טעמי המנהגים תתר״מTa'amei HaMinhagim 1040
א׳עוד טעם. ע"פ מה דאיתא סנהדרין דף ל"ב ע"ב אור הנר בברור חיל (שם מקום) משתה שם. משתה שם. פי' בימי השמד לא היו יכולין לעשות חופה בפרהסיא והיו עושין ישראל הענין בצנעה וכל מי שהיו שם נרות דולקות באסקופא הי' סי' כמי שצועק משתה שם. משתה שם. והיו יודעין שבאותו חצר איכא הכנסת כלה. וכדי שלא יהיו סבורין שזה הנר שמדליקין כדי לעשות נייחא לנשמתא שהוא נר של שמחה ומשתה. ע"כ נותנין צלוחית עם מים וחתיכת מפה לבנה שנשאר מן תכריכי המת אצל הנר לסימן שזה הנר אינו של שמחה רק שטיהרו כאן את המת*ובספר הר אבל כתב דמה שנוהגין להניח להדליק נר שיהי' דולק כל ז' וכן להניח כל מים אצלו. לרמז כי הן מן ב' יסודות אש ומים הנשארים כי הרוח שב אל אלקים. והעפר שב למקומו: בשם ידידי הה"ג מוה' משולם סאלאט נ"י ראב"ד דפה לבוב:
1