טעמי המנהגים תתרל״גTa'amei HaMinhagim 1033
א׳טעם. שנהגו האוננים להמתין להתפלל עד אחר הקבורה אף שכבר נתפשרו עם הח"ק בעד מקום הקבורה. משום דהא דנמסר לכספים מהני. היינו במקום שמוליכין המת למקום רחוק ואין אונן הולך עמהם. אבל במקום שגם קרובים הולכים בשעת קבורה לא מהני.*וע"ש ס"ק ט"ז בשם ישועות יעקב א"ה סי' ע"א סק"ד עמ"ש שם סעי' א' דאונן בשבת וי"ט חייב ככל המצות. ואם רוצה לקברו ביו"ט ראשון וכ"ש בי"ט שני אסור בכולן. אבל אם א"צ לעסוק בצרכי המת כגון במקום שיש חבורה והקרובים סומכים עליהם בענין קבורת המת חייבים בכל המצות דלא שייך כאן מפני כבודו של מת שאין ככוד המת שיתעסקו בו יותר מכדי צרכו ביו"ט: פ"ת סי' שמ"א ס"ק כ"א בשם הנוב"י:
1