טעמי המנהגים תתרס״בTa'amei HaMinhagim 1062
א׳טעם. שאין אומרים הלל בבית האבל. מטעם שנאמר שם לא המתים יהללויה ונמצא לועג לרש. ט"ז סימן שע"ו ס"ק ב'.*ונהגו שהאבל הולך למקום אחר והציבור אומרים הלל. ולפי המנהג גם אם מתפלל בבית שמת שם המת ואין שם אבילים כלל אומרים הלל. שו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' רט"ו. כתב יד אפרים הלכות אבילות סעיף ח' מה שיש נוהגין לצוות לאבל לילך לחדר אחר אין זה עולה לפי הטעם שהנשמ' אוננת שם אך אם יש שם חדר אחר נקי יכולים המתפללים ללכת שם לומר הלל ע"ש. ועי' יוסף דעת יו"ד סימן שע"ו דגם אם נשלם לו השבעה ביום ההוא לא יאמר האבל הלל דאף דקי"ל מקצת היום ככולו אבל מ"מ הנשמ' אוננת שם כל היום ושייך לועג לרש. וגם הטעם דהוי דבר של שמחה שייך בזה דעוד אסור בשמח' ע"ש. ובפתחי תשובה שם סעיף ב' כתב בשם הרב הגדול מו"ה דניאל דאם אירע לאבל יום ז' בר"ח יאמר הלל אחר יציאה מבהכ"נ שאז אינו אבל ע"ש. ובאליהו זוטא סימן קל"א סק"ה כתוב בשם שכ"ג סי' תכ"ב דבספרד נוהגין לומר הלל בבית אבל בר"ח על פי דברי כל בו ע"ש. ועי' פר"ח סי' תכ"ב וז"ל ומיהו אם יש מקומות שנהגו לאומרו אין מוחין בידם ע"ש.
כתב החק יעקב סי' ת"פ סק"ב דמי שאירע לו אבל בפסח שלא נהג אבילתו קודם יו"ט גומר את ההלל אע"פ שאין אומרין הלל בבית האבל בפסח פשוט שאומרים דהרי אפי' בחנוכה י"א שאומרים מכ"ש בפסח שהוא מחיוב לומר שירה על הגאולה ואף גם דהוי כאבילות בפרהסיא כיון שהכל אומרים ע"ש. וצו"ץ ודאי דאומרים ואף דביום שא"א תחנון אם הי' חל בחול א"א צו"ץ היינו משום יום שמחה וכאן גוף הענין הוא אבילות ותחנון א"א לפי שמה"ד מתוח' עליו אבל מה ענינו לצו"ץ. יוסף דעת יו"ד סימן ת'. ובשבת במנחה א"א ואני תפלתי מפני שאומרין אותו בניגון ואין לנגן בבית האבל ובליל מוצאי שבת א"א ויהי נועם ולא יושב בסתר עליון אלא מאורך ימים אשביעהו. והטעם. שאין בדין לומר שירה בבית האבל. וגם אינו מברך על הבשמים כמו בת"ב. אבודרהם. וע"ל סעי' תר"ס בהשמטה:
ובספר זכור לאברהם חיו"ד אבל אות ה' כתב בשם ספר מראית העין להגאון חיד"א דמנהג העולם שהאבל מברך במ"ש בהבדלה על הבשמים וכן הוא מנהג פשוט בעה"ק ירושלים תובב"א וכן ראוי להורות עכ"ל. ועי' פ"מ א"א סי' רצ"ז סק"ה שגם דעתו כן הוא: ועיין פתחי תשובה שם ס"ק ב' דבבית האבל שאינו בית שמת שם המת אלא שמת במקום אחר אומרים הלל אך האבל אין לומר מטעם שנאמר שם זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. וכן בהבדלה שעושה תוך שבעה על הכוס אע"ג דרשאי להבדיל אין לו לומר פסוקי שמחה שקודם לה רק יתחיל מהברכות וכל מה דראוי לאבל שלא לומר אפי' רצה להחמיר ע"ע ולומר אינו רשאי מפני כבודו של מת ע"ש. ועי' באר היטב א"ח סימן תכ"ו ס"ק ד' דאבל לא יקדש הלבנה בז' ימי אבילות ודוקא כשיש עוד זמן לקדש אבל אם עובר הזמן שאינו יכול לקדש הלבנה יכול לקדש בימי אבלו ע"ש. וא"ר שם ס"ק ט"ו כ' ונראה דיקדש בביתו אם יכול ע"ש. ובסידור יעב"ץ כתב דגם האבל אם ז' של לבנה הוא בתוך ימי אבילתו לא יחמיץ המצוה. וע"ל סעיף תנ"ב:
