טעמי המנהגים תתרס״טTa'amei HaMinhagim 1069
א׳טעם. שתולשין עשב או צרור ומשימים על מצבה. אינו אלא משום כבוד המת להראות שהוא הי' על קברו וכתב בר"מ שיניח ידו על הקבר.*עוד כתב בדרישות מהר"ש כשהי' הולך על הקבר הי' אומר יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני פה בכבוד וזכותו יעמוד לי. ואסור להישען על המצבה. ט"ז סי' שס"ד סק"א. ועי' ספר חסידים אות תשמ"ה כשמזכירים תלמידי חכמים אין צריך לומר זכרונם לברכה כמו שאין אומרים כשאנו קורין בתורה על משה ועל אהרן זכרונם לברכה וכ"ש כשאדם מזכיר טענה מתלמידי חכמים שאין כותבים ז"ל כו' ובתוך י"ב חודש שמת האב אם מזכיר אותו יאמר ז"ל אבל לאחר י"ב חודש לא יאמר ע"ש: באה"ט או"ח סי' ר"ח בשם דרישות. ועי' בספר ברכי יוסף סי' רכ"ד אות ז' שישים יד שמאלו דוקא ולא יד ימינו:
1
ב׳קונטרס אחרון
ידו על הקבר. ובספר מעבר יבק שפתי רננות פ' מ"ג כתב שלכך משימים יד על ארון המת או על הקבר לבקש רחמים על המת. לפי שבידו של אדם ט"ו פרקים כמנין ט"ו תיבות שבפסוק יחיו מתיך*בספר התשב"ץ אות תמ"ו כתב וז"ל הר"ם ז"ל אומר בספר האמונו' יש כתוב אחד אומר ובלע המו' לנצח משמע שיהא מבולע לעולם. וכתוב אחד אומר והנער בן מאה שנה ימו'. ומשני אותם שמתים עכשיו קודם שיבוא משיח הם יעמדו בתחיי' המתים ועליהם נאמר בלע המו' לנצח כי לא ימותו עוד לעולם ועד. אבל אותם שחיים בשעת ביא' הגואל עליהם נאמר והנער בן מאה שנה ימו' כי ימותו לבסוף אמנם יחיו כל כך דאפילו בן מאה קרוי נער כדכתיב והנער בן מאה שנה ימו':
ובספר העולמו' כתב בשם ספרים שתהיה התחיה קודם זמן קיבוץ הגליו' כמו שביאר זה ישעיה באמרו יחיו מתיך וגו' לך עמי בא בחדריך. זכר מיד ענין הגאולה באמרו ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו' והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ושאר פסוקים שנאמרו בזה:
ויברא השי"ת חדשה בארץ להחיות את המתים שכבר מתו מקצתם צדיקים גמורים ומקצתם נביאים ומקצתם חכמי הדורות הנקובים בשמות ונודעים לבני האדם. ומהם רשעים מלכים קיסרים וגדולי עולם וגם מן החדשים אשר מתו מזמן קרוב שכל רואיהם יכירום. ואלה הקמים בתחיה כולם פה אחד יעידון שה' אחד ושמו אחד. וששקר נחלו אבותיהם. ומשה אמת ותורתו אמת. וכאשר יראו בני האדם הפלא הגדול הזה יטו את לבבם לדברי הקמים ויאמינו בם. וזהו יום ה' הגדול והנורא שהנביאים נבאו עליו ע"ש:
ובספר דבש לפי מערכת ת' אות כ"ג כתב בשם הרמ"ע ז"ל וז"ל כתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון אמר רב ייבא סבא בזוהר משפטים כי בדור התחיה מי שלא מת עדיין יבול לשעה קלה לעכל זוהמת הנתש וכלם יקומו מיד כי לא תהי' מיתתם מסט"א אלא נפילה וקימה הכל מיד המלך העליון ומיתתם בידי שמים ואין בהם מכה ופגימה כלל. וזהו שאמר יחיו מתיך שכבר מתו והוטל עליך לקברם בזמנים מתחלפים והרוח שבה אל האלהים. צריכים לתחיה גמורה. אבל נבלתי ל' יחיד שכלם יבלו בבת אח' במצותי ושלא ע"ו שניח ולא תסתלק נשמתם לגמרי קימם היא להם לא זולת. אמנם לא ישוו בקימתם כמה שהושוו בנבלתם אלא שכל א' יקום ושלמותו בידו נכוה מחופת חבירו:
ובספר מדרש אליהו דרוש ג' כתב וז"ל הרמב"ם ז"ל באגרת התחיה כ' שאותם החיים אשר יקימו ויקומו מקבריהם יהי' כאנשי עולם הזה בכל דבריהם. ר"ל שיאכלו וישגלו ויולידו ואחרי ימים ארוכים מאד ימותו והראיה שיאכלו וישתו אחר התחיה משום דאמרינן פ' חלק א"ר יוחנן מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן. וכי אהרן לעולם קיים שנותנין לו תרומה אלא שעתיד הקב"ה להחיותו וישראל נותנין לו תרומה הרי שיהי' אז אכילה ושתיה [הערת המדפיס: בספר נועם מגדי' (קרח) כ' על מה שאמז"ל פ' חלק מנין לתחיית המתי' מה"ת דכתיב ונתת' ממנו כו'. ויש לשאול בזה דהנה עיקר נתינת התרומה כפי הנראה מפשטות המקראות והשכל היה הדבר משום פרנסת הכהני' שלא נטלו חלק בארץ. ולעתיד כפי המשמע מדברי ספרי' יטלו לעתיד גם הכהני' והלוים חלק בארץ ומה מקום לחיוב התרומה. וגם בלא"ה אפי' לשמואל דאמר אין בין עולם זה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות שנאמר כי לא יחדל אביון. אבל בעת התחיה שמואל נמי מודה דלא יהי' אביון. ובעת ההיא ודאי יתקיימו כל הנבואות לא יהי' עוד כנעני עי' ברש"י ז"ל במס' שבת בסוגיא דלא יצא איש בסייף כו'. ומה צורך יהי' אז בקיחת התרומה. אך האמת ענין התרומה גם שהיא משו' פרנסה וטרף ליראיו. יש בה גם משו' כבוד והדר לכהנים שהראשית ינתן להם כמו ביכורי' כלפי שמיא בהבאה וכדאשכחן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון כו' כן יהי' גם הדבר הזה גם לעתיד לעת התחיה משום כבוד ותפארת הכהני':]:
וגם מהר"י אברבנאל סובר שבסוף ימותו וילכו לעולם הנשמות לקבל שכר מעשיהם על פי הדין והחשבון ע"כ. וכתב שם ואני המחבר דעתי נוטה לדעת הגאון בספר האמונות שלא יחזרו למות. והראוים יקומו בגופם אשר להם מקודם כדמותם כצלמם בלי שום שינוי כלל עד שיכיר איש לאביו ולאמו ולבנו ולבתו ולאחיו. וקמים במומיהם [הערת המדפיס: בספר מדרש תלפיות אות י' כתב שבתחיית המתי' יהי' זוכרים כל מה שעברו בזה העולם משום שאמרו חז"ל שעומדי' במומיה' כדי שיכירום וכו' ומכאן נלמד שיזכרו כל מה שעברו בין אדם לחבירו כדי שיתמה עוד הדברים בזוכרם זה לזה מה עבר ביניהם כשהיו בעולם:] כאומרם ז"ל לפרסם וכונתו יתברך. והקב"ה מרפא להם ויאירו ויזהירו כלם כזהר הרקיע המאירים וכעצם השמים לטוהר כאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה שעקבו הי' מכהה גלגל חמה אחר שחטא יע"ש מקודם. ויהיו חיים לעולם ויאכלו וישתו ויתענגו באותם הגופו' עצמן כדי שיקבלו שכר מעשיהם בגופות עצמן. אשר בהם קבלו העונש וישיגו דעת עליון כמלאכי רום ויכירו לבורא העולמות באמיתות כמו שהכירו אדם הראשון. כמו שאמר למלאכי' כשטעו בו שאמר להם אני ואתם נקלס להקב"ה. ובמעשיהם המשובחי' יתלבנו ויזדככו הגופות ויעלו למדרגת משה רבינו ע"ה. בענין אשר נקרא איש האלקים שהי' מושבו בשמי' בגוף ובנפש בהיות שכל הגוף נזדכך ונתלבן ונזדקק ג"כ יעלו למדרגתה זאת עד שימאסו באכילת הגשמיות ויהי' התעסקות באלהיות כמלאכי שמים ויקדשו ויעריצו ויפארו תמיד אל קדוש ישראל כי פארם ויזמרו וישירו להקב"ה הם מלמטה והמלאכים מלמעלה בהיותם שוין להן. ובהגיע האלף השביעי שהקב"ה מחדש עולמו אז יפתח להם הקב"ה שערי גן עדן הנעלם מעיני כל חי ויכנסו שם משפחות משפחות וכל אחד יכיר את מקומו מושב מדרגתו ושם יזדקקו עוד הגופים עד שיעלו ממש למדרגת המלאכים כדחז"ל צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם שוב אינן חוזרין לעפרן כו' ואחר כל זה אין לנו עסק במסתרים:
ובשם הזוהר פ' תולדות כתב וז"ל רבי יצחק פתח הדודאים נתנו ריח וכו' תנו רבנן לעתיד לבוא הקב"ה מחיה את המתים וינער אותם מעפרם שלא יהיו מבנין עפר כמו לעתיד בתחלה שנבראו מעפר ממש שאינו מתקיים. הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ובאותה שעה יתנערו מעפר מאותו בנין ויעמדו בבנין מקיום להיות להם קיומא הה"ד התנערי מעפר ע"כ.
