טעמי המנהגים תתר״נTa'amei HaMinhagim 1050
א׳טעם. שנהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים. כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים כי משפט רשע י"ב חודש.*ונהגו שמפסיקין יום אחד קודם. היינו אם היא"צ עד"מ בח' אדר וז' שבט יהי' ביום ב' יאמר עוד קדיש ביום ב' ז' שבט במנחה וערב יום ג' לא יאמר עוד. יוסף דעת סי' שע"ו סעי' ז'.
כתב בס' מטה משה בשם מהרי"ק שורש ל' דבני בנים יכולים ג"כ לומר קדיש בשביל זקינם אך אינם שוים לשאר אבלים אלא האומר בשביל אביו ואמו יאמר שנים והם יאמרו אחד וכן יחזור חלילה ע"כ. ומשמע דאין לחלק בין בני בנים מן הבן או מן הבת. עולת תמיד סימן קל"ב ס"ק י"א:
ובספר בית לחם יהודא סי' שע"ו כתב בשם תשובת רמ"א דאם אין לו בן ראוי ליתן לבן בנו והיינו הבן של המת אומר קדיש א' והבן הבן על אביו זקנו או זקנתו יאמר קדיש א'. ואין חילוק בין בני בנים מן הבן או מן הבת. ובלבד שתתרצה אמו לזה שיאמר קדיש על אביה או על חמיה ע"כ. ועי' פתחי תשוב' שם סק"ד בשם תשו' אבן השוהם דאם אביו ואמו חיים אין לומר קדיש יתום דוקא אבל קדיש דרבנן יכול לומר:
ובספר פחד יצחק אות ק' קדיש כתב וז"ל ונוהגים לומר קדיש על זקנו וזקנתו מהאם שלא עזבו בנים זכרים בחיים אביו ואמו וכן הנהגתי לבני לומר קדיש לזקנתו בחיים אביו ואמו כי לא נחש ביעקב. ובשם באר שבע כתב דעניית אמן יהא שמיה רבה גדול' מענין קדוש' ומודים קדי"ש ודיני"ו ע"ש:
כתב בש"ע האריז"ל דאם העונה מסיים לומר עד דאמירן בעלמא קודם שש"ץ יאמר שמיה דקב"ה צריך לענות אמן פעם אחרת ובזה הם ה' אמנים. ואלו הם יתגדל ויתקדש שמיה רבה אמן ראשון. ויקרב משיחיה אמן שני אמן יהא שמיה רבה הוא אמן ג' דאמירן בעלמא אמן רביעי. שמיה דקב"ה אמן ה'.
ובקדיש יש ארבעה כריעות של חובה ואחת של רשות. יתגדל ויתקדש כורע. בעגלא ובזמן קריב כורע. יתברך וישתבח כורע. שמיה דקודשא בריך הוא כורע. אבל בעושה שלום כריעה של רשות הוא. אבודרהם. ועל מה שכתב הלבוש סי' נ"ה סעי' ג' דאם אמרו עלינו בלא יו"ד אין אומרים אחריו קדיש יתום אפי' ביו"ד כתב א"ר שם דאינו מוכרח ואומרים קדיש. וכן באמירת תהלים בבוקר ובכל לימוד כשנזדמן לו תיכף מנין אומרים קדיש ע"ש. וכן כ' הט"ז שם סק"ג:
ועי' אשל אברהם סי' נ"ג סעי' ג' שכתב לחלק בין קדיש שתקנו חכמים א"צ למנין באמירת פסוקים משא"כ כשיאמר קדיש על לימודו וכדומה כשיבואו עשרה צריך ג"כ ללמוד שום ברייתא או משנה ע"ש:
ועי' פרמ"ג א"ח סי' י"ח סק"א המנהג להתעטף בטלית לומר קדיש יתום משום כבוד הציבור. וע"ש סי' קל"ב סק"ב דמי שלא נתמלא זקנו אע"פ שהוא אבל אין לו להתפלל תדירי כ"א באקראי. ועיין א"ח סי' נ"ג סעי' ח'. ובספר עבודת הקודש קשר גודל סי' ח' אות ה'. כתב כשם שאסור לעבור נגד המתפלל כך אסור לעבור נגד האומר קדיש:
