טעמי המנהגים תתע״רTa'amei HaMinhagim 1070
א׳טעם. המנהג שנוהגים אנשי מעשה ביום מיתת צדיק שקורין יארצייט שמתאספין על קברו ומתפללין ומדליקין נרות. יצא להם זאת הנה הוא רש"י ביבמות דף קכ"ב ע"א ד"ה תלתא ריגלי וז"ל ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם:
1
ב׳קונטרס אחרון
קובעים אותו לכבודו. ועי' ילקוט שמעוני (דברי הימים ל"ב) וז"ל מה כבוד עשו לו במותו. ר' יודא אומר בית ועד בנו למעלה מקברו של חזקיה וכשהי' הולכים שם היו אומרים למדינו. וזה ממש אותו המנהג שמביא רש"י וכונת המדרש שהי' אומרים למדינו הוא כמו דאיתא בשבחי האריז"ל שכמה פעמים היו הולכים על קברי התנאים וע"י יחודים הידועים להם היו שואלים מהם ספיקותיהם בעניני התורה. וזה שהי' אומרים למדינו ע"כ לפי שהיו אומרים לו למדינו והוא מגלה להם ספיקותיהם הלא הוא עדיין עושר בתורה אין בזה משום לועג לרש. וכן קדיש היא דבריו של מת שהם מתפללים עליהם וא"צ להרחיק ד"א. מעבר יבק שפת אמת:
וע"ש אמרי נועם פ"מ בשם האריז"ל שהצדיקים שיש להם ציון הם מעלמא דאתגליא ושאין להם ציון הם מעלמא דאתכסיא כי הציון לצדיקים מורה מקום מוצא נשמתם:
ובספר שארית ישראל בהקדמה כתב וז"ל הנה אר'"ל ירושלמי שקלים פ"ב תניא רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם. גם מאמר דר' נתן במשנה מותר המת בונין לו נפש על קברו כו' והנה מנין קריאת שם נפש לציון המת הוא ע"פ המביאר בזוה"ק ובכתבי מרן האריז"ל אשר מג' חלקי הנשמה שהם נר"ן תשאר הנפש לחופף תמיד על קברה. זולת בשבתות ובמועדים ובזמנים ידועים שמסתלקת למעלה להתעדן בעדן הנפשות. ולכבודה למען צמצם מקום משכנה מציינים את הקבר או בונים עליו בית. ורוחו מתלבש בתורתו ועבודתו במקום אשר עבד עבודתו בחיים חיותו. והנשמה היא העולה למעלה להתענג מזיו אלקי ולילך מחיל אל חיל:
והנה התנאים הקדושים רמזו לנו במתק לשונם ר"נ אומר בונה לו נפש על קברו כידוע המבואר בזוה"ק אשר בקשת החי על קבר המת אזיל הנפש ומודיע לרוח ועי"ז מגיע לה תוספת אור בסוד המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה. וזהו בונין לו נפש על קברו. וע"ז קאמר רשב"ג דלצדיקים אין עושין נפשות ועצה טובה קמ"ל כי דבריהם הקדושים אשר רוחם מתלבש בהם הם הם זכרונם וע"י דבריהם יוכל לפעול כל טוב בלא הודעת הנפש לרוח והמשכיל יבין את כל אלה ע"ש וע"ל בהשמטה לסעי' תתרע"א בד"ה כתב:
וראיתי בספר א' בשם ס' עיקרי הד"ט חיו"ד סימן ל"ה אות י"ט שמביא בשם האריז"ל בשער המצות פ' ויחי שהעמדת מצבה הוא צורך גדול ואפשר דמה שאמז"ל בירושלמי שקלים אין עושין נפשות לצדיקים דדבריהם הם זכרונם גם הוא יודה לשים לצדיקים איזה אבן על קברם ודוקא בנין מפואר אין עושין להם ע"ש. ועי' בשו"ת חיים שאל סי' ע"א אות ו' בשם שאר המצות שסידר מהר"ש וויטאל פ' ויחי שהמצבה הוא תיקון לנפש ע"ש:
ובס' מעבר יבק אמרי נועם פ' מ' כתב כי הציון לקברי הצדיקים יועיל לצורך החיים כי בראותם ציון אדם חשוב מעוררים לבקש רחמים על קברו עבור החיים והמתים דודאי ניחא להו לצדיקים דאיתיקרו בהו אינשי ועוד כי בזה גורמים להם זכות דחשיבי למבעי רחמי לכולי דרא ועוד דאגביה מבקשים רחמים על כל שכבי עמו ישראל. ובפ' מ"א כתב וז"ל והנה מהר"י קארו פסק בסי' שמ"ח שהאבן שנותנין על הקבר נקרא צורך קבורה. ע"כ ראוי והגון לבנים שיציינו מקום אביהם ויבנו לו נפש על קברו וזה יהי' בכלל ג"כ מכבדם במותם: ובמנחת אהרן שם פ"ה כתב דע"כ קראו במשנת שקלים ציון הקבר נפש דאמרו בונין לו נפש על קברו. כי קברם של צדיקים נעלם למעלה ולכן מסיימין מקום הקבר ומציינין אותו כי קבר הגוף למטה מצויין עם קבר הנפש למעלה:
כתב בצוואת הגאון הקדוש מוהר"ר נפתלי כ"ץ זצוק"ל וז"ל נכון שלא לחקוק על המצבה שבחים יתרים*אותן הכותבין על המצבה (וה"ה באגרת שכותב וכדומה) מספר השנים למספר הנוצרי עוברי' על איסור דאורייתא שהרי כתיב (משפטי') ושם אלהי' אחרי' לא תזכירו ואמרו חז"ל דאסור לומר לחבירו המתין לי בצד ע"א פלוני. וכן כאן כיון דע"י המנין עולה על הזכרון מחשבה נראה דאסור והוא ג"כ בכלל לא ישמע על פיך. תולדות מנחם בשם שו"ת מהר"ם שיק זצ"ל יו"ד סי' קע"א: כי נפרעים מן המתים ומן הספדנים ולדעתי תואר חסיד אסור לכתוב על שום אדם כי אין אנו יודעים בדור הזה מי הוא זה ואיזה הוא המתחסד עם קונו נוסף על החיוב. ובימי חכמי התלמוד שהיו כולם חסידים ואנשי מעשה אחז"ל כל מקום שנאמר מעשה בחסיד א' או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי הרי שבכל הדור ההוא לא בחרו אלא לאלו לקרותם בשם חסיד. ואף על אלו הובא בכתבים שזה השם של יהודה דוקא הוא מסוגל לשם חסיד כי על זה רמז דהע"ה ברוח הקודש כי" הפלה" ה'" חסיד" לו" ס"ת יהודה ולולא שנרמז ע"ז השם ברוח הקודש לקרות חסיד אפשר שלא היו קוראים בשם חסיד אף לאלו בשגם שהיו מפורסמים בחסידות. א"כ מה יעשה איזובי קיר כמוני היום אשר א"א להעמיד משפטי הדת על תילם ולכן נ"ל שזה השם חסיד הס מלהזכיר על שום אדם. כי אם הוא באמת חסיד ואין אנו קוראים אותו בזה השם אין אנו פוגמים בזה כלום לזה הנפש הלא הקב"ה יודע ועד. ולהיפך כשאנו קוראין אותו ומשבחין ומפארים אותו בזה השם אנו פוגמים וגורמים רעה לו ולא טובה לו ולנו. ע"כ יותר טוב בשב ואל תעשה וה' רגלי חסידיו ישמור וגומל לאיש כמפעלו:
ועי' בית לחם יהודא סימן שע"ו בשם לחם הפנים שכ' בשם מענה לשון המנהג פשוט ברוב המקומות שאין מעמידין מצבה אלא לאחר י"ב חדשים: אם צריך להוסיף על הבית עלמין עי' דברי חיים ח"ב יו"ד סי' קל"ה. ובשו"ת יוסף דעת ח"ב סי' שס"ה כתב מה שהי' אומר פה לבוב:
ובספר נר ישראל להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר ישראל מ"מ דק"ק קאזניץ זצוק"ל בסופו כתב בשם הבעש"ט זללה"ה זי"ע אם צריכין להוסיף על בית הקברות רח"ל. ככה יתנהגו מקיפים תחלה המקום שרוצה להוסיף בשבע הקפות עם עשרה אנשים לא פחות. בכל הקפה יאמרו בארבעה קרנות מקום ההוספה בתהלים קפיטל ק"ב ק"ג ק"ד. ובישעי' קפי' מ"ב מתחיל שירו לד' שיר חדש וגו'. ובכל הקפה יתחילו מצד קרן דרומית מזרחית ותיכף בצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפי' ק"ב. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו ויהי נועם דרך הקפה עד שיגיעו לקרן מזרחית צפונית. ובצד אותו קרן יאמרו קפי' ק"ג בתהלים. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן צפונית מערבית ובצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפיטל ק"ד. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית. ובצד אותו קרן יאמרו בישעי' קפיטל מ"ב שירו לה' שיר חדש וגו'. ובגמר הקפה ראשונה יאמרו אנא בכח ויכוונו השם הראשון בפסוק הראשון וככה יתנהגו בכל הקפה מהשבע הקפות ואחר גמר כל ההקפות מהשבע הקפות יאמרו אנא בכח ויכוונו שם אחד מהשבע שמות עד שיגמרו השבע שמות בשבע הקפות. וכשיתחילו לעשות מחיצות למקום ההוספה לא יתחילו מרוח צפונית וגם לא יתחילו לקבור ברוח צפונית. גם לא יתחילו מכהן. ויהי רצון שיבולע המות לנצח. במהרה בימינו אמן סלה:
קובעים אותו לכבודו. ועי' ילקוט שמעוני (דברי הימים ל"ב) וז"ל מה כבוד עשו לו במותו. ר' יודא אומר בית ועד בנו למעלה מקברו של חזקיה וכשהי' הולכים שם היו אומרים למדינו. וזה ממש אותו המנהג שמביא רש"י וכונת המדרש שהי' אומרים למדינו הוא כמו דאיתא בשבחי האריז"ל שכמה פעמים היו הולכים על קברי התנאים וע"י יחודים הידועים להם היו שואלים מהם ספיקותיהם בעניני התורה. וזה שהי' אומרים למדינו ע"כ לפי שהיו אומרים לו למדינו והוא מגלה להם ספיקותיהם הלא הוא עדיין עושר בתורה אין בזה משום לועג לרש. וכן קדיש היא דבריו של מת שהם מתפללים עליהם וא"צ להרחיק ד"א. מעבר יבק שפת אמת:
וע"ש אמרי נועם פ"מ בשם האריז"ל שהצדיקים שיש להם ציון הם מעלמא דאתגליא ושאין להם ציון הם מעלמא דאתכסיא כי הציון לצדיקים מורה מקום מוצא נשמתם:
ובספר שארית ישראל בהקדמה כתב וז"ל הנה אר'"ל ירושלמי שקלים פ"ב תניא רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם. גם מאמר דר' נתן במשנה מותר המת בונין לו נפש על קברו כו' והנה מנין קריאת שם נפש לציון המת הוא ע"פ המביאר בזוה"ק ובכתבי מרן האריז"ל אשר מג' חלקי הנשמה שהם נר"ן תשאר הנפש לחופף תמיד על קברה. זולת בשבתות ובמועדים ובזמנים ידועים שמסתלקת למעלה להתעדן בעדן הנפשות. ולכבודה למען צמצם מקום משכנה מציינים את הקבר או בונים עליו בית. ורוחו מתלבש בתורתו ועבודתו במקום אשר עבד עבודתו בחיים חיותו. והנשמה היא העולה למעלה להתענג מזיו אלקי ולילך מחיל אל חיל:
והנה התנאים הקדושים רמזו לנו במתק לשונם ר"נ אומר בונה לו נפש על קברו כידוע המבואר בזוה"ק אשר בקשת החי על קבר המת אזיל הנפש ומודיע לרוח ועי"ז מגיע לה תוספת אור בסוד המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה. וזהו בונין לו נפש על קברו. וע"ז קאמר רשב"ג דלצדיקים אין עושין נפשות ועצה טובה קמ"ל כי דבריהם הקדושים אשר רוחם מתלבש בהם הם הם זכרונם וע"י דבריהם יוכל לפעול כל טוב בלא הודעת הנפש לרוח והמשכיל יבין את כל אלה ע"ש וע"ל בהשמטה לסעי' תתרע"א בד"ה כתב:
וראיתי בספר א' בשם ס' עיקרי הד"ט חיו"ד סימן ל"ה אות י"ט שמביא בשם האריז"ל בשער המצות פ' ויחי שהעמדת מצבה הוא צורך גדול ואפשר דמה שאמז"ל בירושלמי שקלים אין עושין נפשות לצדיקים דדבריהם הם זכרונם גם הוא יודה לשים לצדיקים איזה אבן על קברם ודוקא בנין מפואר אין עושין להם ע"ש. ועי' בשו"ת חיים שאל סי' ע"א אות ו' בשם שאר המצות שסידר מהר"ש וויטאל פ' ויחי שהמצבה הוא תיקון לנפש ע"ש:
ובס' מעבר יבק אמרי נועם פ' מ' כתב כי הציון לקברי הצדיקים יועיל לצורך החיים כי בראותם ציון אדם חשוב מעוררים לבקש רחמים על קברו עבור החיים והמתים דודאי ניחא להו לצדיקים דאיתיקרו בהו אינשי ועוד כי בזה גורמים להם זכות דחשיבי למבעי רחמי לכולי דרא ועוד דאגביה מבקשים רחמים על כל שכבי עמו ישראל. ובפ' מ"א כתב וז"ל והנה מהר"י קארו פסק בסי' שמ"ח שהאבן שנותנין על הקבר נקרא צורך קבורה. ע"כ ראוי והגון לבנים שיציינו מקום אביהם ויבנו לו נפש על קברו וזה יהי' בכלל ג"כ מכבדם במותם: ובמנחת אהרן שם פ"ה כתב דע"כ קראו במשנת שקלים ציון הקבר נפש דאמרו בונין לו נפש על קברו. כי קברם של צדיקים נעלם למעלה ולכן מסיימין מקום הקבר ומציינין אותו כי קבר הגוף למטה מצויין עם קבר הנפש למעלה:
כתב בצוואת הגאון הקדוש מוהר"ר נפתלי כ"ץ זצוק"ל וז"ל נכון שלא לחקוק על המצבה שבחים יתרים*אותן הכותבין על המצבה (וה"ה באגרת שכותב וכדומה) מספר השנים למספר הנוצרי עוברי' על איסור דאורייתא שהרי כתיב (משפטי') ושם אלהי' אחרי' לא תזכירו ואמרו חז"ל דאסור לומר לחבירו המתין לי בצד ע"א פלוני. וכן כאן כיון דע"י המנין עולה על הזכרון מחשבה נראה דאסור והוא ג"כ בכלל לא ישמע על פיך. תולדות מנחם בשם שו"ת מהר"ם שיק זצ"ל יו"ד סי' קע"א: כי נפרעים מן המתים ומן הספדנים ולדעתי תואר חסיד אסור לכתוב על שום אדם כי אין אנו יודעים בדור הזה מי הוא זה ואיזה הוא המתחסד עם קונו נוסף על החיוב. ובימי חכמי התלמוד שהיו כולם חסידים ואנשי מעשה אחז"ל כל מקום שנאמר מעשה בחסיד א' או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי הרי שבכל הדור ההוא לא בחרו אלא לאלו לקרותם בשם חסיד. ואף על אלו הובא בכתבים שזה השם של יהודה דוקא הוא מסוגל לשם חסיד כי על זה רמז דהע"ה ברוח הקודש כי" הפלה" ה'" חסיד" לו" ס"ת יהודה ולולא שנרמז ע"ז השם ברוח הקודש לקרות חסיד אפשר שלא היו קוראים בשם חסיד אף לאלו בשגם שהיו מפורסמים בחסידות. א"כ מה יעשה איזובי קיר כמוני היום אשר א"א להעמיד משפטי הדת על תילם ולכן נ"ל שזה השם חסיד הס מלהזכיר על שום אדם. כי אם הוא באמת חסיד ואין אנו קוראים אותו בזה השם אין אנו פוגמים בזה כלום לזה הנפש הלא הקב"ה יודע ועד. ולהיפך כשאנו קוראין אותו ומשבחין ומפארים אותו בזה השם אנו פוגמים וגורמים רעה לו ולא טובה לו ולנו. ע"כ יותר טוב בשב ואל תעשה וה' רגלי חסידיו ישמור וגומל לאיש כמפעלו:
ועי' בית לחם יהודא סימן שע"ו בשם לחם הפנים שכ' בשם מענה לשון המנהג פשוט ברוב המקומות שאין מעמידין מצבה אלא לאחר י"ב חדשים: אם צריך להוסיף על הבית עלמין עי' דברי חיים ח"ב יו"ד סי' קל"ה. ובשו"ת יוסף דעת ח"ב סי' שס"ה כתב מה שהי' אומר פה לבוב:
ובספר נר ישראל להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר ישראל מ"מ דק"ק קאזניץ זצוק"ל בסופו כתב בשם הבעש"ט זללה"ה זי"ע אם צריכין להוסיף על בית הקברות רח"ל. ככה יתנהגו מקיפים תחלה המקום שרוצה להוסיף בשבע הקפות עם עשרה אנשים לא פחות. בכל הקפה יאמרו בארבעה קרנות מקום ההוספה בתהלים קפיטל ק"ב ק"ג ק"ד. ובישעי' קפי' מ"ב מתחיל שירו לד' שיר חדש וגו'. ובכל הקפה יתחילו מצד קרן דרומית מזרחית ותיכף בצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפי' ק"ב. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו ויהי נועם דרך הקפה עד שיגיעו לקרן מזרחית צפונית. ובצד אותו קרן יאמרו קפי' ק"ג בתהלים. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן צפונית מערבית ובצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפיטל ק"ד. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית. ובצד אותו קרן יאמרו בישעי' קפיטל מ"ב שירו לה' שיר חדש וגו'. ובגמר הקפה ראשונה יאמרו אנא בכח ויכוונו השם הראשון בפסוק הראשון וככה יתנהגו בכל הקפה מהשבע הקפות ואחר גמר כל ההקפות מהשבע הקפות יאמרו אנא בכח ויכוונו שם אחד מהשבע שמות עד שיגמרו השבע שמות בשבע הקפות. וכשיתחילו לעשות מחיצות למקום ההוספה לא יתחילו מרוח צפונית וגם לא יתחילו לקבור ברוח צפונית. גם לא יתחילו מכהן. ויהי רצון שיבולע המות לנצח. במהרה בימינו אמן סלה:
2