ופי' בזה מאמר מס' סוטה אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. פירש"י ז"ל ננער מקיץ בתחיית המתים. וקשה ולמה לא אמרו בפי' אינו קם או אינו חי בתחיית המתים מהו אין עפרו ננער. אלא רצו לרמוז שלעולם יקום בתחיית המתים אבל יקום ביסוד העפר הראשון יסוד רעוע ואין עפרו הראשון ננער ממנו להחיותו לעולם. אלא יחזור למות ע"ד והנער בן שנה ימות כדמסיק בגמרא שמדבר באומות העולם. וגם זה שיהי' בו גסות הרוח יהי' כן. אבל שערי המתים שיקומו יהיו בכלל בלע המות לנצח ע"ש:
ובש"ע האריז"ל כתב וז"ל דע כי המצות שאינו יכול לקיימם בעוה"ז כמו קרבנות וכיוצא ב"ה צריכין להתגלגל כל אותן שלא קיימו מצות אלו בימיהם אחר שנבנה ביהמ"ק לקיימם. ואל זה רמוז ישמעאל בן אלישע כ"ג כשאמר לכשיבנה ביהמ"ק אקריב חטאת שמינה. והנה שאר מצות יבום וכיוצא אשר אין יכול האדם לקיים יתעבר בזה דרך עיבור [הערת המדפיס: בספר דרך פקודיך בהקדמה כתב בשם ספר הגלגולים ממרן האריז"ל וז"ל דע כי גלגול הוא שבצאת הולד ממעי אמו נכנס הנשמה בגוף ההוא והיא סובלת כל הצער והיסורים הבאים על אותו האדם מעת שיצא לאויר העולם עד שימות ואין ברשותה לצאת עד יום המיתה. אך העיבור הוא שבא' הנשמה בעוה"ז בהיות האדם נולד כבר בעולם והוא גדול אז נכנסת נשמה אחרת ודומה האדם ההוא לאשה עוברה שיש לה וולדות בתיך מעיה ולכן נקרא עיבור כך זה האדם מלבד הנשמה העיקרית שלו שנכנסת בו בעת צאתו לאויר העולם נתעברה בו נשמה אחרת זולת עכ"ל:
ובספר קרבן שבת כתב בשם האריז"ל שהצדיק בא לפעמים בסוד העיבור היינו כשלא הי' אפשר לו לקיים מצות יבום וחליצה וכדומה באים אלה הצדיקים בזמן שאדם אחר בא לקיים מצוה זו מתעברים בו דרך העברה ואינן מתקיימין אלא י"ב חודש בתוכו עד שיקיים מצוה זו ובסוף חוזרים אל מקומו הראשון:] ולא גלגול ואז יקיימנו: נבלתי יקימון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל ואז יאמרו. ונחך ד' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גדר פרץ משובב נתיבות לשבת. שיזכה להעלות נפשות הרשעים מתוך הגיהנם מדי עברו שם כו' והמבין טעם סמיכת כהן גדול על האברים הנקרבים על גבי המזבח יבין טעם שימת היד על המת או על קברו:
ובספר מעבר יבק שפתי צדק פ"ז דף ס' ודף נ"ה כתב סדר ההשכבה שנהגו באיזה מקומות לאומרה בקבורת המת ובכל ז' ימים בביתו אחר התפלה. ועוד תפלה בעת שמבקר אדם את מתו כדפסק מהר"י קארו יו"ד ס"ס שד"מ. ובתוך השנה ובפרט בשלשים יום הראשונים. ובשפתי רננות שם פ' כ"ג הביא דברי הזוהר ויחי דף רי"ז ע"ב דבעי ר' יצחק מר' יהודא דיזיל לקבריה כל שבעה יומין ותבעי בעותך עלי. ואם האבות צוו לבנים לעשות דברים לאחר מותם כשיעשו הבנים הוא כאלו יעשוהו האבות כי ברא מזכה אבא. כיון שע"י האב זכה הבן. והמתים מתפללין על הבנים בפרט.
