טעמי המנהגים קכ״זTa'amei HaMinhagim 127

א׳טעם. שאין נופלין על פניהם בערב יו"ט ובערב שבת נופלין. מפני שערבי ימים טובים וימי מוצאיהם הם ימים מעטים בשנה ולכן אין נופלין בהם בתחינה לא בשחרית ולא במנחה ואם היינו עושים כן לשבתות הרי חצי השנה לא היינו מתחננים ולא יתכן. ועוד כי ימים טובים יש להם יתרון מפני שקורין את ההלל. אבודרהם:
1
ב׳קונטרס אחרון
ובע"ש נופלין. בספר דברים נחמדים כתב מה שנוהגין בקצת מקומות שלא לומר תחינה ביום ו' וביום א' יש לבטל המנהג ההוא. דאמרינן בגמרא שבתות וי"ט דאורייתא ולא צריכין חיזוק. וא"כ מי שאינו אומר תחינה מראה ח"ו שאינו דאורייתא:
ומה שנוהגין בקצת מקומות שלא לומר תחינה אחר המולד הלבנה. הגם שהוא יום קודם ר"ח. מהראוי לבטל המנהג. כי הוא מתנגד להגמרא שסיפרו שם בכלתו של רפרם שהספידה ר"ג הספד גדול. לא מפני שראוי' לכך אלא כדי לפרסם שאינו ר"ח. ומה שנמצא כתוב בשם המקובל מהר"י סרוק (עי' מ"א סי' תנ"ז סק"ג) היינו שהי' נוהג להתענות התענית קודם המולד דווקא בשעת מיעוט הירח ולא אחר החידוש ע"כ:
ובספר אזור אליהו (תזריע) כתב על מה דאמרינן בש"ס על מה דציוותה התורה להקריב שעיר בר"ח אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. הלא זאת הכפרה הי' צריך להביא בער"ח בזמן שמיעט את הירח ולא בזמן ר"ת. שאז הוא התחדשות הירח. רק הטעם הוא כי בזמן סילוק הירח אז הדינים שולטים ח"ו. ואין אז זמן כפרה. רק בחידוש הירח שאז התחלת החסד והרחמים וצריך כפרה על שעבר:
2