טעמי המנהגים תתרכ״בTa'amei HaMinhagim 1022
א׳טעם שצריכים לתפור התכריכין בחוט של פשתן. מפני שהפשתן נקרא עץ יורה להנהגת עץ החיים. שם אמרי נועם פ' כ"ו:
1
ב׳קונטרס אחרון
בחוט של פשתן. בספר חסד לאברהם מעין רביעי עין יעקב נהר נ"ב כתב מצאתי בסכ"י וז"ל דע שיש סוד גדול בלבישת בגדי פשתן כי הוא תועלת לחיים ולמתים ולגדולים ולקטנים שכל נפטר שמתלבש בבגדי פשתן לבן אפי' נפטר בח"ל כל קטיגור נעשה סניגור. ואפי' תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה כו' תינוק זה בטוח מכל אלו היזקות בסגולת לבישת בגדים אלו. ודוקא שמלביש בגדי פשתן לבדו ולא מין אחר עמו אפי' חוט א' פוסל בו.
ועי' פרישה סי' שנ"ב בשם נ"י דכל העושה תכריכים נאים למת וחשובים מכירים בו שהוא מודה בתחיית המתים ותע"ב:
כתב מהרי"ל מה שנוהגין להלביש המתים מלבוש פשוט כמין סדין למעלה מכל מלבושיו. משום דאיתא בירושלמי ר' בסדין אקבר. והרר"ז ז"ל הביא ראי' מביצה דף י' דקאמר למיגז לי' גלימא וזהו מלבוש העשוי כגולם בלי צורת חיתוך איברים ע"כ:
ובספר מעבר יבק שפת אמת פ"ח כתב וז"ל אמרו רבנן כסות היורדת עם האדם לשאול היא עולה עמו ק"ו מחטה וכו' ואפי' נשרף האדם הרוח מתלבש בריח מלבושיו. וכן כשהתכריכין בלין הרוח מתלבש בסוד התכריכין ההם. אך אם נפשטו מעליו אין לרוח במה להתלבש. וכן יכולים המתים להתלבש בלבושים אחרים כמו שהמלאכים המושגים לעיני חוש מתלבשים צורה אנושית.*בספר ילקוט ראובני (וישלח) כתב בשם ציוני על פסוק ויאבק איש עמו. האיך נתאבק גויתו כתרשיש עם חומר האנושי. כי המלאכים מתלבשים בחומר אנושי דוגמת שליחותם כי כל דמות יש למעלה: ורבינו הקדוש הי' נראה בבגדי חמודות שהי' לובש בשבת ולא בתכריכין ודאי אם באותה שעה היו מחפשים בקברו היו מוצאים עצמותיו או גופו*בספר מדרש תלפיות אות א' כתב בשם ר' יהודה החסיד ז"ל כי כאשר הבעלת אוב מעלה המת אם יבדקו בקבר האיש שהועלה לא ימצאו שם גופו עד אחר חזרתו: אלא הי' התלבשות בדמות גופו הניכר לבני ביתו וזה לא ימצא אלא בחסידים שהם כבני בית למעלה וניתן להם בקשתם:
ובש"ע האריז"ל כתב שכפי גוון המלבושים שאדם לובש בשבת בעוה"ז כך ממש יתלבש אחר פטירתו בימי שבת תמיד. ועי' ס"ח סימן תשכ"ט:
ובספר ילקוט ראובני (ויחי) כתב בשם הציוני דמה שאמז"ל יעקב אבינו לא מת לפי פשוטו נתלבש צורה כעין גוף האדם קדמאה קודם חטאו ויהא משוטט בעוה"ז לתועלת עם קדוש:
ובשם הגהה שם כתב שיעקב אבינו ע"ה הי' יכול להתלבש ולהראות כענין אליהו ז"ל וז"ש רז"ל יעקב אבינו לא מת אלא שנעשה גופו ובשרו לפיד אש ונפשו תחופף עליו כל היום. ר"ל כל הנפשות נשארו ערומים ואינם לובשים לבוש השני כל עת שירצו ואפי' נפשות הצדיקים אלא בשעה שרוצה הקב"ה לעשות שליחות הצדיקים כגון נבות היזרעאלי וכיוצא בו ואחרי שעשה שליחתו מתפשטות ונשארו ערומים אבל של יעקב אבינו ע"ה אינה נשארה ערומה אפי' שעה א' אלא הלבוש שלו מחופף על נשמתה תמיד וכל שעה שנשמת יעקב אבינו ע"ה רצה להתלבש באותו לבוש הוא לאלתר מתלבש באותו לבוש ע"כ ארז"ל יעקב אבינו לא מת וכשישראל בצער הגלות מיד נשמת יעקב לובשה המלבוש ומבקש רחמים מן השכינה על ישראל וע"ל בהשמטה לסעי' תתרס"ט בד"ה ובאלשיך:
בחוט של פשתן. בספר חסד לאברהם מעין רביעי עין יעקב נהר נ"ב כתב מצאתי בסכ"י וז"ל דע שיש סוד גדול בלבישת בגדי פשתן כי הוא תועלת לחיים ולמתים ולגדולים ולקטנים שכל נפטר שמתלבש בבגדי פשתן לבן אפי' נפטר בח"ל כל קטיגור נעשה סניגור. ואפי' תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה כו' תינוק זה בטוח מכל אלו היזקות בסגולת לבישת בגדים אלו. ודוקא שמלביש בגדי פשתן לבדו ולא מין אחר עמו אפי' חוט א' פוסל בו.