ובספר אור צדיקים כ' בשם האריז"ל כי הזמן המובחר לילך על קברי צדיקים הוא בער"ח ובט"ו לחודש שאז הלבנה במילואה ועת רצון הוא למבקשים ומתחננים בקשות ותחנונים וראוי להתפלל וליתן צדקה בעד נשמתם. כי גם הם מתפללים עלינו:
ידו על הקבר. ובספר מעבר יבק שפתי רננות פ' מ"ג כתב שלכך משימים יד על ארון המת או על הקבר לבקש רחמים על המת. לפי שבידו של אדם ט"ו פרקים כמנין ט"ו תיבות שבפסוק יחיו מתיך*בספר התשב"ץ אות תמ"ו כתב וז"ל הר"ם ז"ל אומר בספר האמונו' יש כתוב אחד אומר ובלע המו' לנצח משמע שיהא מבולע לעולם. וכתוב אחד אומר והנער בן מאה שנה ימו'. ומשני אותם שמתים עכשיו קודם שיבוא משיח הם יעמדו בתחיי' המתים ועליהם נאמר בלע המו' לנצח כי לא ימותו עוד לעולם ועד. אבל אותם שחיים בשעת ביא' הגואל עליהם נאמר והנער בן מאה שנה ימו' כי ימותו לבסוף אמנם יחיו כל כך דאפילו בן מאה קרוי נער כדכתיב והנער בן מאה שנה ימו':
ובספר העולמו' כתב בשם ספרים שתהיה התחיה קודם זמן קיבוץ הגליו' כמו שביאר זה ישעיה באמרו יחיו מתיך וגו' לך עמי בא בחדריך. זכר מיד ענין הגאולה באמרו ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו' והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ושאר פסוקים שנאמרו בזה:
ויברא השי"ת חדשה בארץ להחיות את המתים שכבר מתו מקצתם צדיקים גמורים ומקצתם נביאים ומקצתם חכמי הדורות הנקובים בשמות ונודעים לבני האדם. ומהם רשעים מלכים קיסרים וגדולי עולם וגם מן החדשים אשר מתו מזמן קרוב שכל רואיהם יכירום. ואלה הקמים בתחיה כולם פה אחד יעידון שה' אחד ושמו אחד. וששקר נחלו אבותיהם. ומשה אמת ותורתו אמת. וכאשר יראו בני האדם הפלא הגדול הזה יטו את לבבם לדברי הקמים ויאמינו בם. וזהו יום ה' הגדול והנורא שהנביאים נבאו עליו ע"ש:
ובספר דבש לפי מערכת ת' אות כ"ג כתב בשם הרמ"ע ז"ל וז"ל כתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון אמר רב ייבא סבא בזוהר משפטים כי בדור התחיה מי שלא מת עדיין יבול לשעה קלה לעכל זוהמת הנתש וכלם יקומו מיד כי לא תהי' מיתתם מסט"א אלא נפילה וקימה הכל מיד המלך העליון ומיתתם בידי שמים ואין בהם מכה ופגימה כלל. וזהו שאמר יחיו מתיך שכבר מתו והוטל עליך לקברם בזמנים מתחלפים והרוח שבה אל האלהים. צריכים לתחיה גמורה. אבל נבלתי ל' יחיד שכלם יבלו בבת אח' במצותי ושלא ע"ו שניח ולא תסתלק נשמתם לגמרי קימם היא להם לא זולת. אמנם לא ישוו בקימתם כמה שהושוו בנבלתם אלא שכל א' יקום ושלמותו בידו נכוה מחופת חבירו:
ובספר מדרש אליהו דרוש ג' כתב וז"ל הרמב"ם ז"ל באגרת התחיה כ' שאותם החיים אשר יקימו ויקומו מקבריהם יהי' כאנשי עולם הזה בכל דבריהם. ר"ל שיאכלו וישגלו ויולידו ואחרי ימים ארוכים מאד ימותו והראיה שיאכלו וישתו אחר התחיה משום דאמרינן פ' חלק א"ר יוחנן מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן. וכי אהרן לעולם קיים שנותנין לו תרומה אלא שעתיד הקב"ה להחיותו וישראל נותנין לו תרומה הרי שיהי' אז אכילה ושתיה [הערת המדפיס: בספר נועם מגדי' (קרח) כ' על מה שאמז"ל פ' חלק מנין לתחיית המתי' מה"ת דכתיב ונתת' ממנו כו'. ויש לשאול בזה דהנה עיקר נתינת התרומה כפי הנראה מפשטות המקראות