טעמי המנהגים ק״לTa'amei HaMinhagim 130
א׳טעם. שאין נופלין על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן ולא בבית הכנסת ביום שיש בו מילה. הטעם בבית האבל שלא להגביר בה הדין ח"ו כי האבל כבר מדת הדין מתוחה כנגדו והוי כמו קיצוץ ח"ו. והטעם בחתן ובמילה מפני ששרוים בשמחה ועת התעוררות ומדת הרחמים כמו בשבת ויו"ט לכן אין נופלין שלא לעורר מדת הדין בעת הרחמים. ובמילה ג"כ דוקא בשחרית אין נופלין אבל במנחה אפילו מתפללים בבית המילה אצל התינוק אומרים התחנון מפני שאין שרוין כ"כ בשמחה משום צערא דינוקא. (ועי' פ"מ סי' קל"א ס"ק י"א וס"ק י"ב דכשמתפללין אצל התינוק א"א גם במנחה וכן אצל התינוק א"א צו"צ במנחה ע"ש). אבל בחתן אין אומרים התחנון אצל החתן כל אותו היום של החופה ולא יותר. לבוש שם סעי' ד' ועי' מ"א שם ס"ק י"ב דיש נוהגין שלא ליפול כל ז' כשהחתן בבהכ"נ. ועי' ברכי יוסף סי' קל"א סעיף ה' בשם הרב החסיד המקובל מוהר"ר יעקב צמח שאע"פ שלא נכנס לחופה כיון שבאותו יום עתיד ליכנס לחופה אין נופלין ע"פ ויום מילה יוכיח ע"ש:*ובנועם מגדים כתב דאם בא לבהכ"נ לאחר יום החופה אין כל העם נגררין אחריו ואומרין תחנון ומיהו החתן יראה דא"א תחנון כל שבעה ע"כ. והנה מילה כתב רמ"א בא"ח סי' קל"א ס"ד דאם המיל' בביהכ"נ אחת אז אומרים באחרת. ומ"א שם סק"י כתב בשם כ"ה שמנהג כל המקומות שאפי' המיל' בבית אחר אין נופלין בבהכ"נ שמתפלל שם בעל הברית ע"ש. ובעטרת זקנים שם כתב וז"ל ויש מי שכתב שאם מילה בעיר אין אומרים תחינות בכל העיר הואיל ואליהו בא לעיר ע"כ. ועי' נועם מגדים דכתב דהכל לפי המנהג ואין להתקוטט בדבר זה כל שאין מנהג ידוע. ועי' שערי תשובה שם בשם באר יעקב שיש מקומות נוהגין כשיש מילה בבהכ"נ אשר שם רוב העיר והוא הישנה משאר ביהכ"נ שבעיר אין אומרים תחנון בכל ביהכ"נ שבעיר ודוקא כשהם מתפללין בשוה עם בהכ"נ הגדולה ולא קודם להם. או אחריהם עכ"ל. ובחידושי הגהות מהגאון מהרי"ש נ"ז סי' תר"ב כתב דאף הסנדק יאמר עכ"פ בסלחות שאומרים באשמורת בוקר תחנה ונ"א ע"ש:
ובספר עבודת הקודש קשר גודל סי' י"ט סעיף כ"ב כתב בשס ת"ח ח"ג סי' ד' דאף אם אבי הבן בעיר או שמת וקרוביו הולכים לבה"כ ומתפללים כמנהג אין נופלין ע"פ:
כתב בספר התניא סי' ה' וז"ל אם חל המיל' בתענית ציבור מתפללין סליחות ואומרים וידוי ואין נופלין על פניהן ואין אומר רחום וחנון ואבינו הרחמן. לפי שמצות מילה קבלו ישראל בשמחה עדיין מקיימין אותה בשמח' כדכתיב שש אנכי על אמרתיך. לפיכך אין אומרים והוא רחום ותחנונים שמניחין במקצת ואין צריכין להפסיק לגמרי וכך המנהג בישראל ע"ש: וע"ל סעי' תתרמ"ד:
ובספר עבודת הקודש קשר גודל סי' י"ט סעיף כ"ב כתב בשס ת"ח ח"ג סי' ד' דאף אם אבי הבן בעיר או שמת וקרוביו הולכים לבה"כ ומתפללים כמנהג אין נופלין ע"פ:
כתב בספר התניא סי' ה' וז"ל אם חל המיל' בתענית ציבור מתפללין סליחות ואומרים וידוי ואין נופלין על פניהן ואין אומר רחום וחנון ואבינו הרחמן. לפי שמצות מילה קבלו ישראל בשמחה עדיין מקיימין אותה בשמח' כדכתיב שש אנכי על אמרתיך. לפיכך אין אומרים והוא רחום ותחנונים שמניחין במקצת ואין צריכין להפסיק לגמרי וכך המנהג בישראל ע"ש: וע"ל סעי' תתרמ"ד:
1
ב׳קונטרס אחרון
ביום שיש בו מילה. אבל היה"ר שאחר קה"ת אומרים. לפי שיש בו בקשה לחיי הנמול בכלל ישראל ולא גרע ממ"ש שעושין לו. ואפי' בשבת אומרים בקשת רחמים לחיי כלל עדת ישראל כמו שאומרים יקום פורקן ומי שבירך. יעב"ץ:
ועי' בספר לבושי מכלול סי' ד' דכתב וז"ל לא נמצא שלא לומר יה"ר ביום שאין בו נפ"א.*בספר נועם מגדים להפרמ"ג אות ה' הוכיח מהלבוש סי' תכ"ט סעי' ב' דכל יום שאין אומרים תחנון א"א יה"ר וכן הוא במנהגים. ועי' ש"ך יו"ד סי' רכ"ה סק"ד בשם מנהגים דבמילה אין אומרים יה"ר שאחר קריאת הס"ת:
ובענין מה שאומרים בתפלת יהי רצון שאחר קרה"ת יהי רצון מלפני אבינו שבשמים לכונן וכו' יה"ר וכו' לרתם עלינו וכו' ובסוף אומרים אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה וכו' למה א"א גם כאן בסוף בלשון יה"ר מלפני אבינו שבשמים שכל בית ישראל הנתונים וכו'. כי כיון אם יש אחדות בין ישראל אז ממילא הוא עת רצון. וז"ש אחינ"ו כל בית ישראל. היינו באם ב"י הם אחים ורעים אז א"צ להקדים יה"ר. כיון דבודאי יש עת רצון. כן כתב לי ידי"נ הרב הה"ג מו"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן אבד"ק פלונסק שליט"א בשם הרב הצדוק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל: ואני חזיתי להרב הקדוש מוהר"ר יחיאל מיכל מגלינא זצוק"ל בהלולא של מר חותנו הרב הצדיק הקדוש מפרימישלאן זללה"ה. שלא אמר תחנה ואחר קה"ת אמר יה"ר וכן אני נוהג אחריו אם דבכמה מקומות אומרים תחנה ג"כ עכ"ז רוב החסידים תפשו שלא לומר תחנה כמו דהלולא דרשב"י ע"ה זי"ע ומדליקין נרות. ואדמו"ר הקדוש מסטרעטין ציוה לשורר על הציון הפיוט של בר יוחאי. ועושין משתה ובליקוטי תורה להאריז"ל כתב דטוב לומר על היא"צ של הצדיק חיד"ת משמן.
