טעמי המנהגים תתרמ״טTa'amei HaMinhagim 1049
א׳עוד טעם. משום שבעניית אמן בכל כחו ממשיך כח הטהרה ומצננים גיהנם שעה וחצי שעה ומכריח כח הטומאה שלא ישלוט באביו או באמו באותו זמן אלא אדרבא מביאין אותו לגן עדן.*בספר אשל אברהם סי' נ"ג כתב דבחטיפת קדישים לא הועיל כלום החוטף כי אמירתו שייכת למי שראוי על פי הנכון. וכן בתפל' כשהבן הי' שם אם אמרה אחר שייך ממילא התפל' של אחר כאלו הבן. ועי' פתחי תשובה סי' שע"ו סק"ז שכ' ג"כ כן בשם ה"ג שב יעקב:
והנה ביתום שצריך לומר קדיש כתב בס' אשל אברהם להרב הצדיק הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' נ"ג דאם היתום מתעכב לפעמים ומתפלל אחר והוא בא בזמן שאפשר לו לילך להתפלל בציבור כגון בין תפלה דלחש לחזרה שנכון הי' שיעמוד אז כי אין קפידא במה שעמד אחר לפני העמוד בלחש וכן בשירה חדשה הי' נכון שיעמוד הוא רק שאין נוהגין לשנות המתפלל בין לחש לחזרה או קודם שירה חדשה ע"ש. ועי' קו"א לט"ה בהשמטה לסעי' צ"ט:
ועי' פחד יצחק אות ק'. קדיש. דאם אירע שאיחר האבל לבוא לביהכ"נ ואין לו שהות להתפלל קודם שיגיע הצבור לסדרי קדושה יכול האבל לירד לפני התיבה ולומר סדר קדושה עם קדיש תתקבל הגם שהיא גמר התפלה והוא עדיין לא התפלל אין לחוש שיאמרנה מי שירצה כי סדר הקדוש' מצוה בפני עצמה היא. ובשבתות ויו"ט ממתינים לאומרה עד קודם תפלת מנחה. ונוסח צלותהון משמע כלל תפלותיהן של ישראל והאומרו זריז ונשכר והגם שאיחר לבוא לביהכ"נ:
ובענין פגע הרגל תוך שבעה המבטל גזירת שבעה. וכן לאחר שבע' שמבטל גזירת שלשים לענין קדיש אינו מבטל. ומונין שבעה ושלשים מיום הקבור'. קיצור ש"ע סי' כ"ו סעי' ב'. ועמ"ש הט"ז סי' ת"ב סק"ו והש"ך שם סק"ה דמי שמת ביום א' ונקבר ביום ב' חשבינן לענין שמועה קרובה מיום המית'. עי' אבן העוזר שם שצ"ע בזה. ועי' נקה"כ שם:
ובספר ארחות חיים סי' קל"ב סעי' ב' כ' בשם ס' יהודא יעלה דהאומר קדיש על או"א בתוך י"ב חודש או ביום יאר צייט שרי לי' לומר בתוך פסוקי דזמרה כשאינו מוציא מנין אח"כ ע"ש:
ועי' שיורי ברכה סי' שע"ו דכתב וז"ל רבים נהגו לצוות לבניהם לומר ח' קדישים ביום משום מ"ש בזוהר הקדוש דהקדיש מיעיל לשעתא ופלגא ולהכי יאמרו ח' קדישים להציל לי"'ב שעות. אמנם רבינו מהרח"ו זצ"ל גלה סודו שכוונת שעתא ופלגא אינו כפשוטו אלא מדריגה בגיהנם שנקראת שעתא ופלגא:
ועי' באה"ט א"ח סי' נ"ה בשם כנה"ג כשם שטוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים ובספר פחד יצחק כתב ופה פירארא ראיתי שערוריה שמרבים קדישים בישיבות ללא צורך אבל בישיבתי לא הנחתי מעולם לומר אלא קדיש אחד ובליל הושענא רבה ואור ליום א' של שבועות שנים ותו לא: סדה"י:
והנה ביתום שצריך לומר קדיש כתב בס' אשל אברהם להרב הצדיק הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' נ"ג דאם היתום מתעכב לפעמים ומתפלל אחר והוא בא בזמן שאפשר לו לילך להתפלל בציבור כגון בין תפלה דלחש לחזרה שנכון הי' שיעמוד אז כי אין קפידא במה שעמד אחר לפני העמוד בלחש וכן בשירה חדשה הי' נכון שיעמוד הוא רק שאין נוהגין לשנות המתפלל בין לחש לחזרה או קודם שירה חדשה ע"ש. ועי' קו"א לט"ה בהשמטה לסעי' צ"ט:
ועי' פחד יצחק אות ק'. קדיש. דאם אירע שאיחר האבל לבוא לביהכ"נ ואין לו שהות להתפלל קודם שיגיע הצבור לסדרי קדושה יכול האבל לירד לפני התיבה ולומר סדר קדושה עם קדיש תתקבל הגם שהיא גמר התפלה והוא עדיין לא התפלל אין לחוש שיאמרנה מי שירצה כי סדר הקדוש' מצוה בפני עצמה היא. ובשבתות ויו"ט ממתינים לאומרה עד קודם תפלת מנחה. ונוסח צלותהון משמע כלל תפלותיהן של ישראל והאומרו זריז ונשכר והגם שאיחר לבוא לביהכ"נ:
ובענין פגע הרגל תוך שבעה המבטל גזירת שבעה. וכן לאחר שבע' שמבטל גזירת שלשים לענין קדיש אינו מבטל. ומונין שבעה ושלשים מיום הקבור'. קיצור ש"ע סי' כ"ו סעי' ב'. ועמ"ש הט"ז סי' ת"ב סק"ו והש"ך שם סק"ה דמי שמת ביום א' ונקבר ביום ב' חשבינן לענין שמועה קרובה מיום המית'. עי' אבן העוזר שם שצ"ע בזה. ועי' נקה"כ שם:
ובספר ארחות חיים סי' קל"ב סעי' ב' כ' בשם ס' יהודא יעלה דהאומר קדיש על או"א בתוך י"ב חודש או ביום יאר צייט שרי לי' לומר בתוך פסוקי דזמרה כשאינו מוציא מנין אח"כ ע"ש:
ועי' שיורי ברכה סי' שע"ו דכתב וז"ל רבים נהגו לצוות לבניהם לומר ח' קדישים ביום משום מ"ש בזוהר הקדוש דהקדיש מיעיל לשעתא ופלגא ולהכי יאמרו ח' קדישים להציל לי"'ב שעות. אמנם רבינו מהרח"ו זצ"ל גלה סודו שכוונת שעתא ופלגא אינו כפשוטו אלא מדריגה בגיהנם שנקראת שעתא ופלגא:
ועי' באה"ט א"ח סי' נ"ה בשם כנה"ג כשם שטוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים ובספר פחד יצחק כתב ופה פירארא ראיתי שערוריה שמרבים קדישים בישיבות ללא צורך אבל בישיבתי לא הנחתי מעולם לומר אלא קדיש אחד ובליל הושענא רבה ואור ליום א' של שבועות שנים ותו לא: סדה"י:
1
ב׳קונטרס אחרון
ועי' נקה"כ שם. ובשו"ת פני יהושע מקראקא ח"א סי' ט' חשב מתחלה להביא ראי' דדין שמועה קרובה או רחוקה מונים מיום המיתה ולא מיום הקבורה. ושוב מסיק דאין ספק דמיום הקבורה מנינן. וכן הוא בהגהות וחדושים מהרב הה"ג מו"ה משה טייטלבוים זלה"ה סי' ת"ב בשם ספר תפארת למשה:
ועי' נקה"כ שם. ובשו"ת פני יהושע מקראקא ח"א סי' ט' חשב מתחלה להביא ראי' דדין שמועה קרובה או רחוקה מונים מיום המיתה ולא מיום הקבורה. ושוב מסיק דאין ספק דמיום הקבורה מנינן. וכן הוא בהגהות וחדושים מהרב הה"ג מו"ה משה טייטלבוים זלה"ה סי' ת"ב בשם ספר תפארת למשה:
2