והשכל היה הדבר משום פרנסת הכהני' שלא נטלו חלק בארץ. ולעתיד כפי המשמע מדברי ספרי' יטלו לעתיד גם הכהני' והלוים חלק בארץ ומה מקום לחיוב התרומה. וגם בלא"ה אפי' לשמואל דאמר אין בין עולם זה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות שנאמר כי לא יחדל אביון. אבל בעת התחיה שמואל נמי מודה דלא יהי' אביון. ובעת ההיא ודאי יתקיימו כל הנבואות לא יהי' עוד כנעני עי' ברש"י ז"ל במס' שבת בסוגיא דלא יצא איש בסייף כו'. ומה צורך יהי' אז בקיחת התרומה. אך האמת ענין התרומה גם שהיא משו' פרנסה וטרף ליראיו. יש בה גם משו' כבוד והדר לכהנים שהראשית ינתן להם כמו ביכורי' כלפי שמיא בהבאה וכדאשכחן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון כו' כן יהי' גם הדבר הזה גם לעתיד לעת התחיה משום כבוד ותפארת הכהני':]:
וגם מהר"י אברבנאל סובר שבסוף ימותו וילכו לעולם הנשמות לקבל שכר מעשיהם על פי הדין והחשבון ע"כ. וכתב שם ואני המחבר דעתי נוטה לדעת הגאון בספר האמונות שלא יחזרו למות. והראוים יקומו בגופם אשר להם מקודם כדמותם כצלמם בלי שום שינוי כלל עד שיכיר איש לאביו ולאמו ולבנו ולבתו ולאחיו. וקמים במומיהם [הערת המדפיס: בספר מדרש תלפיות אות י' כתב שבתחיית המתי' יהי' זוכרים כל מה שעברו בזה העולם משום שאמרו חז"ל שעומדי' במומיה' כדי שיכירום וכו' ומכאן נלמד שיזכרו כל מה שעברו בין אדם לחבירו כדי שיתמה עוד הדברים בזוכרם זה לזה מה עבר ביניהם כשהיו בעולם:] כאומרם ז"ל לפרסם וכונתו יתברך. והקב"ה מרפא להם ויאירו ויזהירו כלם כזהר הרקיע המאירים וכעצם השמים לטוהר כאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה שעקבו הי' מכהה גלגל חמה אחר שחטא יע"ש מקודם. ויהיו חיים לעולם ויאכלו וישתו ויתענגו באותם הגופו' עצמן כדי שיקבלו שכר מעשיהם בגופות עצמן. אשר בהם קבלו העונש וישיגו דעת עליון כמלאכי רום ויכירו לבורא העולמות באמיתות כמו שהכירו אדם הראשון. כמו שאמר למלאכי' כשטעו בו שאמר להם אני ואתם נקלס להקב"ה. ובמעשיהם המשובחי' יתלבנו ויזדככו הגופות ויעלו למדרגת משה רבינו ע"ה. בענין אשר נקרא איש האלקים שהי' מושבו בשמי' בגוף ובנפש בהיות שכל הגוף נזדכך ונתלבן ונזדקק ג"כ יעלו למדרגתה זאת עד שימאסו באכילת הגשמיות ויהי' התעסקות באלהיות כמלאכי שמים ויקדשו ויעריצו ויפארו תמיד אל קדוש ישראל כי פארם ויזמרו וישירו להקב"ה הם מלמטה והמלאכים מלמעלה בהיותם שוין להן. ובהגיע האלף השביעי שהקב"ה מחדש עולמו אז יפתח להם הקב"ה שערי גן עדן הנעלם מעיני כל חי ויכנסו שם משפחות משפחות וכל אחד יכיר את מקומו מושב מדרגתו ושם יזדקקו עוד הגופים עד שיעלו ממש למדרגת המלאכים כדחז"ל צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם שוב אינן חוזרין לעפרן כו' ואחר כל זה אין לנו עסק במסתרים:
ובשם הזוהר פ' תולדות כתב וז"ל רבי יצחק פתח הדודאים נתנו ריח וכו' תנו רבנן לעתיד לבוא הקב"ה מחיה את המתים וינער אותם מעפרם שלא יהיו מבנין עפר כמו לעתיד בתחלה שנבראו מעפר ממש שאינו מתקיים. הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ובאותה שעה יתנערו מעפר מאותו בנין ויעמדו בבנין מקיום להיות להם קיומא הה"ד התנערי מעפר ע"כ.
