טעמי המנהגים תתרכ״וTa'amei HaMinhagim 1026
א׳טעם. שרוחצין הידים בשובו לחצר בה"ק. מפני שהשדים מלוין החוזרין ויש לרחוץ גם הפנים.* ובמהרי"ל כתב ששפשף באצבעותיו את עיניו קודם ניגוב וכן השיב בתשו' שכן קיבל מרבו על שם בלע המות וגו' ובבואו לחצר ב"ה ונטלו שנית הי' מקנח עיניו באצבעותיו כבראשונה וישב גם שם עם הציבור ג"פ. וטוב להריק עליו המים בג"פ דלא גרע מנט"י שחרית. ולכן שופכים אותם המים במקום מדרון החוצה לרוחות הפורחות. כי בזה בעלי החובה יקחו חלקם ויתרחקו מעל האבל. ואין לערב מים במים פן יחזקו מוסרותם כי פיזור לרשעים הנאה לעולם ובזה יבושו ויחתו מגבורתם. שפתי אמת פל"ה. (שנאמר ומחה אלהים דמעה מעל כל פנים). מ"א סי' ד' ס"ק כ'. ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג"פ ומנהג אבותינו תורה. רמ"א יו"ד סימן שע"ו סעי' ד'. ועוד רמז. כי ידינו לא שפכו את הדם הזה שלא מנענו ממנו צרכיו ובקורו בעת חליו וטוב שלא לנגב ידיו במפה כי בזה מראה שאינו מסיח דעתו מן האבל ואינו משליך אחרי גוו זכרון יום המות. מעבר יבק שפתי רננות פ' י"ט ומנהג לשפוך כל המים שבכלי אחר שנטל ידיו מהם כדאמרינן במים של שחרית.*כתב בהגהות מהגאון ר' ברוך פרענקיל א"ח סי' ד' סעי' י"ח וז"ל ובתשובת מהרי"ל סי' כ"ג איתא בזה"ל והבאים מבית עולמי' להתפלל יפה עושי' שרוחצין ידיהם משום רוח הטומאה השורה בבית הקברות בו' ולהכי רוחצי' שנית בשוב' לחצר ב"ה בו' ע"ש והיינו לפי מנהג מקומן שבשובם מלוית המת הלכו לחצר ב"ה ואמרו שם תפלות גם ויהי נועם וכדומה ונהגו ביציאתם מב"ע רחצו מיד ידיהם ואח"כ הלכו לחצר ב"ה ורחצו ידיהם שנית ולזה מפרש מהרי"ל שטעם רחיצה ראשונה משום רוח הטומאה השורה בבה"ק שראוי להקדים רחיצה כזו והרחיצה שנייה מחצר ב"ה הוא לגרש השדים המתלוים עם החוזרים שאינם סרים טרם ישבו בחצר ב"ה עכ"ל ע"ש. ונהגו ליטול אפי' נכנס למת א' וה"ה המלוין אותו. מ"א סי' ד' ס"ק כ"א. ועי' פ"מ שם דחוץ לד' אמות מן המת א"צ נטילה ע"ש: שפת אמת פ' ל"ה:
1
ב׳קונטרס אחרון
שלא לנגב ידיו במפה. ובספר עקרי הד"ט סי' ל"ה אות ט' כתב וז"ל יש נוהגים בחזרה מבה"ק לרחוץ ידיהם ואינן נוגבין אותם וכהרכה"ג סי' שע"ו וראה רבותיו מהר"י בריאל והריב"ק שהיו מקנחים אותן וכן הי' נוהג כמותן:
שלא לנגב ידיו במפה. ובספר עקרי הד"ט סי' ל"ה אות ט' כתב וז"ל יש נוהגים בחזרה מבה"ק לרחוץ ידיהם ואינן נוגבין אותם וכהרכה"ג סי' שע"ו וראה רבותיו מהר"י בריאל והריב"ק שהיו מקנחים אותן וכן הי' נוהג כמותן:
2