טעמי המנהגים תתרל״וTa'amei HaMinhagim 1036
א׳טעם. שאסור לאבל לאכול סעודה הראשונה משלו. דאמר קב"ה ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל ופירושו לחם של שאר אנשים. ודוקא ליחזקאל צוה כן מכלל דכ"ע כשהם אבלי' אסור לאכול מדידהו רק לחם של שאר אנשים.*ועיין פ"ח א"ח סי' ת"כ דמברין בר"ח במכ"ש ממ"ש בסי' תקמ"ז סעי' ח' שמברין בחוה"מ וכ"כ הב"י שם בשם סמ"ג דמברין בחנוכה ור"ח. והרמב"ם והרמב"ן והרא"ש הסכימו ג"כ להברות אף בחוה"מ ע"ש. ובספר התניא סי' ל"ז כתב וז"ל ומנהגינו להברות את האבל אפי' בשבת וכ"ש בחנוכה ובפורים וכן כתב רבינו משה כמז"ל ע"ש. ועי' פסקי תוס' מ"ק אות ק"א דאין הבראה אלא ביום קבורה וביום שמועה ואין מברין בחנוכה ור"ח. וכן כתב מהרש"ל דאין מברין את האבל בע"פ וכן אם נקבר המת בע"ש אחר חצות אין אומרין צדוק הדין ואין מברין את האבל ע"ש. ועי' באה"ט סי' שע"ח סק"ו. והיכא שמת ונקבר בלילה מברין בלילה ואם לא אכל בלילה מברין ביום שאחריו שעדיין הוא יום דאשון וסעודה ראשונה. נודע ביהודה סי' צ"ח. כתב הרקח סי' שי"ג כשמת ברגל אין מראין לו פני' כי אין מראין פני' בי"ט ואחר ההג מברין אותו וישב ז' ימי אבילות עם יום האחרון ומונה ל' יום מיום הקבורה:
ולענין אם מת בר"ה כתב הט"ז יו"ד סי' שצ"ט סק"ז לחלק דכל שמת ונקבר ביום הראשון כשם שהראשון אינו עולה למנין שבעה כך השני כחד יום הם אבל אם נקבר ביום שני של ר"ה. פשוט דמונה ממנו ואין בזה עיכוב לומר דהוא שייך ליום ראשון. משום דבכל מנין מנינן ר"ה לשני ימים רק באם הוה הקבורה בי"ט ראשון של ר"ה ואז לא מנינן אותו הראשון אז גריר אבתריה גם יום השני מחמת דיומא אריכתא חשבינן ליה משא"כ בנקבר ביום שני ע"ש ועי' מ"א סי' תקמ"ח סק"ב דמיקל אף בנקבר בי"ט א' דר"ה אפ"ה י"ט ב' דר"ה עולה למנין ז' ע"ש. וכן כתב בישועות יעקב שם ס"ק ג' ע"ש. ובחדושים מהגאון בעל יד אפרים סעי' כ"ז כתב ג"כ דלא כהט"ז וכתב דקי"ל הלכה כדברי המקיל באבל ע"ש. שבלי הלקט הלכה כ"ג:
ולענין אם מת בר"ה כתב הט"ז יו"ד סי' שצ"ט סק"ז לחלק דכל שמת ונקבר ביום הראשון כשם שהראשון אינו עולה למנין שבעה כך השני כחד יום הם אבל אם נקבר ביום שני של ר"ה. פשוט דמונה ממנו ואין בזה עיכוב לומר דהוא שייך ליום ראשון. משום דבכל מנין מנינן ר"ה לשני ימים רק באם הוה הקבורה בי"ט ראשון של ר"ה ואז לא מנינן אותו הראשון אז גריר אבתריה גם יום השני מחמת דיומא אריכתא חשבינן ליה משא"כ בנקבר ביום שני ע"ש ועי' מ"א סי' תקמ"ח סק"ב דמיקל אף בנקבר בי"ט א' דר"ה אפ"ה י"ט ב' דר"ה עולה למנין ז' ע"ש. וכן כתב בישועות יעקב שם ס"ק ג' ע"ש. ובחדושים מהגאון בעל יד אפרים סעי' כ"ז כתב ג"כ דלא כהט"ז וכתב דקי"ל הלכה כדברי המקיל באבל ע"ש. שבלי הלקט הלכה כ"ג:
1