ופי' בזה מאמר מס' סוטה אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. פירש"י ז"ל ננער מקיץ בתחיית המתים. וקשה ולמה לא אמרו בפי' אינו קם או אינו חי בתחיית המתים מהו אין עפרו ננער. אלא רצו לרמוז שלעולם יקום בתחיית המתים אבל יקום ביסוד העפר הראשון יסוד רעוע ואין עפרו הראשון ננער ממנו להחיותו לעולם. אלא יחזור למות ע"ד והנער בן שנה ימות כדמסיק בגמרא שמדבר באומות העולם. וגם זה שיהי' בו גסות הרוח יהי' כן. אבל שערי המתים שיקומו יהיו בכלל בלע המות לנצח ע"ש:
ובש"ע האריז"ל כתב וז"ל דע כי המצות שאינו יכול לקיימם בעוה"ז כמו קרבנות וכיוצא ב"ה צריכין להתגלגל כל אותן שלא קיימו מצות אלו בימיהם אחר שנבנה ביהמ"ק לקיימם. ואל זה רמוז ישמעאל בן אלישע כ"ג כשאמר לכשיבנה ביהמ"ק אקריב חטאת שמינה. והנה שאר מצות יבום וכיוצא אשר אין יכול האדם לקיים יתעבר בזה דרך עיבור [הערת המדפיס: בספר דרך פקודיך בהקדמה כתב בשם ספר הגלגולים ממרן האריז"ל וז"ל דע כי גלגול הוא שבצאת הולד ממעי אמו נכנס הנשמה בגוף ההוא והיא סובלת כל הצער והיסורים הבאים על אותו האדם מעת שיצא לאויר העולם עד שימות ואין ברשותה לצאת עד יום המיתה. אך העיבור הוא שבא' הנשמה בעוה"ז בהיות האדם נולד כבר בעולם והוא גדול אז נכנסת נשמה אחרת ודומה האדם ההוא לאשה עוברה שיש לה וולדות בתיך מעיה ולכן נקרא עיבור כך זה האדם מלבד הנשמה העיקרית שלו שנכנסת בו בעת צאתו לאויר העולם נתעברה בו נשמה אחרת זולת עכ"ל:
ובספר קרבן שבת כתב בשם האריז"ל שהצדיק בא לפעמים בסוד העיבור היינו כשלא הי' אפשר לו לקיים מצות יבום וחליצה וכדומה באים אלה הצדיקים בזמן שאדם אחר בא לקיים מצוה זו מתעברים בו דרך העברה ואינן מתקיימין אלא י"ב חודש בתוכו עד שיקיים מצוה זו ובסוף חוזרים אל מקומו הראשון:] ולא גלגול ואז יקיימנו: נבלתי יקימון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל ואז יאמרו. ונחך ד' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גדר פרץ משובב נתיבות לשבת. שיזכה להעלות נפשות הרשעים מתוך הגיהנם מדי עברו שם כו' והמבין טעם סמיכת כהן גדול על האברים הנקרבים על גבי המזבח יבין טעם שימת היד על המת או על קברו:
ובספר מעבר יבק שפתי צדק פ"ז דף ס' ודף נ"ה כתב סדר ההשכבה שנהגו באיזה מקומות לאומרה בקבורת המת ובכל ז' ימים בביתו אחר התפלה. ועוד תפלה בעת שמבקר אדם את מתו כדפסק מהר"י קארו יו"ד ס"ס שד"מ. ובתוך השנה ובפרט בשלשים יום הראשונים. ובשפתי רננות שם פ' כ"ג הביא דברי הזוהר ויחי דף רי"ז ע"ב דבעי ר' יצחק מר' יהודא דיזיל לקבריה כל שבעה יומין ותבעי בעותך עלי. ואם האבות צוו לבנים לעשות דברים לאחר מותם כשיעשו הבנים הוא כאלו יעשוהו האבות כי ברא מזכה אבא. כיון שע"י האב זכה הבן. והמתים מתפללין על הבנים בפרט.