כתב החק יעקב סי' ת"פ סק"ב דמי שאירע לו אבל בפסח שלא נהג אבילתו קודם יו"ט גומר את ההלל אע"פ שאין אומרין הלל בבית האבל בפסח פשוט שאומרים דהרי אפי' בחנוכה י"א שאומרים מכ"ש בפסח שהוא מחיוב לומר שירה על הגאולה ואף גם דהוי כאבילות בפרהסיא כיון שהכל אומרים ע"ש. וצו"ץ ודאי דאומרים ואף דביום שא"א תחנון אם הי' חל בחול א"א צו"ץ היינו משום יום שמחה וכאן גוף הענין הוא אבילות ותחנון א"א לפי שמה"ד מתוח' עליו אבל מה ענינו לצו"ץ. יוסף דעת יו"ד סימן ת'. ובשבת במנחה א"א ואני תפלתי מפני שאומרין אותו בניגון ואין לנגן בבית האבל ובליל מוצאי שבת א"א ויהי נועם ולא יושב בסתר עליון אלא מאורך ימים אשביעהו. והטעם. שאין בדין לומר שירה בבית האבל. וגם אינו מברך על הבשמים כמו בת"ב. אבודרהם. וע"ל סעי' תר"ס בהשמטה:
ובספר זכור לאברהם חיו"ד אבל אות ה' כתב בשם ספר מראית העין להגאון חיד"א דמנהג העולם שהאבל מברך במ"ש בהבדלה על הבשמים וכן הוא מנהג פשוט בעה"ק ירושלים תובב"א וכן ראוי להורות עכ"ל. ועי' פ"מ א"א סי' רצ"ז סק"ה שגם דעתו כן הוא: ועיין פתחי תשובה שם ס"ק ב' דבבית האבל שאינו בית שמת שם המת אלא שמת במקום אחר אומרים הלל אך האבל אין לומר מטעם שנאמר שם זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. וכן בהבדלה שעושה תוך שבעה על הכוס אע"ג דרשאי להבדיל אין לו לומר פסוקי שמחה שקודם לה רק יתחיל מהברכות וכל מה דראוי לאבל שלא לומר אפי' רצה להחמיר ע"ע ולומר אינו רשאי מפני כבודו של מת ע"ש. ועי' באר היטב א"ח סימן תכ"ו ס"ק ד' דאבל לא יקדש הלבנה בז' ימי אבילות ודוקא כשיש עוד זמן לקדש אבל אם עובר הזמן שאינו יכול לקדש הלבנה יכול לקדש בימי אבלו ע"ש. וא"ר שם ס"ק ט"ו כ' ונראה דיקדש בביתו אם יכול ע"ש. ובסידור יעב"ץ כתב דגם האבל אם ז' של לבנה הוא בתוך ימי אבילתו לא יחמיץ המצוה. וע"ל סעיף תנ"ב:
1
ב׳קונטרס אחרון
כיון שהכל אומרים. ובספר החיים להגאון הקדוש מהרש"ק מבראד זצ"ל סי' תקכ"ו כ' דגם בשאר יו"ט ואפי' ביו"ט שני של ימים אחרונים או בעצרת ביו"ט ב' דקיי"ל דיום אחרון עולה למנין שבעה חייב האבל לומר הלל. ואף אם מתפלל בביתו ביו"ט מ"מ יאמר הלל כיון שעדיין לא התחיל אבילות כלל. ואף בר"ח וחנוכה שחל בשבת יאמר האבל הלל אם סיים תפלתו בשוה עם הצבור דהוי בפרהסיא אם לא יאמר עמהם:
כיון שהכל אומרים. ובספר החיים להגאון הקדוש מהרש"ק מבראד זצ"ל סי' תקכ"ו כ' דגם בשאר יו"ט ואפי' ביו"ט שני של ימים אחרונים או בעצרת ביו"ט ב' דקיי"ל דיום אחרון עולה למנין שבעה חייב האבל לומר הלל. ואף אם מתפלל בביתו ביו"ט מ"מ יאמר הלל כיון שעדיין לא התחיל אבילות כלל. ואף בר"ח וחנוכה שחל בשבת יאמר האבל הלל אם סיים תפלתו בשוה עם הצבור דהוי בפרהסיא אם לא יאמר עמהם:
2