ועי' פרישה סי' שנ"ב בשם נ"י דכל העושה תכריכים נאים למת וחשובים מכירים בו שהוא מודה בתחיית המתים ותע"ב:
כתב מהרי"ל מה שנוהגין להלביש המתים מלבוש פשוט כמין סדין למעלה מכל מלבושיו. משום דאיתא בירושלמי ר' בסדין אקבר. והרר"ז ז"ל הביא ראי' מביצה דף י' דקאמר למיגז לי' גלימא וזהו מלבוש העשוי כגולם בלי צורת חיתוך איברים ע"כ:
ובספר מעבר יבק שפת אמת פ"ח כתב וז"ל אמרו רבנן כסות היורדת עם האדם לשאול היא עולה עמו ק"ו מחטה וכו' ואפי' נשרף האדם הרוח מתלבש בריח מלבושיו. וכן כשהתכריכין בלין הרוח מתלבש בסוד התכריכין ההם. אך אם נפשטו מעליו אין לרוח במה להתלבש. וכן יכולים המתים להתלבש בלבושים אחרים כמו שהמלאכים המושגים לעיני חוש מתלבשים צורה אנושית.*בספר ילקוט ראובני (וישלח) כתב בשם ציוני על פסוק ויאבק איש עמו. האיך נתאבק גויתו כתרשיש עם חומר האנושי. כי המלאכים מתלבשים בחומר אנושי דוגמת שליחותם כי כל דמות יש למעלה: ורבינו הקדוש הי' נראה בבגדי חמודות שהי' לובש בשבת ולא בתכריכין ודאי אם באותה שעה היו מחפשים בקברו היו מוצאים עצמותיו או גופו*בספר מדרש תלפיות אות א' כתב בשם ר' יהודה החסיד ז"ל כי כאשר הבעלת אוב מעלה המת אם יבדקו בקבר האיש שהועלה לא ימצאו שם גופו עד אחר חזרתו: אלא הי' התלבשות בדמות גופו הניכר לבני ביתו וזה לא ימצא אלא בחסידים שהם כבני בית למעלה וניתן להם בקשתם:
ובש"ע האריז"ל כתב שכפי גוון המלבושים שאדם לובש בשבת בעוה"ז כך ממש יתלבש אחר פטירתו בימי שבת תמיד. ועי' ס"ח סימן תשכ"ט:
ובספר ילקוט ראובני (ויחי) כתב בשם הציוני דמה שאמז"ל יעקב אבינו לא מת לפי פשוטו נתלבש צורה כעין גוף האדם קדמאה קודם חטאו ויהא משוטט בעוה"ז לתועלת עם קדוש:
ובשם הגהה שם כתב שיעקב אבינו ע"ה הי' יכול להתלבש ולהראות כענין אליהו ז"ל וז"ש רז"ל יעקב אבינו לא מת אלא שנעשה גופו ובשרו לפיד אש ונפשו תחופף עליו כל היום. ר"ל כל הנפשות נשארו ערומים ואינם לובשים לבוש השני כל עת שירצו ואפי' נפשות הצדיקים אלא בשעה שרוצה הקב"ה לעשות שליחות הצדיקים כגון נבות היזרעאלי וכיוצא בו ואחרי שעשה שליחתו מתפשטות ונשארו ערומים אבל של יעקב אבינו ע"ה אינה נשארה ערומה אפי' שעה א' אלא הלבוש שלו מחופף על נשמתה תמיד וכל שעה שנשמת יעקב אבינו ע"ה רצה להתלבש באותו לבוש הוא לאלתר מתלבש באותו לבוש ע"כ ארז"ל יעקב אבינו לא מת וכשישראל בצער הגלות מיד נשמת יעקב לובשה המלבוש ומבקש רחמים מן השכינה על ישראל וע"ל בהשמטה לסעי' תתרס"ט בד"ה ובאלשיך:
