טעמי המנהגים ק״הTa'amei HaMinhagim 105

א׳טעם. שנקראת התחנה והבקשה תפלה. מלשון פקו פליליה. שענינו דון ומשפט. והטעם. כי המתפלל מבקש מאת השם שישפטנו ברחמיו ולא יפנה לרוב הרעות שעושה כי המשפט הוא שיעזוב לו מעונותיו ולא יזכרם לו כלום כמו שאמר הנביא יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעטני. אבודרהם:*בספר הנהגות ישרות כתב דהעומד בתפל' ולא הקדים תשובה לתפלתו עליו נאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי. וע"ל סעי' ל' בהשמטה:
ובספר זרע קודש (תשא) כתב וז"ל והנה אנשי כנה"ג תקנו לנו לשון התפל' על ענינים גשמיים וגופניים כגון רפואה ופרנסה וכדומה. כ"ז רומזים לתיקונים בעולמות העליונים כמ"ש בספרים שבאמת התפל' וצרכים שבה הם דברים העומדים ברומו של עולם שהם משל ודמיון על העולמות הקדושים וכשאנו מתפללין בכוונ' זו להעלות התפל' רק לצורך גבוה ממילא באים עלינו כל הטובות והברכות והשפעות כי ע"י תפלתינו נמתקו כל הדינים. ואז ממילא בא שפע מכל הטוב:
ובספר אגרא דכלה (תצא) בשם האריז"ל פי' השמ"ע ותן שכר טוב לכל הבוטחים כו' ושים חלקנו עמהם הלא אם אין אנו כדאים לזה ח"ו האיך אנחנו מבקשים שיהי' חלקנו עמהם. רק דהנה כ"א יש לו חלק בג"ע וחלק בגיהנם. וארז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. והצדיקים הבוטחים בשמו ית' אינם רוצים ליהנות משל אחרים. והגם שנותנים להם חלק חבירם מחזירים לכ"א אבידתו. וזה שאנו מבקשים ותן שכר טוב כו' ושים חלקנו עמהם. והם בודאי יחזירו לי:
1