טעמי המנהגים תתרמ״הTa'amei HaMinhagim 1045
א׳טעם שמתפללין שם כל שבעה. הואיל והנשמה אוננת עליו כל שבעה במקום שנפטר המת ואפי' יש לו קרוב למת הראוי להתאבל עליו בארץ רחוקה מתפללין במקום שנפטר בשביל קורת רוח לנשמה שחוזרת ומתאבלת עליו כל שבעה. שבלי הלקט שמחות הלכה כ"א. וקטן פחות מבן שנה אין מתפללין בביתו.*ואין מונין את האבל למנין עשרה ביום ראשון בלבד ולא יותר שעיקר אבילות רק ביום ראשון שנאמר עליו ואחריתו כיום מר. אבל מכאן ואילך מונין אותו במנין עשרה להתפלל עמו. מהרי"ל הלכות ט"ב. ועי' בד"מ ס"ס שפ"ד. יש ללמד ההמונים אם הולכים לנחם אבילים כשיעמדו ללכת מן האבל יאמרו המקום ינחם אתכם עם שאר אבילי ציון וירושלים ובשבת יאמר כך שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא. קיצור של"ה. וע"ל סעי' קל"ה:
ואין מתקשין על המת יותר מדאי ובספר אור החיים עה"ת פ' ראה כתב על פסוק בנים אתם לה' אלקיכם שבמיתת איש אין אבידה למת אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת ולימים שלח האב אחר בנו ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם אבל עכ"פ ישנו:
ובספר בארות המים מביא סיפור נפלא מהרבי הצדיק הקדוש מוהר"ר צבי הכהן זצוק"ל מרימניב שהשיב לחתנו הרב החסיד המופלג בתו"י מו"ה ארי' ליביש ששאל אותו בעת שנעדר מעמו רח"ל ילד אחד כי הי' לו צער גידול בנים ל"ע מה זה כי לכל בנ"י אשר יבואו לפניו לבקש עליהם רחמים תתקבל תפלתו לרצון ומדוע לא יבקש ויתפלל להשם יתברך ע"ע שיתקיימו בניו בחיים וגם כי לא נראה מעמו שום עצבות כי בהעדר הבן הלז אזי בש"ק תוך האבלות הי' משורר בלכה דודי בצהלה וחדוה יתירה והשיב לו כי זאת הוא ג"כ עבודת השם ומדוע לא יקשה בעיניך על אשר אאע"ה לא הי' מבקש מעם הבורא שבל ידרוש מעמו עקידת בנו יחידו ובלי ספק היתה תפלתו נתקבלת ברצון ואשר לא עשה כזאת נשמע מזה כי הטעם הוא. כי אאע"ה הי' רואה בעין שכלו הקדוש' כי עקידת יצחק היום לזרעו ברחמים יזכור ולולא זאת לא הי' לנו תקומה בגלות וזה הוא עבודת צדיקים אשר יעבדו בזה להבורא יתברך ויתעלה. וסיפור זה הי' מספר א' מחסידיו להרב הגאון ירא ד' מהרי"י אורינשטיין זללה"ה האבד"ק לבוב וכשמעו הסיפור הנ"ל אמר ארכו הימים מיום שנעדר מעמו ל"ע בנו יחידו הגאון מו"ה ר"מ ז"ל ולא מצא נוחם לנפשו על אבלת לבו עד שמעו זה הסיפור והרה"ג הנ"ל הי' מפליא תמיד בקדושתו של הרה"ק ע"י הסיפורים הנ"ל: כל בו:
ואין מתקשין על המת יותר מדאי ובספר אור החיים עה"ת פ' ראה כתב על פסוק בנים אתם לה' אלקיכם שבמיתת איש אין אבידה למת אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת ולימים שלח האב אחר בנו ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם אבל עכ"פ ישנו:
ובספר בארות המים מביא סיפור נפלא מהרבי הצדיק הקדוש מוהר"ר צבי הכהן זצוק"ל מרימניב שהשיב לחתנו הרב החסיד המופלג בתו"י מו"ה ארי' ליביש ששאל אותו בעת שנעדר מעמו רח"ל ילד אחד כי הי' לו צער גידול בנים ל"ע מה זה כי לכל בנ"י אשר יבואו לפניו לבקש עליהם רחמים תתקבל תפלתו לרצון ומדוע לא יבקש ויתפלל להשם יתברך ע"ע שיתקיימו בניו בחיים וגם כי לא נראה מעמו שום עצבות כי בהעדר הבן הלז אזי בש"ק תוך האבלות הי' משורר בלכה דודי בצהלה וחדוה יתירה והשיב לו כי זאת הוא ג"כ עבודת השם ומדוע לא יקשה בעיניך על אשר אאע"ה לא הי' מבקש מעם הבורא שבל ידרוש מעמו עקידת בנו יחידו ובלי ספק היתה תפלתו נתקבלת ברצון ואשר לא עשה כזאת נשמע מזה כי הטעם הוא. כי אאע"ה הי' רואה בעין שכלו הקדוש' כי עקידת יצחק היום לזרעו ברחמים יזכור ולולא זאת לא הי' לנו תקומה בגלות וזה הוא עבודת צדיקים אשר יעבדו בזה להבורא יתברך ויתעלה. וסיפור זה הי' מספר א' מחסידיו להרב הגאון ירא ד' מהרי"י אורינשטיין זללה"ה האבד"ק לבוב וכשמעו הסיפור הנ"ל אמר ארכו הימים מיום שנעדר מעמו ל"ע בנו יחידו הגאון מו"ה ר"מ ז"ל ולא מצא נוחם לנפשו על אבלת לבו עד שמעו זה הסיפור והרה"ג הנ"ל הי' מפליא תמיד בקדושתו של הרה"ק ע"י הסיפורים הנ"ל: כל בו:
1