כתב הפרמ"ג א"ח סי' תקמ"ז סק"ג וז"ל מלשון הב"י משמע דבגדי שחורים נוהג כל י"ב חודש וכשכלו י"ב חודש אז מסירים דזה רק אבילות ול"ש גיהנם כמו בקדיש. וראיתי מסירים שחורים ג"כ בי"א חודש ע"כ: רמ"א סימן שע"ו סעיף ד':
כתב בס' מטה משה בשם מהרי"ק שורש ל' דבני בנים יכולים ג"כ לומר קדיש בשביל זקינם אך אינם שוים לשאר אבלים אלא האומר בשביל אביו ואמו יאמר שנים והם יאמרו אחד וכן יחזור חלילה ע"כ. ומשמע דאין לחלק בין בני בנים מן הבן או מן הבת. עולת תמיד סימן קל"ב ס"ק י"א:
ובספר בית לחם יהודא סי' שע"ו כתב בשם תשובת רמ"א דאם אין לו בן ראוי ליתן לבן בנו והיינו הבן של המת אומר קדיש א' והבן הבן על אביו זקנו או זקנתו יאמר קדיש א'. ואין חילוק בין בני בנים מן הבן או מן הבת. ובלבד שתתרצה אמו לזה שיאמר קדיש על אביה או על חמיה ע"כ. ועי' פתחי תשוב' שם סק"ד בשם תשו' אבן השוהם דאם אביו ואמו חיים אין לומר קדיש יתום דוקא אבל קדיש דרבנן יכול לומר:
ובספר פחד יצחק אות ק' קדיש כתב וז"ל ונוהגים לומר קדיש על זקנו וזקנתו מהאם שלא עזבו בנים זכרים בחיים אביו ואמו וכן הנהגתי לבני לומר קדיש לזקנתו בחיים אביו ואמו כי לא נחש ביעקב. ובשם באר שבע כתב דעניית אמן יהא שמיה רבה גדול' מענין קדוש' ומודים קדי"ש ודיני"ו ע"ש:
כתב בש"ע האריז"ל דאם העונה מסיים לומר עד דאמירן בעלמא קודם שש"ץ יאמר שמיה דקב"ה צריך לענות אמן פעם אחרת ובזה הם ה' אמנים. ואלו הם יתגדל ויתקדש שמיה רבה אמן ראשון. ויקרב משיחיה אמן שני אמן יהא שמיה רבה הוא אמן ג' דאמירן בעלמא אמן רביעי. שמיה דקב"ה אמן ה'.
ובקדיש יש ארבעה כריעות של חובה ואחת של רשות. יתגדל ויתקדש כורע. בעגלא ובזמן קריב כורע. יתברך וישתבח כורע. שמיה דקודשא בריך הוא כורע. אבל בעושה שלום כריעה של רשות הוא. אבודרהם. ועל מה שכתב הלבוש סי' נ"ה סעי' ג' דאם אמרו עלינו בלא יו"ד אין אומרים אחריו קדיש יתום אפי' ביו"ד כתב א"ר שם דאינו מוכרח ואומרים קדיש. וכן באמירת תהלים בבוקר ובכל לימוד כשנזדמן לו תיכף מנין אומרים קדיש ע"ש. וכן כ' הט"ז שם סק"ג:
ועי' אשל אברהם סי' נ"ג סעי' ג' שכתב לחלק בין קדיש שתקנו חכמים א"צ למנין באמירת פסוקים משא"כ כשיאמר קדיש על לימודו וכדומה כשיבואו עשרה צריך ג"כ ללמוד שום ברייתא או משנה ע"ש:
ועי' פרמ"ג א"ח סי' י"ח סק"א המנהג להתעטף בטלית לומר קדיש יתום משום כבוד הציבור. וע"ש סי' קל"ב סק"ב דמי שלא נתמלא זקנו אע"פ שהוא אבל אין לו להתפלל תדירי כ"א באקראי. ועיין א"ח סי' נ"ג סעי' ח'. ובספר עבודת הקודש קשר גודל סי' ח' אות ה'. כתב כשם שאסור לעבור נגד המתפלל כך אסור לעבור נגד האומר קדיש:
כתב הפרמ"ג א"ח סי' תקמ"ז סק"ג וז"ל מלשון הב"י משמע דבגדי שחורים נוהג כל י"ב חודש וכשכלו י"ב חודש אז מסירים דזה רק אבילות ול"ש גיהנם כמו בקדיש. וראיתי מסירים שחורים ג"כ בי"א חודש ע"כ: רמ"א סימן שע"ו סעיף ד':
1
ב׳קונטרס אחרון