ובספר אור צדיקים כ' בשם האריז"ל כי הזמן המובחר לילך על קברי צדיקים הוא בער"ח ובט"ו לחודש שאז הלבנה במילואה ועת רצון הוא למבקשים ומתחננים בקשות ותחנונים וראוי להתפלל וליתן צדקה בעד נשמתם. כי גם הם מתפללים עלינו:
2
ג׳זכרונם לברכה. בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל כ' דדוק' כשאומר בשמו דבר הלכה אך איננו אומר כן כדי להזכירו לפני שום אדם רק כותב כדי להודיע ההלכה וכדי לומר בשם אומרו מזכיר שמו או כדי לידע אודות פלפולים על פי שיטת בעל המאמר במקומות אחרים על זה הוא שכתב בס"ח ז"ל שא"צ לומר ז"ל. ולזה הביא ראיה ממה שקורים בתנ"ך הק' ובלשון חז"ל ומזכירים ת"ח שלא נכתב לשון ז"ל שכיון שאין כוונת הקורא מצד הזכרת האומר רק כוונתו מצד לימוד ההלכה א"צ לומר ז"ל כי הוה ליה לא אפשר ולא קמכוון כי מוכרח להזכיר כדי לומר בשם אומרו. משא"כ כשמזכירו התם ואינו אומר בשמו שום דבר הלכה. וכן כשאומרים דבר הלכה בשם אחד כדי לעורר עליו זכרון הרי ודאי מזכירים טובתו בההלכה שלימוד תורה הק' נקרא טוב וכל שכן הלכה שלולא האומר לא היתה מתקיימת לדורות הרי בודאי יש הזכרת טובתו אומרים ז"ל כמו שאומרים חרבונה ז"ל שכיון שמזכירים טובה שעשה אומרים ז"ל. ומ"מ נראה דלכ"ע הרוצה להחמיר ע"ע ולומר ז"ל גם כשכוונתו רק מצד לימוד וכן כשכותב אין ע"ז חשש טענת גרעון כל דהו וכן הוא על צד היותר טוב עכ"ל:
ובספר מדרש אליהו דרוש ז' כתב דבתוך י"ב חידש אם אומר דבר בשם אביו. יאמר כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו. ולאחר י"ב חודש יאמר זכרו לחיי העולם הבא:
ובספר ארחות חיים סי' תרכ"א בהגהות כתב בשם ירושלמי כשם שהקשת יורה החץ כן אם מזכירים נשמת הצדיק לברכה ואומר זצ"ל מוציאים נשמתו מדינה של גיהנם ולכן מזכירים נשמות ביו"כ ע"ש:
ובספר דברי אמת (פ' ואתחנן) פירש זכר צדיק לברכה. ע"י שזוכרו בא לאדם ברכה:
ובספר מדרש אליהו דרוש ז' כתב דבתוך י"ב חידש אם אומר דבר בשם אביו. יאמר כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו. ולאחר י"ב חודש יאמר זכרו לחיי העולם הבא:
ובספר ארחות חיים סי' תרכ"א בהגהות כתב בשם ירושלמי כשם שהקשת יורה החץ כן אם מזכירים נשמת הצדיק לברכה ואומר זצ"ל מוציאים נשמתו מדינה של גיהנם ולכן מזכירים נשמות ביו"כ ע"ש:
ובספר דברי אמת (פ' ואתחנן) פירש זכר צדיק לברכה. ע"י שזוכרו בא לאדם ברכה:
3