טעמי המנהגים תתרנ״אTa'amei HaMinhagim 1051
א׳טעם. שאומרים קדיש בלשון ארמית. לפי שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא הי' מבינין כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה הי' לשונם. כי לפי הטעם שלא יבינו המלאכים ויהי' מתקנאין בנו קשה שהרי יש כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי*כתב עולת תמיד סי' נ"ה סק"א וז"ל בדרשות מהרי"ל כתב שלא הי' עומד לא לקדיש ולא לברכו אך כל קדיש שתפסו מעומד הי' נשאר עומד עד שסיים איש"ר ע"כ. ובאמת דבריו תמוהים דמשמע דאם לא תפסו מעומד אפי' ליש"ר לא הי' עומד וא"נ ע"ש. ובש"ע האריז"ל כתב שהי' נוהג בכל קדיש שלאחר העמידה. בשחרית. ומנחה. וערבית. הי' נשאר מעומד ע"ש: . תוס' ברכות דף ג' ע"א בד"ה ועונין:
1
ב׳קונטרס אחרון
ויהי' מתקנאין בנו. ז"ל הכלבו אות ז' מצינו באגדה לעתיד לבוא יהי' הצדיקים גדולים מן המלאכים*בספר מנחם ציון (לפסח) כתב שאותן שני מלאכים שהלכו לסדום ע"י ששהו הרבה בעוה"ז נתגשמו ולא הי' יכולין לשוב למדריגתן עד שבא יעקב והעלן. וע"ל בהשמטה לסעי' תק"כ בד"ה כתב:
ובספר ילקוט ראובני (ויצא) כתב בשם ע"מ על פסוק והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. מה שלא הי' המלאכים מעופפים כמו שאמר ויעף אלי אחד וגו'. אלא הי' אותן שנשתלחו ללוט וחטאו במה שגילו ללוט ואמרו כי משחיתים אנחנו ולא נתן להם כח לעופף אלא לעלות בסולם ע"י דילוג כי אין להם קפיצה. ועלו הם תחלה לראות אם הם רשאים לעלות עדיין וירדו כי לא נתקבלו עדיין:
ובספר קרבן שבת כתב בשם ספר כתנות אור בסופו שלכך המלאכים יש להם שש כנפים בשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף ובשתים יכסה פניו. להודיע שיש להם בושת להסתכל בפני השכינה אחרי שהם אוכלים בחנם. וז"ש הפסוק לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. ר"ל אם הקב"ה נתן לנו איזה דבר שהוא צדקה דהיינו בחנם אז לנו בוש"ת הפני"ם כי בהית לאסתכולי באפא:
ובספר תורת האדם כתב שאלו מלאכי השרת הממונים על מלאכת העולם שיורדים בכל יום ויום לשום שלום בעולם. בשעה שמגיע הזמן לומר שירה עולין לרקיע. ומפני ריחם של בני אדם שהם בעלי זיבה וטומאה מטבילין עצמן בתוך נהרי האש. ונהרי להבה. ונהרי שלהבת מאה פעמים עד שנעשים קדושים. ומקדושים טהורים כו' ואח"כ קוראין זה את זה ועולין מתוך נהרי אש זה ברשות זה ומתנגנין בשירה גדולה באימה ביראה וברתת ובזיעה בפחד וברעדה בקול רעש ובנעימה בקול שירות ותשבחות. ונחלקים לג' שירות של אלף אלפי אלפים וריבוא ריבבן. כת אחת אומרת קדוש ונופלת על פניו. וכת ב' אומרת קדוש ונופלת על פניו. וכת ג' אומרת קדוש ונופלת על פניו:
בספר ילקוט האורים (וישלח) כתב בשם ילקוט שמעוני ישעי' סי' ס"ה דהשמש והירח והכוכבים כולם טובלים א"ע בנהר דינור של אש קודם זריחתם. וכתב השל"ה הטעם לפי שהשמש וכל צבא השמים נאסרים מחמת שעובדים אותם ע"כ מקיימים בהם פסולי אלהיהם תשרפון באש ע"ש:
ובספר לקוטי תורה להגאון הקדוש בעל ש"ע הרב זללה"ה (אמור) פי' יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' שיש ב' מיני מלאכים הא' הם אשר עומדים ברום עולם מששת ימי בראשית והם נצחיים וקיימים עד שיחזור העולם לתוהו כו' והן הן החיות שבמרכבה. ויש מלאכים שנבראים בכל יום ואומרים שירה וכלים מחמת גילוי אור א"ס עליהם יותר מכדי מדתן: ואנו מתפללין הקדיש שימהר הקץ שיתגדל השם ויתקדש. ואם נאמר אותו בלשון הקודש שיבנוהו המלאכים אפשר שיקטריגו כי ידעו כי ידל כבודם ויגדל כבוד הצדיקים עליהם. וכן הדין נותן כי המלאכים אין טבעם לעשות רק טוב וכיון שכן אין להחזיק להם טובה אם לא יחטיאו. אבל הצדיקים המתגברים על יצרם נראה שעתידים לקבל שכר טוב מהם ע"ש. ובס' אור צדיקים כ' יש מלאכים שחטאו ואינן יכולין לעלות אם לא מכח תענית בני אדם:
ובספר קדושת לוי (וירא) פי' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. כי הכלל הוא כמבואר שבעה"ב לא יהי' מתנהג בפני האורח יותר מגדול' האורח כדי שהאורח לא יקנא את בעה"ב. והנה צדיק נקרא מהלך שהולך תמיד ממדריגה למעלה למעלה.*בספר עבודת ישראל (שמיני) כתב פ"א ראיתי הבעש"ט ז"ל בחלום ושאלתי אותו מפני מה בתחלת עבודתי כאשר נכנסתי אל הצדיקים ללמוד ממעשיהם והרגלתי א"ע לעבוד השי"ת הרגשתי בעצמי שינוי לטובה מיום אל יום בעסק התורה לשמה ובכוונת התפלה ושאר מעשים ועתה איננו מרגיש כלל השינוי ונדמה לי כמו יום אתמול כן היום וכמו כן יום מחר. והשיב לי בדרך משל כשהתינוק לומד א' ב' או סידור או חומש מידי יום ביומו סיפר השינוי בו שלומד יותר ממה שלמד אתמול. למשל בשבוע העבר למד פרשה א' או חומש ועתה לומד ב' פרשיות וכיוצא בו משא"כ אם הולך ומתגדל ולומד בעצמו גפ"ת עם הפוסקים והוא מפולפל גדול אין ניכר בו שינוי יום מיומו. אמנם לפי ראות עיני השכל בודאי מה שהאדם נעתק בגדולתו יום מיומו במדרגה. הוא גדול אלף אלפים ככל המדרגות שהתינוק נעתק בכל השנה כי המה בקטנות עכ"ל. והוא ג"כ בדרך משל כשהאם מהלכת ובנה כרוך אחריה הגם שהאם מהלכת לאט ובנה רץ אחריה אינה דומה מהלכו למהלך האם מפני רגליו הקטנים ופסיעותיו הקצרים ע"ש: ומלאך נקרא עומד וכאן רצה אברהם שלא יקנאו בו המלאכים התלבש עצמו בבחינת מלאך להיות עומד. וזהו והוא עומד עליהם:
ובספר שפתי צדיקים (וירא) פי' בשם הרב הצדיק הקדוש בעהמ"ח ספר הנ"ל עפ"י דאי' במדרש שלא רצו לאכול שהוצרכו לומר שירה עד שאברהם נכנס תחתם במקומם לומר בעדם שירה ואז אכלו. וז"פ והוא עומד עליהם. פי' במקומם לומר שירה בעדם. כי המלאכים נקראים עומדים כאמור ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. והצדיקים נקראים הולכים מדרגא לדרגא. לזה כשהוא נכנס במקומם לפי השעה נקרא אברהם עומד. וז"פ והוא עומד עליהם תחתם במקומם ומדריגתם ולכן ויאכלו:
וראיתי בכתבי הגאון הקדוש המפורסים מהר"ש מבעלז זצוק"ל (בחקותי) ששמע מהרב הצדיק הקדוש מלובלין זללה"ה שפי' הפסוק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. שהמלאך נקרא עומד. וזה ונתתי לך כו' כלומר שאתה תהי' הולך ביניהם. ועי' בני יששכר כסלו:
ובספר דודאים בשדה (לך) כתב בשם ספר אור ישראל שהקשה על מה דאי' בכתבי האריז"ל ראי' שהאדם חשוב יותר מהמלאכים דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו' ובודאי הנשמר גדול מהשומר. והלא כתיב ה' ישמרך מכל רע נמצא הש"י בעצמו הוא השומר וסיים שם דבר זה לא ניתן לכתוב רק למסור בע"פ ע"ש. ולי נראה כי שם כתיב שהשי"ת יצוה למלאכיו לשמרך. וזה ראי' שהאדם חשוב יותר. אבל השי"ת שומר את האדם מעצמו בלי צווי כי הוא אחד יחיד ומיוחד.