י"ב חודש. עי' הרעב"ט סוף פ"ב דעדיות משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש*כתב בספר צפנת פענח שמעתי כי לעתיד לא יהי' גיהנם רק מכניסין הרשעים לג"ע וזה לא גיהנם יחשב ששומע שם מתפללין בשמחה וריקוד ולומדים תורה בהתמדה וזה לא לצער יחשב שלא הי' מורגל בזה. א"כ בזה עצמו שהצדיקים מתעדנין בה הרשעים נידונין:
ובספר תוי'"י כתב ג"כ כי אין לרשעים גיהנם יותר ממה שמכניסין אותן לג"ע שאין שם אכילה ושתי' ותאוות עולם הזה רק הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם הם שהיו פחותי הערך בעיני גסי הרוח שהיו סרוחים בעיניהם כמ"ש וחכמת סופרים תסרח ועתה הם בראש הקרואים ומתעדנין בתענוגי התורה והתפלה:
ובספר שבט מוסר פכ"ו כתב בענין מהו גיהנם של מטה הוא מקום גדול מחזיק כמה רבבות וכל מה שמתרבים הרשעים ג"כ גיהנם מתרחב יותר ויש שם כמה מיני מדורות זו קשה מזו נדון שם לכל אחד וא' כפי העונש הראוי לו והוא למטה בארץ ויש בו ג' פתחים. א' בים וא' במדבר. וא' בישוב. וכל אחד נכנס בפתח הראוי לעונש כפי מעשיו משום דיש הפרש וצער לנכנס בפתח זו מבפתח זו והאש הנמצא שם הוא גדול ס' פעמים מהאש של עולה הזה שארז"ל אש של עוה"ז הוא א' מס' מאש של גיהנם. ויש שם גחלים כהרים וגבעות ונמצא בתוך גיהנם נהרי נחלי זפת וגפרית שנובעים מן התהום ויש שם כמה מיני מזיקים ומחבלים משונים ומכוערים להעניש את הרשעים ונראה שאלו המזיקים והמחבלים המכים אותם הם המזיקים והמחבלים שעשה ברוע מעשיו כארז"ל כו' וכמה מן החיים ראו פתח גיהנם שבמדבר מרחוק:
ושמעתי מפי קדוש מדבר החכם השלם כמהר"ר חיים אלפיסי ז"ל שספרו לו נחותי ימא שיש מקום בשפ' הים הגדול אשר שפתו מגיע למדבר חרב ושמה רואים ממרחק בקיעה בארץ יוצא מתוכה להבו' אש עד לב השמים והספינה מתרחק' הרבה שלא יתהפך הזפת מחמימות האש ושהוא ז"ל הלך בספינה בים הגדול ובלילה ראו להבות אש יוצאים מתוך הים והלהב הי' משבר הרים ומפרק סלעים שבתוך הים והספינות העוברות בים זה יודעין ומכירין המקום ומתרחקים הרבה משם. וספרו לו אנשי הספינה שזה המקום הוא פתח גיהנם שבים והאש הזה אינו נראה בתוך המים הנזכר כי אם בלילה כי ביום מחמת אור השמש אינו נראה:
וראיתי בספר א' שיש מקום בעולם והוא מדבר שמם שההולכים שם שומעים קול צעקה וצוחה במקום א' שבמדבר זה יוצאה מתוך הארץ ובפרט אם נוטים האזן סמוך לארץ מתחזקת הקולות כדוגמת קולו' המכין אותם וצועקים מתוך צערם ואומרים ההולכים שם ששם תחתיו גיהנם שבארץ. ומלך א' רצה לידע סיבת הצעקה הנשמעת במקום הזה מהו וצוה לחפור חפירות עמוקות מאד ולא מצאו דבר אך הצעקה היתה נשמעת לעולם. [הערת המדפיס: ובספר מעבר יבק שפתי רננות פ' ל"ג כתב בשם צדה לדרך בסוף ספרו שרבים מהבאים ארצה בני קדם רואים מרחוק להט החרב המתהפכת. וחכמי הקדמונים שהי' אסקלפייגוס חכם מקדוני וארבעים איש מלומדי החכמה ידעו המקום הזה וראו ארבע נהרות יוצאים משם והתחילו להלוך דרך פרת למעלה וכשהגיעו חצי מיל