ה למחר וז"ל ואר"ת ששמע מזקני לוטי"ר דמסירים הציצית. דציצית עולה למנין תרי"ג עם ח' חוטים וחמשה קשרים ואם לובש ציצית נראה כאילו קיים כל התורה ומיחזי כשיקרא כו' והריצב"א הי' רגיל שלא להסירם מן הכנף אלא לקשרם ולהדקם בתוך הכנף לאפוקי נפשיה מפלוגתא אם הם חייבין בציצית יש להם ציצית ואם לאו הרי הם מכוסין ע"ש. ובארץ אשכנז נוהגים להשים ציצית בטלית של מת שיהא ניכר שקיים מצות ציצית ומיד מסירין. תוס' ב"ב שם. ועי' תוס' נדה שם דאותם שלא היו לובשים ציצית בחייהם אם ישימו לו ציצית הוא יותר לועג לרש שבחייו לא קיים ובמותו יקיים ע"ש. ואותם ההולכים בטלית של משי יקברוהו אותו בזה ולפסול הציצית. יוסף דעת ח"ב סי' שנ"א. אם שכחו להלביש איזה דבר מבגדי המת יניחו אותו על הארון. עי' באה"ט סי' שנ"ב. ועי' שו"ת מהר"י מברונא סי' קפ"א:
2