טעמי המנהגים תתרמ״חTa'amei HaMinhagim 1048
א׳טעם. שאומרים קדיש. משום שפעם אחד פגע רבי פלוני במת אחד שהי' מהלך ומקושש קוצים ונושאן על כתפיו אמר לו בני כל זה למה לך אמר לו רבי כה משפטי כל הימים להביא באשה של גיהנם [השמטה: באשה של גיהנם. בספר אור ישראל להרב המגיד הקדוש מוהר"ר ישראל מקאזניץ זצוק"ל כתב על מה שכתוב בתיקונים דף צ"ה ע"א ואית לן קטטה באינון מארי דגיהנם דנידונין בי'. שיש בני אדם שבחייהן יורדת הנשמה לגיהנם ונידון ואז בוער האש בקרבו ומתקוטט עם כולם. ויש שהם בשלוה בחייהם ולאחר מיתה נידונים שם:] להיות נדון אמר לו ואין מי יוכל להצילך מן הצער הגדול הזה אמר לו אין מי שיצילנו אם לא שיאמר בני קדיש או יפטיר בנביא לכבוד השם בעבורי ואם יעשה זה ידעתי כי זכותו תעמוד אלי ויגן בעדי ויבא רבי פלוני ויגד זה לבנו של מת ויעש ככל אשר אמר. לימים נגלה המת אל החכם הנזכר פעם אחרת ואמר תנוח דעתך שהנחת דעתי ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא גם להפטיר בנביא.*ובזוהר חדש במדרש הנעלם מביא מעשה גדול ונורא בתלמיד חכם אחד שהי' הולך בהרי אררט ושמע קול צוחה קול מר שצוח וי וי עד שראה אדם אחד ושאלו מאן את וא"ל יהודי חייבא ר"ל רשע אנא ודנין אותי זה כמה שנים על עבירות גדולות שעשיתי בעודני בחיים ושאלו מה שמו והשיב ששמו לא נודע לו כי הרשעים שוכחים שמם ע"ד שם רשעים ירקב אבל מ"מ הודיע לו מקום מושבו שהי' בגליל עליון בעיר פלוני ושם אשתו והלך אותו החכם לעירו ושאל אחריו והשיבו איך שהי' רשע גמור שלא הניח עבירה שלא עבר ובן קטן הניח אחריו והוא ג"כ רשע כאביו ולקח אותו החכם בנו עמו לביתו ורצה ללמוד עמו א' ב' ולא הי' רוצה לקבל והתענה אותו החכם ג' פעמים ארבעים יום והתפלל עד שהי' הנער התחיל לקבל והלך הנער ממדריגה למדריג' עד שהלך וגדל בתור' עד שנסמך. אח"כ בא אותו אביו של הנער בחלום לאותו החכם ופניו הבהיק מאוד כשמש בצהרים בתקופת תמוז מזיו השכינ' שזרח עליו וחרד החכם ההוא מאוד ואמר מי אתה ואמר לי' אשריך מה טוב חלקך ומה טוב חלקך שזכיתני והביאתני לכל הכבוד הזה ע"י בני כי ידעתי שהתענית ק"ך ימים הי' מועיל אודות שעונותי הי' כ"כ גדולים שבאו שדים ומלאכי חבלה והיו מכסין המוח של בני שלא לקבל שלא יהי' לי זכות כי לפעמים עונות האבות גורמים שאין לבניהם לב להבין בתור' ובאו שדים ומניחים ידיהם על המוח שלא יקבל אלא כאשר נהרגתי ע"י עכו"ם לא המיתני מיד אלא בחץ הכוני והייתי חי עודנו שני ימים ומכח יסורים גדולים הרהרתי בתשוב' כי הי' לי זכות כי כאשר הייתי משומד הצלתי איזה יהודים מהריגה ועתה בכל פעם ופעם שעלה בני למעל' היו מקילין בדיני וכאשר הי' בני בר מצוה ועלה לתורה וקידש שמו של הש"י ברבים ואמר ברכו את ה' העלוני מגיהנם והי' נקרא הבן ההוא הפקולי ר"ל שגיהנם נקרא פלילה ע"ד פקו פלילה ור"ש הפקולי שסידר הברכות לפני ר"ג ביבנה הי' ממשפחתו ע"כ. ממעשה הזה יוכל ללמוד מה זה שהי' רשע גמור מ"מ הבן ע"י תורתו הצילו מגיהנם והכניסו לג"ע עאכ"ו מי שאינו כך ומגדל את בניו לת"ת שיהי' לו זכות שאין לו שיעור וערך. קיצור של"ה:
ועי' בשו"'ת הלכות קטנות ח"ב סי' מ"ח שנשאל לפעמים אומרים ג' וד' בני אדם קדיש ביחד ואחד מקדים לחבירו עם מי יענה איש"ר והשיב אם באים כ"א תוך כ"ד של חבירו יענה עם הראשון ואם יש הפסק ביניהם יענה אחר כאו"א ועי' בשו"ת דברי אגרת סי' ז' שבמדינתו תיקן שכל האבלים יאמרו כולם קדיש ביחד ע"ש טעמו ונימוקו. ועי' פתחי תשוב' סימן שע"ו ס"ק ו'. ובסידור יעב"ץ כ' מה טוב וישר מנהג הספרדים בזה שאם רבים המה כולם זוכים בו. ואומרים אותו כאחד ובטלה מחלוקת וטורח דיני דינים שא"ל שורש ועיקר:
כתב הרב בית לחם יהודא סי' שע"ו אונן קודם קבורת המת ויש לו יא"צ לא יאמר קדיש אך אם הוא שבת יאמר קדיש ע"כ. ובספר א"ר סי' קל"ב סק"ד כתב בשם תשובת שער אפרים דאונן יא"צ ילך לביהכ"נ לומר קדיש ע"ש. ומנהגי קדישים והטלת גורל עי' מ"א סי' קל"ב סק"ב ובאה"ט שם סק"ה וש"ך סי' שע"ו סק"ח ובאה"ט שם: כל בו:
ועי' בשו"'ת הלכות קטנות ח"ב סי' מ"ח שנשאל לפעמים אומרים ג' וד' בני אדם קדיש ביחד ואחד מקדים לחבירו עם מי יענה איש"ר והשיב אם באים כ"א תוך כ"ד של חבירו יענה עם הראשון ואם יש הפסק ביניהם יענה אחר כאו"א ועי' בשו"ת דברי אגרת סי' ז' שבמדינתו תיקן שכל האבלים יאמרו כולם קדיש ביחד ע"ש טעמו ונימוקו. ועי' פתחי תשוב' סימן שע"ו ס"ק ו'. ובסידור יעב"ץ כ' מה טוב וישר מנהג הספרדים בזה שאם רבים המה כולם זוכים בו. ואומרים אותו כאחד ובטלה מחלוקת וטורח דיני דינים שא"ל שורש ועיקר:
כתב הרב בית לחם יהודא סי' שע"ו אונן קודם קבורת המת ויש לו יא"צ לא יאמר קדיש אך אם הוא שבת יאמר קדיש ע"כ. ובספר א"ר סי' קל"ב סק"ד כתב בשם תשובת שער אפרים דאונן יא"צ ילך לביהכ"נ לומר קדיש ע"ש. ומנהגי קדישים והטלת גורל עי' מ"א סי' קל"ב סק"ב ובאה"ט שם סק"ה וש"ך סי' שע"ו סק"ח ובאה"ט שם: כל בו:
1
ב׳קונטרס אחרון
אחר כאו"א. ובענין הקדיש שמעתי מידידי הרב החסיד המופלג מו"ה יוסף אשר ז"ל בשם הרב הצדיק הקדוש מסאנז זצוק"ל שאמר דהקדיש אחר שיר של יום. וכן הקדיש אחר אין כאלקינו אם אין שם יתום יאמר אותם הש"ץ ואפי' יש לו אב ואם יאמר אלו הקדישים כי הם שייכים ג"כ להתפלה. ושמע מפיו הקדוש שאמר עד מתי אלמוד אתכם זאת:
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' קל"ב כתב וז"ל נראה שאין למעט מאמירת קדישים הנהוגים בכל יום עכשיו. אחר שיר של יום. ואחר אין כאלוקינו ואחר עלינו וכדומה וגם אם אין שם אבל לא יגרעו מהם. וכן אני נוהג לומר כל קדישים אלו כשאני מתפלל לפני העמוד ע"כ:
קדיש של מזמור שיר ליום השבת אחר קבלת שבת שייך למי שיש לו יא"צ בשבת ולא למי שהיו לו יא"צ בעש"ק. קונטרס עיון תפלה: שהוא בן ז' שהולך כל ימי השבוע לביהכ"נ לומר קדיש ויש שם יא"צ ג"כ אזי יש ליאר צייט קדיש א'. ואם יש קטן בן ז' ויא"צ ובן למ"ד אזי יש ליא"צ קדיש א' ובן ל' אין לו כלום. מטה אפרים שער א' סעי' ב':
מי שבטלה אבילתו ברגל או קובר מתו ברגל יש לו דין ז'. ומ"מ מחויב ליתן ליא"צ קדיש א' דומיא דקטן והא דאבל גדול שהולך בשבת לביהכ"נ דוחה היא"צ לגמרי*עי' לבוש סי' קל"ג דגדול שיש לו מנין בביתו והולך בשבת לביהכ"נ והוא בן שבעה דוחה היא"צ מכל הקדישים אך במו"ש שאז צריך האבל לצאת מביהכ"נ יכול אותו יא"צ להתפלל ולומר קדיש ולא אמרינן על זה עבר זמנו בטל קרבנו ואפי' יש אבלים בביהכ"נ שהם תוך ל' או י"ב חודש אינם יכולים למחות בידו להתפלל ולומר קדיש כו' ע"ש: היינו משום שהיא"צ יכול לומר במו"ש שאז לא יהי' האבל בן ז' בביהכ"נ. ואע"פ שכבר עבר זמן היא"צ מ"מ שייך השלמה בלילה שאחריו. משא"כ במי שבטלה אבילתו ברגל שהולך גם בלילה שאח"כ לביהכ"נ א"כ דמי לקטן. מ"א סי' קל"ב סק"ב:
ובספר לבושי מכלול סי' ד' אות נ"ג כתב בשם האריז"ל דאותן שאומרים אין כאלקינו הקדיש הזה הוא קדיש יתום ואצ"ל כלל קדיש אחר עלינו. וכתב וכן ראיתי בזידיטשוב ובסטרעטין ושם המנהג בש"ק לא הי' אומרים קדיש גם אחר אין כאלקינו. ולא נשאר ליתום רק הקדיש של שירות היום: ועיין בס' שיורי ברכה יו"ד סי' שע"ו סעי' ד' בשם ספר ויקהל משה דפוס פיורדא יש מעשה נורא מענין רוח אחד ושם נאמר שלא יש דבר להגין מפני המזיקין כאמירת קדיש על מזמורי תהלים. ולכן יש להנהיג לבנים על אבותם שילמדו בכל יום מהשנה קצת מזמורים ויאמרו קדיש:
אחר כאו"א. ובענין הקדיש שמעתי מידידי הרב החסיד המופלג מו"ה יוסף אשר ז"ל בשם הרב הצדיק הקדוש מסאנז זצוק"ל שאמר דהקדיש אחר שיר של יום. וכן הקדיש אחר אין כאלקינו אם אין שם יתום יאמר אותם הש"ץ ואפי' יש לו אב ואם יאמר אלו הקדישים כי הם שייכים ג"כ להתפלה. ושמע מפיו הקדוש שאמר עד מתי אלמוד אתכם זאת:
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' קל"ב כתב וז"ל נראה שאין למעט מאמירת קדישים הנהוגים בכל יום עכשיו. אחר שיר של יום. ואחר אין כאלוקינו ואחר עלינו וכדומה וגם אם אין שם אבל לא יגרעו מהם. וכן אני נוהג לומר כל קדישים אלו כשאני מתפלל לפני העמוד ע"כ:
קדיש של מזמור שיר ליום השבת אחר קבלת שבת שייך למי שיש לו יא"צ בשבת ולא למי שהיו לו יא"צ בעש"ק. קונטרס עיון תפלה: שהוא בן ז' שהולך כל ימי השבוע לביהכ"נ לומר קדיש ויש שם יא"צ ג"כ אזי יש ליאר צייט קדיש א'. ואם יש קטן בן ז' ויא"צ ובן למ"ד אזי יש ליא"צ קדיש א' ובן ל' אין לו כלום. מטה אפרים שער א' סעי' ב':
מי שבטלה אבילתו ברגל או קובר מתו ברגל יש לו דין ז'. ומ"מ מחויב ליתן ליא"צ קדיש א' דומיא דקטן והא דאבל גדול שהולך בשבת לביהכ"נ דוחה היא"צ לגמרי*עי' לבוש סי' קל"ג דגדול שיש לו מנין בביתו והולך בשבת לביהכ"נ והוא בן שבעה דוחה היא"צ מכל הקדישים אך במו"ש שאז צריך האבל לצאת מביהכ"נ יכול אותו יא"צ להתפלל ולומר קדיש ולא אמרינן על זה עבר זמנו בטל קרבנו ואפי' יש אבלים בביהכ"נ שהם תוך ל' או י"ב חודש אינם יכולים למחות בידו להתפלל ולומר קדיש כו' ע"ש: היינו משום שהיא"צ יכול לומר במו"ש שאז לא יהי' האבל בן ז' בביהכ"נ. ואע"פ שכבר עבר זמן היא"צ מ"מ שייך השלמה בלילה שאחריו. משא"כ במי שבטלה אבילתו ברגל שהולך גם בלילה שאח"כ לביהכ"נ א"כ דמי לקטן. מ"א סי' קל"ב סק"ב:
ובספר לבושי מכלול סי' ד' אות נ"ג כתב בשם האריז"ל דאותן שאומרים אין כאלקינו הקדיש הזה הוא קדיש יתום ואצ"ל כלל קדיש אחר עלינו. וכתב וכן ראיתי בזידיטשוב ובסטרעטין ושם המנהג בש"ק לא הי' אומרים קדיש גם אחר אין כאלקינו. ולא נשאר ליתום רק הקדיש של שירות היום: ועיין בס' שיורי ברכה יו"ד סי' שע"ו סעי' ד' בשם ספר ויקהל משה דפוס פיורדא יש מעשה נורא מענין רוח אחד ושם נאמר שלא יש דבר להגין מפני המזיקין כאמירת קדיש על מזמורי תהלים. ולכן יש להנהיג לבנים על אבותם שילמדו בכל יום מהשנה קצת מזמורים ויאמרו קדיש:
2