לפני הגן להט אותם להט החרב המתהפכת ונשרפו. ואמרו הרבה מהחכמים כי אז נאבדו חכמות יוונים הקדמונים בשריפת הארבעים אלו שהם הי' קרובים אל האמת ושומעים ולומדים חכמת חכמי תורתינו. ואח"כ באו האחרונים ארסטו וחביריו ולקחו החכמה באומד הדעת ואין לה צד ענין בתורתינו ואם נמצאו בדבריו דבר טוב כתכ בשבילי אמונה שגנב אותם מחכמת שלמה: כי אלכסנדרוס מוקדון השליט רבו הנזכר על אוצר ספרי שלמה. וכל דבר טוב שמצא בהם כתבם בשמו וערב בהם דעות רעות וזרות כקדמות העולם וכיוצא. וא"כ אפי' יהיה האדם חכם כדניאל או כיהושע בן נון אל יסמוך על חקירותיו לפי שכלו וחכמתו:] וסיים ודברים אלו לא כתבתי ח"ו להחזיק ידי רבותינו ז"ל שאומרים שיש פתח לגיהנם בים ובמדבר. כי דבריהם הם אמתיים מעצמם ואינו צריכין חיזוק כי כולם ברוח הקודש נאמרו אלא הבאתי כדי להלהיב ולהפחיד הלבבות הנרדמות מלכלוך עונותיהם:
וגיהגם של מעלה הוא נהר דינור כסברת המקובלים ז"ל. ונ"'ל עוד שהמדור שיש לכל א' גדול מחבירו זהו גיהנם של מעלה עם אותו הצער והביוש והכלימה שמקבל בהיות לחבירו למעלה ממנו במקום ובמעלה ביתר שאת ויתר עז וכארז"ל כל א' נכוה מחופתו של חבירו כו' ומקבל בושה מזה:
וכשם שיש גיהנם למטה כך יש ג"ע למטה כאן בארץ במקום מוצנע בעולם ובו כל מיני אילנוות טובות אשר עין לא ראתה הן מוצים פרח ויצץ ציץ וכל מיני מגדים מופלאים בריחם ובצביונם כעובדא דרבה בר אבוה (ב"מ דף קי"ד) שהוליכו אליהו בחומות ג"ע ופשט טליתו ולקח מעלי האילנות וכשיצא לילך שמע בת קול אומר מי אכל עולמו כזה וניער טליתו אפ"ה נשאר הריח דבוק בגלימא זביניה בתליסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנוותיה ע"כ. גם בעובדא דר' יהושע ב"ל שהוליכו המלאך המות בג"ע בגוף ובנפש והוא בג"ע של מטה. הרי ג"ע כאן בארץ כו' ושם מתעדנין הנשמות. אמנם לא מאכילה ושתיה כשם שמתעדנין החיים. אמנם ניזונין מהריחות ומיני התענוגים הרוחניים אשר שכל המלובש בגוף אינו יכול לשערו:
ויש מעלה אחרת גדולה מזו והוא תכנית העונג. והיינו כשנשלם זמן ישיבת הנשמה כאן בג"ע של מטה ועולה בג"ע של מעלה ונכנס בצרור החיים לראות פני מלך חיים אין תענוג יותר גדול מזה עכ"ל ע"ש:
ובספר אספקלריא המאירה (תשא) כתב וז"ל הנה מבואר בזוהר בכמה מקומות וגם בהרבה ספרים חכמי האמת שיש חילוקים רבים בין צדיקי יסוד עולם בעוה"'ב בג"ע וכמו שאמרז"ל ברמז כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפ"ע. וכלל הענין הוא כי יש ג"ע שלמטה. ויש ג"ע שלמעלה והנה למטה חלוק הרבה גן מעדן. כי עדן הרבה עדיף מהגן ולמעלה הימנו וכל מי שזוכה לישב בגן שימכוה אינו זוכה לעדן רק בשבתות וי"ט וכשיצא שבת חוזרים מעדן שלמטה לגן שלמטה הימנו. ויש צדיקים יותר גדולים אשר זוכים לעדן כל ישיבתם וכשיגיע שבתות וי"ט להיות להם מעלה יתירה עולים מעדן שלמטה לגן שלמעלה מהם ועדיף יותר מעדן שלמטה. ויש עוד