טעמי המנהגים ק״גTa'amei HaMinhagim 103

א׳עוד טעם. כדי שלא יתפללו הקהל במהירות כ"כ. שיאמרו בלא"ה צריכין אנו להמתין.*ובספר יש נוחלין שצריך כוונת התפל' ופי' כל מלה ומלה ואפי' בד"'ת אל יהרהר בשעת התפל' ומבואר אמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה ופירש"י שאינה צריכה עיון כדי שלא יהרהר בה בתפלה כי התפלה צריכה כוונה עכ"ל:
ובספר נתיב מצותיך כתב מעשה נפלא שאירע לבן הקדוש של הרב מוהר"ר מיכל ושמו הרב הצדיק מוהר"ר יוסף מיאמפלא שפעם אחת חלה ונטה למות ואינגיד ואיתנח (פי' נראה לו כאלו פרחה נשמתו וחזרה) והוא הי' דרכו להתפלל מאוד בכוונה ובפרט תפלת ערבית והי' מקפיד על מי שאינו מתפלל מעריב בכוונה עצומה וכך אמר עליו אביו הקדוש יוסף בני יכול להתפלל ובעת חליו ראה ששוקלין כל זכיותיו. והביאו כל התפלות שהתפלל מקטנותו ועד אותה השעה לא נעדר אחת מהם וראה שבא מלאך אחד נורא ואמר מה זה אלו התפלות ונפח בם וברוח שפתיו נתפזרו ולא נשאר אלא ה' אחת מאירה באור צח והוא הי' עומד לפני הב"ד של מעלה ידיו מרתתין ובאותו היום מת אביו הקדוש כי פתאום בסעודה שלישית נסתלק בעת הלכו אנא אנא בדביקות נפלא בחדר שלו ואמר בהאי רצון אסתלק משה כי לערך שני שנים קודם פטירתו היו צריכין לשמור אותו שלא יצא נשמתו מרוב דביקות בוראו כי הי' דרכו לילך אנא ואנא עד שפניו הי' בוערות כמראה הלפידים ופעם אחת אמר הגאון הקדוש מוהר"ר יוסף מזימיגראד תלמידו אל אחיו הצדיק מורי וחמי מוהר"ר אברהם מרדכי ראה אחי האיך עקביים של רבינו הקדוש עומדין בג"ע העליון והי' צריך שמירה יתירה והי' דרכו לאכול סעודה שלישית בחדרו מיוחד עם איזה מבניו ואח"כ הי' הולך לבית מדרשו לומר תור' ושירות עד שגמר הסעוד' שם ובעת הזאת לא הי' שום אדם שם והי' רץ בחדרו אנה ואנה ואמר בהאי רצון אסתלק משה עד שראתה בתו הצדיקת ורצתה ואמרה לאחיה הצדיק ר' יצחק ז"ל ורץ לחדרו ותפסו לבלבל אותו ולהורידו ונפל על שכמו ואמר שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד ויצתה נשמתו הקדוש ור' יוסף בנו הי' למעל' עד יום ראשון לבקר ובעת שהי' עומד לפני הב"ד שלמעל' שמע כרוז שילכו הצדיקים לקבל פני הרב רבי מיכל מזלאטשיב שבא לכאן והלכו ובתוכם הלך מרן הקדוש נר ישראל רוח אפינו הרב ישראל בן אליעזר רבו וראה אותו עומד לפני הב"ד ואמר להם מה לכם עם רבי יוסף חביבי שאתם אומרים שאין תפלתו זכה אני אומר לו שיתפלל בכאן תפלת שחרית ואתם תראו האיך תפלתו הוא בלב שלם ואמת וקרא אותו ואמר לו התפלל בני בכאן לפני יוצר כל ויושע לך והתחיל להתפלל ומתוך גודל כוונת התפל' התחיל למט' הגוף להזיע ובתפל' הזאת העלה כל התפלות להיותן מאירים ובהירים ואיתער ונתרפא מחליו ובאה אליו אמו ואחיותיו ואמר אליהם למה אין אתם מפשיטים הקשוטים מעליכם הרי אבינו נסתלק ע"כ. לכן ישקול אדם מאוד דעתו לכוין בתפלתו כל דבר ודבר כפי ענינו:
ומ"מ נראה שאין להרב להאריך כ"כ כדמצינו בר"ע שהיה מקצר. ומכ"ש במקום שממתינין על החכם שעדיין לא בא שיש להקדים עצמו ולהיות מי' ראשונים. א"ר שם ס"ק ו':
1