2
ג׳להנהגת עץ החיים. בספר עיקרי הד"ט סי' ל"ה אות י"ח כתב בשם הרמ"ז ובשם שאר פוסקים שמזכירים ומזהירים שטעות גדול' ביד עושי ההקפות בבית ואח"כ הולכים לקברות שאז הוא יותר צער למת. שחוזרים הנגעים להתאחז בו בתוקף גדול מבראשונה. ובספר מדרש אליהו מביא מעשי אדיר ונורא שאירע בימי האריז"ל על איש אחר שלא קברו אותו מיד אחר ההקפות ושלטו בו המזיקים ב"מ ושב וא"ת עדיף ע"ש:
ובספר מעבר יבק שפת אמת כתב וז"ל ואם יהי' לו מעפר א"י ישים תחתיו ובברית המעור וקצת על עיניו וכפיו בסוד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו כו' והועד לי מפי הראיה שעפר א"י מכלה בשר הגוף בזמן חודש ימים*בספר דברי' נחמדים להגאון הקדוש מדינוב זצוק"ל פ' שתקות אנוש רימה. שהנפטר מקווה לזה אשר יתהווה מבשרו רימה שיתעכל מהרה. כי ידוע כ"ז שלא נתעכל הבשר עדיין הדין מתות על הנפטר. משא"כ אחר עיכול הבשר ומצאנו ראינו בצוואת הגאון הקדוש מו"ה נפתלי כ"ץ זצוק"ל שהי' מצוה ליתן סיד תחת ארונו:
ובספר חסידים סי' תשכ"ה כתב מעשה באיש א' שבלע אפרסמון (בלשמ"ו שאם יאל. ג' מחצית ימות מיד) ומת. לאחר שנים בא בחלום לבניו שיתפרו אחריו שידעו מה קשה לו. היו סבורים שמא הפשיטוהו והוא ערום חפרו אחריו ומצאוהו שלם כיום שנקבר. נגעו בבגד הגוף שנקבר בו שכרוך בו לראות בגופו האיך הוא. כשנגעו בבגד הגוף והבגד נפל ולא נשאר כלום. כי לפני כמה שנים מת. והי' כאבק. ולמה בא בחלום. כי היו דנין איתו כשהוא שלם בגופו. ע"כ:
ובסי' תתשס"ט כתב על מה שאמז"ל קשה רמה למת. לא שכואב לו. אלא שהנשמה קשה לה זולת הגוף. ועי' בס' נשמת חיים מאמר שני סוף פרק כ"ד:
ובספר יערות דבש ח"א כתב וז"ל ביחוד צריך שימור על הסתכלות במראות כי כבר נודע מ"ש הזוהר ומקובלים כי בכל דיוקן ודיוקן אית רוח השורה ולכן המסתכל במראה ללא צורך הרוח מתלבש בדיוקנא ומזיק לו במותו [הערת המדפיס: ולכן המנהג לכסות המראות בז' ימי אבילות. כדי שלא יתלבש הרוח בדיוקנא כי אז יש להרוח יותר מקום להתדבק בו:] וגורם רעה לעצמו. כי ידוע תדע כי אין לך פרצוף וצלם תבנית עץ ואבן שאין עליו שורה רוח מזיק. ומאד יש לאדם להזהר מבלי להיות בתוך ביתו פרצוף וצלם בצורה בולטת [הערת המדפיס: בספר ארחות חיים סי' ק"נ כ' בשם שו'"ת חת"ס ח"ו סי' ו' בביהכ"נ שיש להם טס כסף של כלי הקודש שבולטת עלי' צורת משה ואהרן די לקטוע ראש חוטמו:
ועי' יד אפרים יו"ד סי' קמ"א סעי' ו' בשם בעי חיי שהעלה להחמיר אף בצורת בהמה חיה ועוף אם לא יפחות הצורה בענין שיוכר הפיחות:
ומה שאמז"ל (ב"ק צ"ז) מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מכאן בחור ובתולה מכאן. היינו שמצד א' הי' כתב זקן וזקנה וכו' דאלו הצורות הא אסור לעשות צורות אדם. תוס' שם בד"ה מטבע:
ובספר ייטב לב (תרומה) פי' בשם המפורשים מאמרם ז"ל מטבע של אברהם אבינו הי' בחור מצד זה וזקן מצד זה פי' בעוד היותו בחור הי' מפחד וחרד מיום המיתה כמו זקן וכמ"ש ז"ל שוב יום אחד לפני כו'. וכי אדם יודע אימתי כו' אלא ישוב היום שמא כו' למחר. וכמו כן בהיותו זקן הי' נדמה בעיניו עדיין הוא בחור כי כלה בהבל ימיו ח"ו עד כי בהצטרף כל זמן עבודתו לא יעלו רק לימים מועטים:
ופי' בזה הפסוק ואברהם זקן שנדמה בעיניו זקן גם בהיותו בא בימים מועטים וכ"כ ואברהם זקן בהיותו זקן נדמה לו כי עדיין אייננו זקן רק בא בימים מועטים ולא שנים מרובים:
ובשו"ת יעב"ץ סי' ק"ע כתב מעשה אירע בימינו כשנתקבל הרב ה"הה מוהר"ר אלעזר גאב"ד דק"ק אמשטרדם עמד איש אחד שם שהוציא מוניטון שלו בעולם. דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו והי' תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט וכשהצצתי בו נרתעתי ותמהתי מאד אם נעשה מדעת הרב הנ"ל וברצונו שהי' נודע בשם חסיד בדורו. כי יש בזה איסור ל"ת של תורה לא תעשון אתי כו' אני אומר בטח שהרב הנ"ל לא ידע ולא הסכים בעשייתו כי לא יאונה לצדיק כל און. וחזי מאי סלקא ביה לפי מה ששמעתי השררה צוה בגזירה חרוצה לגונזן ולא יראו החוצה:] ואפי' צורה מצויר' בכותל יש להזהר. כי אין לך צלם ודמות דלא שריא בי' רוח רעה. ובעוה"ר רבו כעת ביחוד בארץ אשכנז אשר למדו ממעשה העכו"ם ובתיהם מלאים צורת פסל ומסכה ורובן שצורה בולטת תבנית אדם ורמש צפור חית ארץ. ורוב כלים מנחושת וכסף הכל עליו פני אדם מחבלים ומשחיתים יבואו הבית ואלמלי נתנה רשות לעין לראות הי' חרדים ולא הי' יודעים מה לעשות לרוב פחד ע"כ. ונראה דמהאי טעמא אין לצייר צורתו בפאטיגראפי כי רוח מזיק שורה עליו ומזיק לו במותו. ועי' ט"ה ח"א סעי' קס"ג בהשמטה בד"ה ועי': . כי הבשר להיותו מעור הנחש הוא מכלה אותו במהרה להסיר טומאתו ממנה למען יהיה העם היושב בה נשוא עון.