צדיקים שלמעלה יותר מהם שיושבים תמיד בגן שלמעלה וממילא בהגיע ימי הקדש עולים עד לעדן שלמעלה שעליו נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך. אכן צדיקים וחסידים היותר גדולים שבכל ישראל כגון אבות הקדמונים ואמהות והשבטים ומשה ואהרן וכיוצא בהם המה בני היכלא דמלכא עילאה שיושבים תמיד בעדן עצמו שלמעלה. והמעלה שיש להם בימי הקדש אין להשיג לשום אדם ושום נברא בעולם כי מתחדשים עם השכינה כביכול בשוה:
ובספר קב הישר פט"ז כתב בשם מדרש הנעלם פ' נח א"ר יהודה ז' כתות של מלאכי השרת אצל השער דאיקרי שערי צדק שעליהם אמר דהמע"ה פתחי לי שערי צדק כו' צדיקים יבואו בו. וז' פתחין הן לנשמות הצדיקי' להכנס לג"ע עד מקום מעלותם ועל פתח שומרים פתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לג"ע כו' אמר ר' יוסי ראיתי ג"ע והוא מכוון נגד הפרוכת. זכתה לעלו' יותר אזי נכנסת בפתח השלישי והיא נקראת זבול כו'. ומשבחת להקב"ה בביהמ"ק של מעלה ומיכאל שר הגדול שהוא כהן לאל עליון מקריב הנשמה זו לקרבן. אמר ר' חייא הקרבה זו אינו באה כשאר הקרבות אלא כאדם המקריב דורן לפני המלך כו' ע"ש:
ובספר מדרש תלפיות אות ג' כתב בשם ספר חסד לאברהם נהר ז' עין יעקב וז"ל דע כי בעת בריאת אדם הראשון הי' בגן עדן אמנם כן שאר העולם לא נברא בחנם אלא שהי' אדם הראשון יוצא מן גן עדן אל העולם לצורך תשמיש הגוף וכל צרכו. והי' הג"ע של אדם הראשון כמו בית המקדש או בית הכנסת להתפלל בו וכמו בית המדרש לעסוק בתורה ולקיים המצות ולהתנבאות שם בשם ה' ושאר העולם הי' שייך לכל רכושיו וחיותו הגשמי רק שלא האריך אדם הראשון בשלותו ונתגרש משם: שנאמר והי' מדי חודש בחדשו. כשיבא חודש באותו החודש שמת בו יצא מגיהנם ויבא להשתחות לפני ה'. ובענין מה שצריך להתאבל י"ב חודש אף אם השנה מעוברת סגי בי"ב חודש. ש"ך סי' שצ"א בשם פוסקים ועי' ליקוטים סעי' קע"ח:
י"ב חודש. עי' הרעב"ט סוף פ"ב דעדיות משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש*כתב בספר צפנת פענח שמעתי כי לעתיד לא יהי' גיהנם רק מכניסין הרשעים לג"ע וזה לא גיהנם יחשב ששומע שם מתפללין בשמחה וריקוד ולומדים תורה בהתמדה וזה לא לצער יחשב שלא הי' מורגל בזה. א"כ בזה עצמו שהצדיקים מתעדנין בה הרשעים נידונין:
ובספר תוי'"י כתב ג"כ כי אין לרשעים גיהנם יותר ממה שמכניסין אותן לג"ע שאין שם אכילה ושתי' ותאוות עולם הזה רק הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם הם שהיו פחותי הערך בעיני גסי הרוח שהיו סרוחים בעיניהם כמ"ש וחכמת סופרים תסרח ועתה הם בראש הקרואים ומתעדנין בתענוגי התורה והתפלה:
ובספר שבט מוסר פכ"ו כתב בענין מהו גיהנם של מטה הוא מקום גדול מחזיק כמה רבבות וכל מה שמתרבים הרשעים ג"כ גיהנם מתרחב יותר ויש שם כמה מיני מדורות זו קשה מזו נדון שם לכל אחד וא' כפי העונש הראוי לו והוא למטה בארץ ויש בו ג' פתחים. א' בים וא' במדבר. וא' בישוב. וכל אחד נכנס בפתח הראוי לעונש כפי מעשיו משום דיש הפרש וצער לנכנס בפתח זו מבפתח זו והאש הנמצא שם הוא גדול ס' פעמים מהאש של עולה הזה שארז"ל אש של עוה"ז הוא א' מס' מאש של גיהנם. ויש שם גחלים כהרים וגבעות ונמצא בתוך גיהנם נהרי נחלי זפת וגפרית שנובעים מן התהום ויש שם כמה מיני מזיקים ומחבלים משונים ומכוערים להעניש את הרשעים ונראה שאלו המזיקים והמחבלים המכים אותם הם המזיקים והמחבלים שעשה ברוע מעשיו כארז"ל כו' וכמה מן החיים ראו פתח גיהנם שבמדבר מרחוק:
ושמעתי מפי קדוש מדבר החכם השלם כמהר"ר חיים אלפיסי ז"ל שספרו לו נחותי ימא שיש מקום בשפ' הים הגדול אשר שפתו מגיע למדבר חרב ושמה רואים ממרחק בקיעה בארץ יוצא מתוכה להבו' אש עד לב השמים והספינה מתרחק' הרבה שלא יתהפך הזפת מחמימות האש ושהוא ז"ל הלך בספינה בים הגדול ובלילה ראו להבות אש יוצאים מתוך הים והלהב הי' משבר הרים ומפרק סלעים שבתוך הים והספינות העוברות בים זה יודעין ומכירין המקום ומתרחקים הרבה משם. וספרו לו אנשי הספינה שזה המקום הוא פתח גיהנם שבים והאש הזה אינו נראה בתוך המים הנזכר כי אם בלילה כי ביום מחמת אור השמש אינו נראה:
וראיתי בספר א' שיש מקום בעולם והוא מדבר שמם שההולכים שם שומעים קול צעקה וצוחה במקום א' שבמדבר זה יוצאה מתוך הארץ ובפרט אם נוטים האזן סמוך לארץ מתחזקת הקולות כדוגמת קולו' המכין אותם וצועקים מתוך צערם ואומרים ההולכים שם ששם תחתיו גיהנם שבארץ. ומלך א' רצה לידע סיבת הצעקה הנשמעת במקום הזה מהו וצוה לחפור חפירות עמוקות מאד ולא מצאו דבר אך הצעקה היתה נשמעת לעולם. [הערת המדפיס: ובספר מעבר יבק שפתי רננות פ' ל"ג כתב בשם צדה לדרך בסוף ספרו שרבים מהבאים ארצה בני קדם רואים מרחוק להט החרב המתהפכת. וחכמי הקדמונים שהי' אסקלפייגוס חכם מקדוני וארבעים איש מלומדי החכמה ידעו המקום הזה וראו ארבע נהרות יוצאים משם והתחילו להלוך דרך פרת למעלה וכשהגיעו חצי מיל לפני הגן להט אותם להט החרב המתהפכת ונשרפו. ואמרו הרבה מהחכמים כי אז נאבדו חכמות יוונים הקדמונים בשריפת הארבעים אלו שהם הי' קרובים אל האמת ושומעים ולומדים חכמת חכמי תורתינו. ואח"כ באו האחרונים ארסטו וחביריו ולקחו החכמה באומד הדעת ואין לה צד ענין בתורתינו ואם נמצאו בדבריו דבר טוב כתכ בשבילי אמונה שגנב אותם מחכמת שלמה: כי אלכסנדרוס מוקדון השליט רבו הנזכר על אוצר ספרי שלמה. וכל דבר טוב שמצא בהם כתבם בשמו וערב בהם דעות רעות וזרות כקדמות העולם וכיוצא. וא"כ אפי' יהיה האדם חכם כדניאל או כיהושע בן נון אל יסמוך על חקירותיו לפי שכלו וחכמתו:] וסיים ודברים אלו לא כתבתי ח"ו להחזיק ידי רבותינו ז"ל שאומרים שיש פתח לגיהנם בים ובמדבר. כי דבריהם הם אמתיים מעצמם ואינו צריכין חיזוק כי כולם ברוח הקודש נאמרו אלא הבאתי כדי להלהיב ולהפחיד הלבבות הנרדמות מלכלוך עונותיהם:
וגיהגם של מעלה הוא נהר דינור כסברת המקובלים ז"ל. ונ"'ל עוד שהמדור שיש לכל א' גדול מחבירו זהו גיהנם של מעלה עם אותו הצער והביוש והכלימה שמקבל בהיות לחבירו למעלה ממנו במקום ובמעלה ביתר שאת ויתר עז וכארז"ל כל א' נכוה מחופתו של חבירו כו' ומקבל בושה מזה:
וכשם שיש גיהנם למטה כך יש ג"ע למטה כאן בארץ במקום מוצנע בעולם ובו כל מיני אילנוות טובות אשר עין לא ראתה הן מוצים פרח ויצץ ציץ וכל מיני מגדים מופלאים בריחם ובצביונם כעובדא דרבה בר אבוה (ב"מ דף קי"ד) שהוליכו אליהו בחומות ג"ע ופשט טליתו ולקח מעלי האילנות וכשיצא לילך שמע בת קול אומר מי אכל עולמו כזה וניער טליתו אפ"ה נשאר הריח דבוק בגלימא זביניה בתליסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנוותיה ע"כ. גם בעובדא דר' יהושע ב"ל שהוליכו המלאך המות בג"ע בגוף ובנפש והוא בג"ע של מטה. הרי ג"ע כאן בארץ כו' ושם מתעדנין הנשמות. אמנם לא מאכילה ושתיה כשם שמתעדנין החיים. אמנם ניזונין מהריחות ומיני התענוגים הרוחניים אשר שכל המלובש בגוף אינו יכול לשערו:
ויש מעלה אחרת גדולה מזו והוא תכנית העונג. והיינו כשנשלם זמן ישיבת הנשמה כאן בג"ע של מטה ועולה בג"ע של מעלה ונכנס בצרור החיים לראות פני מלך חיים אין תענוג יותר גדול מזה עכ"ל ע"ש:
ובספר אספקלריא המאירה (תשא) כתב וז"ל הנה מבואר בזוהר בכמה מקומות וגם בהרבה ספרים חכמי האמת שיש חילוקים רבים בין צדיקי יסוד עולם בעוה"'ב בג"ע וכמו שאמרז"ל ברמז כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפ"ע. וכלל הענין הוא כי יש ג"ע שלמטה. ויש ג"ע שלמעלה והנה למטה חלוק הרבה גן מעדן. כי עדן הרבה עדיף מהגן ולמעלה הימנו וכל מי שזוכה לישב בגן שימכוה אינו זוכה לעדן רק בשבתות וי"ט וכשיצא שבת חוזרים מעדן שלמטה לגן שלמטה הימנו. ויש צדיקים יותר גדולים אשר זוכים לעדן כל ישיבתם וכשיגיע שבתות וי"ט להיות להם מעלה יתירה עולים מעדן שלמטה לגן שלמעלה מהם ועדיף יותר מעדן שלמטה. ויש עוד צדיקים שלמעלה יותר מהם שיושבים תמיד בגן שלמעלה וממילא בהגיע ימי הקדש עולים עד לעדן שלמעלה שעליו נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך. אכן צדיקים וחסידים היותר גדולים שבכל ישראל כגון אבות הקדמונים ואמהות והשבטים ומשה ואהרן וכיוצא בהם המה בני היכלא דמלכא עילאה שיושבים תמיד בעדן עצמו שלמעלה. והמעלה שיש להם בימי הקדש אין להשיג לשום אדם ושום נברא בעולם כי מתחדשים עם השכינה כביכול בשוה:
ובספר קב הישר פט"ז כתב בשם מדרש הנעלם פ' נח א"ר יהודה ז' כתות של מלאכי השרת אצל השער דאיקרי שערי צדק שעליהם אמר דהמע"ה פתחי לי שערי צדק כו' צדיקים יבואו בו. וז' פתחין הן לנשמות הצדיקי' להכנס לג"ע עד מקום מעלותם ועל פתח שומרים פתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לג"ע כו' אמר ר' יוסי ראיתי ג"ע והוא מכוון נגד הפרוכת. זכתה לעלו' יותר אזי נכנסת בפתח השלישי והיא נקראת זבול כו'. ומשבחת להקב"ה בביהמ"ק של מעלה ומיכאל שר הגדול שהוא כהן לאל עליון מקריב הנשמה זו לקרבן. אמר ר' חייא הקרבה זו אינו באה כשאר הקרבות אלא כאדם המקריב דורן לפני המלך כו' ע"ש:
ובספר מדרש תלפיות אות ג' כתב בשם ספר חסד לאברהם נהר ז' עין יעקב וז"ל דע כי בעת בריאת אדם הראשון הי' בגן עדן אמנם כן שאר העולם לא נברא בחנם אלא שהי' אדם הראשון יוצא מן גן עדן אל העולם לצורך תשמיש הגוף וכל צרכו. והי' הג"ע של אדם הראשון כמו בית המקדש או בית הכנסת להתפלל בו וכמו בית המדרש לעסוק בתורה ולקיים המצות ולהתנבאות שם בשם ה' ושאר העולם הי' שייך לכל רכושיו וחיותו הגשמי רק שלא האריך אדם הראשון בשלותו ונתגרש משם: שנאמר והי' מדי חודש בחדשו. כשיבא חודש באותו החודש שמת בו יצא מגיהנם ויבא להשתחות לפני ה'. ובענין מה שצריך להתאבל י"ב חודש אף אם השנה מעוברת סגי בי"ב חודש. ש"ך סי' שצ"א בשם פוסקים ועי' ליקוטים סעי' קע"ח:
2
ג׳לא יאמר עוד. ובספר שדי חמד אות קס"ב כתב בשם שו"ת אגודת אזוב. דאם כלו י"א חודש בע"ש יאמר קדיש בשבת ג"כ. דבשבת אין דין גיהנם. והקדיש בשבת הוא להעלותו ממדרגה למדרגה. אבל ביו"ט לא יאמר דגם בי"ט יש עונש גיהנם. וע"ל בהשמטה לסעי' תשע"ט:
ביום שנהגו שאם אין אבל לומר קדיש יתום ואמרוהו זה אח"ז בעלי בתים אחרים ויש שם מי שמת או"א שכבר עברו י"א חודש מ"מ יוכל לאמרו גם הוא כשאר העם ואין זה בזיון לאו"א שיחזיקים רשעים באמרו קדיש אחר יא"ח עי' עיקרי הד"ט סי' ל"ו סעי' כ"ז:
ויום זה שהוא פוסק בו יש לו כל הקדישים רק ליא"צ שייך קדיש אחד וכן לבן שלושים. ואם יש כמה יא"צ או בני שלושים נדחה הוא מפניהם לגמרי. קיצור ש"ע סי' כ"ו סעי' י"ז. ועי' פרמ"ג סי' קל"ב א"א סק"ב:
ביום שנהגו שאם אין אבל לומר קדיש יתום ואמרוהו זה אח"ז בעלי בתים אחרים ויש שם מי שמת או"א שכבר עברו י"א חודש מ"מ יוכל לאמרו גם הוא כשאר העם ואין זה בזיון לאו"א שיחזיקים רשעים באמרו קדיש אחר יא"ח עי' עיקרי הד"ט סי' ל"ו סעי' כ"ז:
ויום זה שהוא פוסק בו יש לו כל הקדישים רק ליא"צ שייך קדיש אחד וכן לבן שלושים. ואם יש כמה יא"צ או בני שלושים נדחה הוא מפניהם לגמרי. קיצור ש"ע סי' כ"ו סעי' י"ז. ועי' פרמ"ג סי' קל"ב א"א סק"ב:
3
ד׳מן הבן או מן הבת. ובספר פחד יצחק כתב דאם למד עם בן בנו יאמר קדיש כמו שאר אבלים בשוה. ועי' מטה אפרים שער ד' סעי' ט' דמי שמת ויש לו בן וצריך לנסוע למרחקים שלא יוכל לומר קדיש בעונתו ושוכר איש א' במקומו שיאמר קדיש אחר אביו או אמו. אין שאר האבלים יכוליס לדחותו כיון שאומר בשליחות הבן. וסיים ומ"מ נראה שיש לעשות ג"כ פשר שלא יאמר רק חלק שליש ע"ש:
המניח אחריו בני בנים ואח טוב שהאח יאמר קדיש בשבילו שהוא מהמתאבלים עליו. עי' עקרי הד"ט סי' ל"ו סעי' י"ט:
המניח אחריו בני בנים ואח טוב שהאח יאמר קדיש בשבילו שהוא מהמתאבלים עליו. עי' עקרי הד"ט סי' ל"ו סעי' י"ט:
4