טעמי המנהגים תתרל״אTa'amei HaMinhagim 1031
א׳טעם. שנוהגין לתלוש העשבים מן הקרקע בשעה שנפטרי' מן המת ומשליכין אחוריהם ולא לפניהם. לפי שהנשמה מלווה את הגוף של מת עד הקבר ואינה רשאה לחזור לאחוריה עד שיתנו לה הקהל רשות וזריקה לאחוריה היא סימן רשות כמו תלכו למנוחייכי. תשב"ץ אות תמ"ט:
1
ב׳קונטרס אחרון
תלכו למנוחייכו. בסוף מס' שמחות כתיב הנפטר מן המת יאמר לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום.*בספר מגיד תעולמה (ברכות דף י"ד) כתב דלכך אמרו ז"ל דלחי יאמר לך לשלום משא"כ וכו' יאמר לך בשלום. דלחי נותנין מדת השלום היינו שילך משלום אל שלום ממדריגה למדריגה משא"כ וכו' אומרים לך בשלום באותו השלום שפעל ועשה כל ימי חייו כי היום לעשותם וכו': וכתב הר"ן כי מפני שהוא נבעת צריך לפקדו לשלום בהליכתו. וכזה פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות אבל שחובה למלוין לומר כן. וברבות המלוים אותו נשאר לו שמירה מעולה גם אחר שנקבר. שהמצוה ההוא להנאתו ולהגן עליו. ולויית המת וכל צרכיו הוא חסד ואמת כי בהם תתחזק נפשו בצרור החיים. מעבר יבק מנחת אהרן פ"ה:
ואפי' בלויית החיים אמרו בסוטה פ"ט כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים וזהו ששוה בחיים ובמתים. ועוד אמרו שם כופין ללויה ששכר לויה אין לו שיעור*בספר ילקוט הראובני פי' בשם ס"ח הפסוק על כן לא יאכלו כו' שאמרו השבטים הואיל ואנחנו פשענו שהנחנו את הזקן לבדו ואירע לו כן: . גם שיש שיעור ללויה כמו שאמרו הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב שאינו מובהק עד פרסה. ברבו מובהק ג' פרסאות. שם. ועי' ליקוטים בעליית ד"א בד"ה אמרו:
ובספר שדי חמד אות ק"ץ כתב מה שנוהגים שהמלוים את המת ד' אמות ממתינים עד כדי שיתעלם מן העין. אולי עושים כן מפני כבוד המת כדקי"ל בסי' רמ"ד סעיף ב' לענין קימה בפני ת"ח עד שיעבור מכנגד פניו:
תלכו למנוחייכו. בסוף מס' שמחות כתיב הנפטר מן המת יאמר לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום.*בספר מגיד תעולמה (ברכות דף י"ד) כתב דלכך אמרו ז"ל דלחי יאמר לך לשלום משא"כ וכו' יאמר לך בשלום. דלחי נותנין מדת השלום היינו שילך משלום אל שלום ממדריגה למדריגה משא"כ וכו' אומרים לך בשלום באותו השלום שפעל ועשה כל ימי חייו כי היום לעשותם וכו': וכתב הר"ן כי מפני שהוא נבעת צריך לפקדו לשלום בהליכתו. וכזה פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות אבל שחובה למלוין לומר כן. וברבות המלוים אותו נשאר לו שמירה מעולה גם אחר שנקבר. שהמצוה ההוא להנאתו ולהגן עליו. ולויית המת וכל צרכיו הוא חסד ואמת כי בהם תתחזק נפשו בצרור החיים. מעבר יבק מנחת אהרן פ"ה:
ואפי' בלויית החיים אמרו בסוטה פ"ט כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים וזהו ששוה בחיים ובמתים. ועוד אמרו שם כופין ללויה ששכר לויה אין לו שיעור*בספר ילקוט הראובני פי' בשם ס"ח הפסוק על כן לא יאכלו כו' שאמרו השבטים הואיל ואנחנו פשענו שהנחנו את הזקן לבדו ואירע לו כן: . גם שיש שיעור ללויה כמו שאמרו הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב שאינו מובהק עד פרסה. ברבו מובהק ג' פרסאות. שם. ועי' ליקוטים בעליית ד"א בד"ה אמרו:
ובספר שדי חמד אות ק"ץ כתב מה שנוהגים שהמלוים את המת ד' אמות ממתינים עד כדי שיתעלם מן העין. אולי עושים כן מפני כבוד המת כדקי"ל בסי' רמ"ד סעיף ב' לענין קימה בפני ת"ח עד שיעבור מכנגד פניו:
2