ובספר מדרש תלפיות אות א' כתב שמעתי אם ישימו על עיני המת ועל טיבורו ועל מילתו מעפר של א"י נחשב כאלו הוא קבור ממש בא"י:
צריך ליזהר בשעת שמניחין את המת בקבר שלא יהי' עפר על פניו שיש לו בושת משאר מתים כי הנפשות הם כתואר הגופים. שפת אמת פ' כ"ה:
ובענין מ"ש בצוואת רבי יהודא החסיד בריש ס"ח דאין לחצוב קבר ולהניחו פתוח אם אין נותנים בו המת מבעוד יום. ואם יניחנו פתוח עד הבוקר בימים מועטים ימות א' מבני העיר. כתב בספר פחד יצחק שבעיר פירארא כשמת הזקן ר' שמואל ראווינה בשנת התפ"ב הוצרכו הקוברים לחצוב לו קובר ביום שלפני קבורתו לקברו ביום המחרת בבוקר בהשכמה. ובאו לפני הב"ד ושאלו אם חוששין לצוואת ר' יהודא החסיד. והתיר להם לחצוב אך בתנאי שאחר החציבה יכסוהו במחצלאות או נסרים ולא יניחוהו מגולה בלילה וכן נעשה:
אין נותנין ב' ארונות זה על זה וצריך למחות בקהלות שהקוברים עושים כן שלא ישימו זה על זה אלא בדאיכא בבירור הפסקת ו' טפחים מיהו אם א"א לקברו בענין אחר ודאי שרי. ש"ך סי' שס"ב סק"ד:
ובספר דבר יום ביומו (כ"ז שבט) כתב שבעיר קראקא נקבר השארית יוסף ועליו אשתו הרבנית ועליהם נינה הקטן ועליהם בנו של השארית יוסף כך חקוק במצבתם. וא"כ ד' אנשים נקברו זה על זה. ועי' פתחי תשובה. שם סק"ג:
ובספר מעבר יבק שפת אמת כתב וז"ל ואם יהי' לו מעפר א"י ישים תחתיו ובברית המעור וקצת על עיניו וכפיו בסוד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו כו' והועד לי מפי הראיה שעפר א"י מכלה בשר הגוף בזמן חודש ימים*בספר דברי' נחמדים להגאון הקדוש מדינוב זצוק"ל פ' שתקות אנוש רימה. שהנפטר מקווה לזה אשר יתהווה מבשרו רימה שיתעכל מהרה. כי ידוע כ"ז שלא נתעכל הבשר עדיין הדין מתות על הנפטר. משא"כ אחר עיכול הבשר ומצאנו ראינו בצוואת הגאון הקדוש מו"ה נפתלי כ"ץ זצוק"ל שהי' מצוה ליתן סיד תחת ארונו:
ובספר חסידים סי' תשכ"ה כתב מעשה באיש א' שבלע אפרסמון (בלשמ"ו שאם יאל. ג' מחצית ימות מיד) ומת. לאחר שנים בא בחלום לבניו שיתפרו אחריו שידעו מה קשה לו. היו סבורים שמא הפשיטוהו והוא ערום חפרו אחריו ומצאוהו שלם כיום שנקבר. נגעו בבגד הגוף שנקבר בו שכרוך בו לראות בגופו האיך הוא. כשנגעו בבגד הגוף והבגד נפל ולא נשאר כלום. כי לפני כמה שנים מת. והי' כאבק. ולמה בא בחלום. כי היו דנין איתו כשהוא שלם בגופו. ע"כ:
ובסי' תתשס"ט כתב על מה שאמז"ל קשה רמה למת. לא שכואב לו. אלא שהנשמה קשה לה זולת הגוף. ועי' בס' נשמת חיים מאמר שני סוף פרק כ"ד:
ובספר יערות דבש ח"א כתב וז"ל ביחוד צריך שימור על הסתכלות במראות כי כבר נודע מ"ש הזוהר ומקובלים כי בכל דיוקן ודיוקן אית רוח השורה ולכן המסתכל במראה ללא צורך הרוח מתלבש בדיוקנא ומזיק לו במותו [הערת המדפיס: ולכן המנהג לכסות המראות בז' ימי אבילות. כדי שלא יתלבש הרוח בדיוקנא כי אז יש להרוח יותר מקום להתדבק בו:] וגורם רעה לעצמו. כי ידוע תדע כי אין לך פרצוף וצלם תבנית עץ ואבן שאין עליו שורה רוח מזיק. ומאד יש לאדם להזהר מבלי להיות בתוך ביתו פרצוף וצלם בצורה בולטת [הערת המדפיס: בספר ארחות חיים סי' ק"נ כ' בשם שו'"ת חת"ס ח"ו סי' ו' בביהכ"נ שיש להם טס כסף של כלי הקודש שבולטת עלי' צורת משה ואהרן די לקטוע ראש חוטמו:
ועי' יד אפרים יו"ד סי' קמ"א סעי' ו' בשם בעי חיי שהעלה להחמיר אף בצורת בהמה חיה ועוף אם לא יפחות הצורה בענין שיוכר הפיחות:
ומה שאמז"ל (ב"ק צ"ז) מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מכאן בחור ובתולה מכאן. היינו שמצד א' הי' כתב זקן וזקנה וכו' דאלו הצורות הא אסור לעשות צורות אדם. תוס' שם בד"ה מטבע:
ובספר ייטב לב (תרומה) פי' בשם המפורשים מאמרם ז"ל מטבע של אברהם אבינו הי' בחור מצד זה וזקן מצד זה פי' בעוד היותו בחור הי' מפחד וחרד מיום המיתה כמו זקן וכמ"ש ז"ל שוב יום אחד לפני כו'. וכי אדם יודע אימתי כו' אלא ישוב היום שמא כו' למחר. וכמו כן בהיותו זקן הי' נדמה בעיניו עדיין הוא בחור כי כלה בהבל ימיו ח"ו עד כי בהצטרף כל זמן עבודתו לא יעלו רק לימים מועטים:
ופי' בזה הפסוק ואברהם זקן שנדמה בעיניו זקן גם בהיותו בא בימים מועטים וכ"כ ואברהם זקן בהיותו זקן נדמה לו כי עדיין אייננו זקן רק בא בימים מועטים ולא שנים מרובים:
ובשו"ת יעב"ץ סי' ק"ע כתב מעשה אירע בימינו כשנתקבל הרב ה"הה מוהר"ר אלעזר גאב"ד דק"ק אמשטרדם עמד איש אחד שם שהוציא מוניטון שלו בעולם. דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו והי' תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט וכשהצצתי בו נרתעתי ותמהתי מאד אם נעשה מדעת הרב הנ"ל וברצונו שהי' נודע בשם חסיד בדורו. כי יש בזה איסור ל"ת של תורה לא תעשון אתי כו' אני אומר בטח שהרב הנ"ל לא ידע ולא הסכים בעשייתו כי לא יאונה לצדיק כל און. וחזי מאי סלקא ביה לפי מה ששמעתי השררה צוה בגזירה חרוצה לגונזן ולא יראו החוצה:] ואפי' צורה מצויר' בכותל יש להזהר. כי אין לך צלם ודמות דלא שריא בי' רוח רעה. ובעוה"ר רבו כעת ביחוד בארץ אשכנז אשר למדו ממעשה העכו"ם ובתיהם מלאים צורת פסל ומסכה ורובן שצורה בולטת תבנית אדם ורמש צפור חית ארץ. ורוב כלים מנחושת וכסף הכל עליו פני אדם מחבלים ומשחיתים יבואו הבית ואלמלי נתנה רשות לעין לראות הי' חרדים ולא הי' יודעים מה לעשות לרוב פחד ע"כ. ונראה דמהאי טעמא אין לצייר צורתו בפאטיגראפי כי רוח מזיק שורה עליו ומזיק לו במותו. ועי' ט"ה ח"א סעי' קס"ג בהשמטה בד"ה ועי': . כי הבשר להיותו מעור הנחש הוא מכלה אותו במהרה להסיר טומאתו ממנה למען יהיה העם היושב בה נשוא עון.
ובספר מדרש תלפיות אות א' כתב שמעתי אם ישימו על עיני המת ועל טיבורו ועל מילתו מעפר של א"י נחשב כאלו הוא קבור ממש בא"י:
צריך ליזהר בשעת שמניחין את המת בקבר שלא יהי' עפר על פניו שיש לו בושת משאר מתים כי הנפשות הם כתואר הגופים. שפת אמת פ' כ"ה:
ובענין מ"ש בצוואת רבי יהודא החסיד בריש ס"ח דאין לחצוב קבר ולהניחו פתוח אם אין נותנים בו המת מבעוד יום. ואם יניחנו פתוח עד הבוקר בימים מועטים ימות א' מבני העיר. כתב בספר פחד יצחק שבעיר פירארא כשמת הזקן ר' שמואל ראווינה בשנת התפ"ב הוצרכו הקוברים לחצוב לו קובר ביום שלפני קבורתו לקברו ביום המחרת בבוקר בהשכמה. ובאו לפני הב"ד ושאלו אם חוששין לצוואת ר' יהודא החסיד. והתיר להם לחצוב אך בתנאי שאחר החציבה יכסוהו במחצלאות או נסרים ולא יניחוהו מגולה בלילה וכן נעשה:
אין נותנין ב' ארונות זה על זה וצריך למחות בקהלות שהקוברים עושים כן שלא ישימו זה על זה אלא בדאיכא בבירור הפסקת ו' טפחים מיהו אם א"א לקברו בענין אחר ודאי שרי. ש"ך סי' שס"ב סק"ד:
ובספר דבר יום ביומו (כ"ז שבט) כתב שבעיר קראקא נקבר השארית יוסף ועליו אשתו הרבנית ועליהם נינה הקטן ועליהם בנו של השארית יוסף כך חקוק במצבתם. וא"כ ד' אנשים נקברו זה על זה. ועי' פתחי תשובה. שם סק"ג:
3