ג׳להושיב ישיבה שם. ובשו"ת הרדב"ז סי' רכ"ד כתב דליכא בהא משום לועג לרש כיון דלכבודו קא עביד לא חיישינן. וכן הספד וצידוק הדין וכיוצא באלו כולם נקראים דברים של מת ומותר לאומרן בתוך ד' אמות של מת*וכן מזמורי תהלי' שהם מסוגלי' להבריח הקליפות. שדי חמד אות קט"ו ועיין ט"ז סי' שד"מ סק"א בשם הירושלמי שהמת יודע ושומע קילוסו כמתוך החלו'. וכל מה שאומרי' בפניו ידע עד שיסתו' הגולל ע"כ. ואין לחוש לדברי המונעי' מלומר דברי' שבקדושה במקו' המת באמר' כי המת מטמא. כי לא נמצא שאסרו רבנן רק לומר דברי תורה במקו' הטנופת כי שם הרגיעה לילית והם צריכי' הבדלה וכבר פירשו מה הם דברי' המטנפי' צואה ומי רגלים וצואת חמור הרבה ובית המרחץ ובית הכסא ואביזרייהו ומקום שרואה בו ערוה אבל אין אסור לומר ד"ת במקו' טומאה שאינ' מקבלי' טומאה ומקו' טנופת לחוד ומקום טומאה לחוד. שפתי רננות פי"ד. . אבל לענות אמן על קדיש או לומר ברכו וכיוצא בדברים אלו ואצ"ל לדבר בד"ת דאיכא משום לועג לרש אסור וכל זה בתוך ד' אמותיו של מת ע"כ. ועל מה שכתב הש"ך סימן שד"מ ס"ק י"א בשם המרדכי דכל אותו חדר שהמת מונח בו חשוב כד' אמות. עי' לבושי שרד או"ח סי' פ"ז דמדברי הש"ע שם סעי' ג' משמע דאין הלכה כרשב"א דס"ל דכל הבית חשוב כד' אמות:
וכן אסור להתפלל בתוך ד"א של מת וה"ה קדיש צריך להרחיק ד' אמות. ש"ך סי שס"ז סק"ג בשם מהרש"ל.*ובשו"ת משכנות הרועי' סי' כ"ז כתב בשם שו"ת דב"ש דאסור לומר פסוקי' בשעה שרוחצין אותו: ובספר ארחות חיים סי' כ"ג כתב בשם שו"ת מהריט"ץ דכל מה שאסור משום לועג לרש אפי' אין שם אלא קבר קטן שייך לועג לרש דשמא הוא נשמה של אדם גדול. מובא בכרם שלמה:
ובענין לימוד משניות אצל המת עי' חכמת שלמה סי' ש"מ דדוקא אם רבים לומדים דניכר דהוי לכבודו אבל כל דלא הוי רבים הניכרין שהוא לכבודו אסור:
ובנידון מי שצוה שלא יספדוהו עי' פתחי תשובה סי' שד"מ בשם הגאון בעל נוב"י ז"ל שאמר בעת שהספיד להגאון בעל פני יהושע אף שצוה שלא להספידו אין שומעין בזה למי שהוא רבן שכבה"ג ושקיל וטרי בהא וסיים שאין לו היתר ברור לבטל דברי המת ולהספידו במקום שאמר אל תספידוני:
וכן אסור להתפלל בתוך ד"א של מת וה"ה קדיש צריך להרחיק ד' אמות. ש"ך סי שס"ז סק"ג בשם מהרש"ל.*ובשו"ת משכנות הרועי' סי' כ"ז כתב בשם שו"ת דב"ש דאסור לומר פסוקי' בשעה שרוחצין אותו: ובספר ארחות חיים סי' כ"ג כתב בשם שו"ת מהריט"ץ דכל מה שאסור משום לועג לרש אפי' אין שם אלא קבר קטן שייך לועג לרש דשמא הוא נשמה של אדם גדול. מובא בכרם שלמה:
ובענין לימוד משניות אצל המת עי' חכמת שלמה סי' ש"מ דדוקא אם רבים לומדים דניכר דהוי לכבודו אבל כל דלא הוי רבים הניכרין שהוא לכבודו אסור:
ובנידון מי שצוה שלא יספדוהו עי' פתחי תשובה סי' שד"מ בשם הגאון בעל נוב"י ז"ל שאמר בעת שהספיד להגאון בעל פני יהושע אף שצוה שלא להספידו אין שומעין בזה למי שהוא רבן שכבה"ג ושקיל וטרי בהא וסיים שאין לו היתר ברור לבטל דברי המת ולהספידו במקום שאמר אל תספידוני:
3