ויהי' מתקנאין בנו. ז"ל הכלבו אות ז' מצינו באגדה לעתיד לבוא יהי' הצדיקים גדולים מן המלאכים*בספר מנחם ציון (לפסח) כתב שאותן שני מלאכים שהלכו לסדום ע"י ששהו הרבה בעוה"ז נתגשמו ולא הי' יכולין לשוב למדריגתן עד שבא יעקב והעלן. וע"ל בהשמטה לסעי' תק"כ בד"ה כתב:
ובספר ילקוט ראובני (ויצא) כתב בשם ע"מ על פסוק והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. מה שלא הי' המלאכים מעופפים כמו שאמר ויעף אלי אחד וגו'. אלא הי' אותן שנשתלחו ללוט וחטאו במה שגילו ללוט ואמרו כי משחיתים אנחנו ולא נתן להם כח לעופף אלא לעלות בסולם ע"י דילוג כי אין להם קפיצה. ועלו הם תחלה לראות אם הם רשאים לעלות עדיין וירדו כי לא נתקבלו עדיין:
ובספר קרבן שבת כתב בשם ספר כתנות אור בסופו שלכך המלאכים יש להם שש כנפים בשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף ובשתים יכסה פניו. להודיע שיש להם בושת להסתכל בפני השכינה אחרי שהם אוכלים בחנם. וז"ש הפסוק לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. ר"ל אם הקב"ה נתן לנו איזה דבר שהוא צדקה דהיינו בחנם אז לנו בוש"ת הפני"ם כי בהית לאסתכולי באפא:
ובספר תורת האדם כתב שאלו מלאכי השרת הממונים על מלאכת העולם שיורדים בכל יום ויום לשום שלום בעולם. בשעה שמגיע הזמן לומר שירה עולין לרקיע. ומפני ריחם של בני אדם שהם בעלי זיבה וטומאה מטבילין עצמן בתוך נהרי האש. ונהרי להבה. ונהרי שלהבת מאה פעמים עד שנעשים קדושים. ומקדושים טהורים כו' ואח"כ קוראין זה את זה ועולין מתוך נהרי אש זה ברשות זה ומתנגנין בשירה גדולה באימה ביראה וברתת ובזיעה בפחד וברעדה בקול רעש ובנעימה בקול שירות ותשבחות. ונחלקים לג' שירות של אלף אלפי אלפים וריבוא ריבבן. כת אחת אומרת קדוש ונופלת על פניו. וכת ב' אומרת קדוש ונופלת על פניו. וכת ג' אומרת קדוש ונופלת על פניו:
בספר ילקוט האורים (וישלח) כתב בשם ילקוט שמעוני ישעי' סי' ס"ה דהשמש והירח והכוכבים כולם טובלים א"ע בנהר דינור של אש קודם זריחתם. וכתב השל"ה הטעם לפי שהשמש וכל צבא השמים נאסרים מחמת שעובדים אותם ע"כ מקיימים בהם פסולי אלהיהם תשרפון באש ע"ש:
ובספר לקוטי תורה להגאון הקדוש בעל ש"ע הרב זללה"ה (אמור) פי' יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' שיש ב' מיני מלאכים הא' הם אשר עומדים ברום עולם מששת ימי בראשית והם נצחיים וקיימים עד שיחזור העולם לתוהו כו' והן הן החיות שבמרכבה. ויש מלאכים שנבראים בכל יום ואומרים שירה וכלים מחמת גילוי אור א"ס עליהם יותר מכדי מדתן: ואנו מתפללין הקדיש שימהר הקץ שיתגדל השם ויתקדש. ואם נאמר אותו בלשון הקודש שיבנוהו המלאכים אפשר שיקטריגו כי ידעו כי ידל כבודם ויגדל כבוד הצדיקים עליהם. וכן הדין נותן כי המלאכים אין טבעם לעשות רק טוב וכיון שכן אין להחזיק להם טובה אם לא יחטיאו. אבל הצדיקים המתגברים על יצרם נראה שעתידים לקבל שכר טוב מהם ע"ש. ובס' אור צדיקים כ' יש מלאכים שחטאו ואינן יכולין לעלות אם לא מכח תענית בני אדם:
ובספר קדושת לוי (וירא) פי' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. כי הכלל הוא כמבואר שבעה"ב לא יהי' מתנהג בפני האורח יותר מגדול' האורח כדי שהאורח לא יקנא את בעה"ב. והנה צדיק נקרא מהלך שהולך תמיד ממדריגה למעלה למעלה.*בספר עבודת ישראל (שמיני) כתב פ"א ראיתי הבעש"ט ז"ל בחלום ושאלתי אותו מפני מה בתחלת עבודתי כאשר נכנסתי אל הצדיקים ללמוד ממעשיהם והרגלתי א"ע לעבוד השי"ת הרגשתי בעצמי שינוי לטובה מיום אל יום בעסק התורה לשמה ובכוונת התפלה ושאר מעשים ועתה איננו מרגיש כלל השינוי ונדמה לי כמו יום אתמול כן היום וכמו כן יום מחר. והשיב לי בדרך משל כשהתינוק לומד א' ב' או סידור או חומש מידי יום ביומו סיפר השינוי בו שלומד יותר ממה שלמד אתמול. למשל בשבוע העבר למד פרשה א' או חומש ועתה לומד ב' פרשיות וכיוצא בו משא"כ אם הולך ומתגדל ולומד בעצמו גפ"ת עם הפוסקים והוא מפולפל גדול אין ניכר בו שינוי יום מיומו. אמנם לפי ראות עיני השכל בודאי מה שהאדם נעתק בגדולתו יום מיומו במדרגה. הוא גדול אלף אלפים ככל המדרגות שהתינוק נעתק בכל השנה כי המה בקטנות עכ"ל. והוא ג"כ בדרך משל כשהאם מהלכת ובנה כרוך אחריה הגם שהאם מהלכת לאט ובנה רץ אחריה אינה דומה מהלכו למהלך האם מפני רגליו הקטנים ופסיעותיו הקצרים ע"ש: ומלאך נקרא עומד וכאן רצה אברהם שלא יקנאו בו המלאכים התלבש עצמו בבחינת מלאך להיות עומד. וזהו והוא עומד עליהם:
ובספר שפתי צדיקים (וירא) פי' בשם הרב הצדיק הקדוש בעהמ"ח ספר הנ"ל עפ"י דאי' במדרש שלא רצו לאכול שהוצרכו לומר שירה עד שאברהם נכנס תחתם במקומם לומר בעדם שירה ואז אכלו. וז"פ והוא עומד עליהם. פי' במקומם לומר שירה בעדם. כי המלאכים נקראים עומדים כאמור ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. והצדיקים נקראים הולכים מדרגא לדרגא. לזה כשהוא נכנס במקומם לפי השעה נקרא אברהם עומד. וז"פ והוא עומד עליהם תחתם במקומם ומדריגתם ולכן ויאכלו:
וראיתי בכתבי הגאון הקדוש המפורסים מהר"ש מבעלז זצוק"ל (בחקותי) ששמע מהרב הצדיק הקדוש מלובלין זללה"ה שפי' הפסוק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. שהמלאך נקרא עומד. וזה ונתתי לך כו' כלומר שאתה תהי' הולך ביניהם. ועי' בני יששכר כסלו:
ובספר דודאים בשדה (לך) כתב בשם ספר אור ישראל שהקשה על מה דאי' בכתבי האריז"ל ראי' שהאדם חשוב יותר מהמלאכים דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו' ובודאי הנשמר גדול מהשומר. והלא כתיב ה' ישמרך מכל רע נמצא הש"י בעצמו הוא השומר וסיים שם דבר זה לא ניתן לכתוב רק למסור בע"פ ע"ש. ולי נראה כי שם כתיב שהשי"ת יצוה למלאכיו לשמרך. וזה ראי' שהאדם חשוב יותר. אבל השי"ת שומר את האדם מעצמו בלי צווי כי הוא אחד יחיד ומיוחד.
2
ג׳[השמטה: ובפ' שופטים פי' הפסוק במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך. עפ"י מה שמצינו דהמלאך נקרא עומד. והטעם הוא. מחמת שנאצל ונברא לעשות הרצון העליון ואין שייך בו שום השתנות כמו האדם שיש בו טוב ורע. ולכך נקרא האדם בשם הולך מחמת שיש בו טוב ורע. ולכך כשגובר הצד הטוב הולך ממדריגה למדריגה. אבל המלאך הוא עומד מחמת שנאצל כך לעשות הרצון העליון. ואין שייך אצלו צד עלייה על ידי מעשיו. ויש מלאכים קדושים שהעלייה שלהם הוא ע"י שמבקשים רחמים ורצון מאת המלך העליון על בניו ובזה הם מתעלים:
וזה הפי' במה יזכה נער את ארחו. היינו המלאך הגדול שנקרא בספרים בשם נער מה הוא עלייה שלו. לשמור כדבריך. היינו שהוא מבקש רחמים ורצון על ישראל ושומר אותן. וזה לשמור שהוא שומר את ישראל שהם כדבריך כמבואר בספרים מה הקב"ה פוקד עקרות אף הצדיק כן. שהצדיק הוא דוגמת המלך העליון:]
וזה הפי' במה יזכה נער את ארחו. היינו המלאך הגדול שנקרא בספרים בשם נער מה הוא עלייה שלו. לשמור כדבריך. היינו שהוא מבקש רחמים ורצון על ישראל ושומר אותן. וזה לשמור שהוא שומר את ישראל שהם כדבריך כמבואר בספרים מה הקב"ה פוקד עקרות אף הצדיק כן. שהצדיק הוא דוגמת המלך העליון:]
3