ב׳קונטרס אחרון
לחם של שאר אנשים.*רבינו בחיי (תולדות) כתב על פסוק ויזד יעקב נזיד. הי' ראוי שיאמר ויזד יצחק. שהרי בעד אברהם הי' מתאבל. אבל מפני שהאבל אסור לאכול משלו לכך התקין יעקב המאכל הזה. ותבשיל של עדשים הי' מנהג לאוכלן בבית האבל. לפי שעדשה סגורה ועגולה כגלגל לומר גלגל הוא שחוזר בעולם. ומה עדשה אין לה פה כך האבל אסור לדבר: עי' באר הגולה סי' שע"ט וז"ל מה שלא ראיתי נוהגין להוסיף ברכת אבלים בברכה רביעית. לפי שסמכו על דברי התוספות כתובות דף ח' ריש ע"ב שהוכיחו שם דברכת אבלים אינה אלא בעשרה וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן:
אין אוכלים סעודה ראשונה משל אבל כי כחות הדין עתה שולטים בביתו ובכל אשר לו ואנו צריכים להשפיעו מכחות החסד ואין מאכלו בריאה לו להיותו עתה מצד כחות הדין ואותם שהיו נוהגים להברותו מסייע לדעת זה. מעבר יבק שפת אמת פ' כ"ח. [השמטה: בקנ"א שפת אמת פ' כ"ח. ועי' חכמת אדם כלל קנ"ח סעי' ה' שכתב בשם רבינו ירוחם. הטעם. שמברין את האבל. כי האבל דואג ונאנח על מתו ואינו חושש לאכול כי רצונו למות גם הוא ע"כ צוה השי"ת לאחרים שיאכילוהו משלהם לפיכך הפוחת לא יפחות מסעודה ראשונה שהוא עיקר זמן מרירותו אבל סעודה שניה מותר אפי' הוא ביום ראשון:
והלבוש כתב. הטעם. שכל זה בכלל נחמה הוא שמראין לאבל שמשימין אותו על לבם ולא ישליכוהו אחר גוום:]
לחם של שאר אנשים.*רבינו בחיי (תולדות) כתב על פסוק ויזד יעקב נזיד. הי' ראוי שיאמר ויזד יצחק. שהרי בעד אברהם הי' מתאבל. אבל מפני שהאבל אסור לאכול משלו לכך התקין יעקב המאכל הזה. ותבשיל של עדשים הי' מנהג לאוכלן בבית האבל. לפי שעדשה סגורה ועגולה כגלגל לומר גלגל הוא שחוזר בעולם. ומה עדשה אין לה פה כך האבל אסור לדבר: עי' באר הגולה סי' שע"ט וז"ל מה שלא ראיתי נוהגין להוסיף ברכת אבלים בברכה רביעית. לפי שסמכו על דברי התוספות כתובות דף ח' ריש ע"ב שהוכיחו שם דברכת אבלים אינה אלא בעשרה וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן:
אין אוכלים סעודה ראשונה משל אבל כי כחות הדין עתה שולטים בביתו ובכל אשר לו ואנו צריכים להשפיעו מכחות החסד ואין מאכלו בריאה לו להיותו עתה מצד כחות הדין ואותם שהיו נוהגים להברותו מסייע לדעת זה. מעבר יבק שפת אמת פ' כ"ח. [השמטה: בקנ"א שפת אמת פ' כ"ח. ועי' חכמת אדם כלל קנ"ח סעי' ה' שכתב בשם רבינו ירוחם. הטעם. שמברין את האבל. כי האבל דואג ונאנח על מתו ואינו חושש לאכול כי רצונו למות גם הוא ע"כ צוה השי"ת לאחרים שיאכילוהו משלהם לפיכך הפוחת לא יפחות מסעודה ראשונה שהוא עיקר זמן מרירותו אבל סעודה שניה מותר אפי' הוא ביום ראשון:
והלבוש כתב. הטעם. שכל זה בכלל נחמה הוא שמראין לאבל שמשימין אותו על לבם ולא ישליכוהו אחר גוום:]
2