ביום שיש בו מילה. אבל היה"ר שאחר קה"ת אומרים. לפי שיש בו בקשה לחיי הנמול בכלל ישראל ולא גרע ממ"ש שעושין לו. ואפי' בשבת אומרים בקשת רחמים לחיי כלל עדת ישראל כמו שאומרים יקום פורקן ומי שבירך. יעב"ץ:
ועי' בספר לבושי מכלול סי' ד' דכתב וז"ל לא נמצא שלא לומר יה"ר ביום שאין בו נפ"א.*בספר נועם מגדים להפרמ"ג אות ה' הוכיח מהלבוש סי' תכ"ט סעי' ב' דכל יום שאין אומרים תחנון א"א יה"ר וכן הוא במנהגים. ועי' ש"ך יו"ד סי' רכ"ה סק"ד בשם מנהגים דבמילה אין אומרים יה"ר שאחר קריאת הס"ת:
ובענין מה שאומרים בתפלת יהי רצון שאחר קרה"ת יהי רצון מלפני אבינו שבשמים לכונן וכו' יה"ר וכו' לרתם עלינו וכו' ובסוף אומרים אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה וכו' למה א"א גם כאן בסוף בלשון יה"ר מלפני אבינו שבשמים שכל בית ישראל הנתונים וכו'. כי כיון אם יש אחדות בין ישראל אז ממילא הוא עת רצון. וז"ש אחינ"ו כל בית ישראל. היינו באם ב"י הם אחים ורעים אז א"צ להקדים יה"ר. כיון דבודאי יש עת רצון. כן כתב לי ידי"נ הרב הה"ג מו"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן אבד"ק פלונסק שליט"א בשם הרב הצדוק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל: ואני חזיתי להרב הקדוש מוהר"ר יחיאל מיכל מגלינא זצוק"ל בהלולא של מר חותנו הרב הצדיק הקדוש מפרימישלאן זללה"ה. שלא אמר תחנה ואחר קה"ת אמר יה"ר וכן אני נוהג אחריו אם דבכמה מקומות אומרים תחנה ג"כ עכ"ז רוב החסידים תפשו שלא לומר תחנה כמו דהלולא דרשב"י ע"ה זי"ע ומדליקין נרות. ואדמו"ר הקדוש מסטרעטין ציוה לשורר על הציון הפיוט של בר יוחאי. ועושין משתה ובליקוטי תורה להאריז"ל כתב דטוב לומר על היא"צ של הצדיק חיד"ת משמן.
2
ג׳ולא יותר. ועי' מ"א שם ס"ק י"ב דכתב וז"ל במדינות אלו נוהגים שלא ליכנס לבית הכנסת יום או יומים קודם החופה ואולי הוא מהאי טעמא כדי שיוכלו הקהל לומר תחנה ומיהו אם נכנס אומרים תחנון מלבד יום החופה. ועי' ט"ז שם סק"י דכל ז' ימי המשתה לא יבא החתן לביהכ"נ מטעם זה שלא ימנעו לומר תחנון.
ובספר אשל אברהם שם כתב ונראה שכשהוא בביהכ"נ או בביהמ"ד הק' המיוחדים לרבים והוא איננו מתפלל כלל בין המתפללים אז ולא הניח כלל טלית ותפילין כי דעתו להתפלל עם מנין שיתפללו אחר כך בזה לכ"ע אין למנוע מלומר תחנון ע"י החתן כי רק כשמתפלל עמהם גם שאינם שווים במקום אחד שייך צירוף מה שאין כן כשהוא לומד והם מתפללים. ומ"מ כשיוצא החתן לחוץ ללמוד בחדר הסמוך הוא עצהיו"ט ע"ש. ובאלמן שנשא אלמנה דוקא תוך ג' לנשואין אבל לאחר ג' נופלין. באר היטב שם ס"ק י"ד.
ובספר אשל אברהם שם כתב ונראה שכשהוא בביהכ"נ או בביהמ"ד הק' המיוחדים לרבים והוא איננו מתפלל כלל בין המתפללים אז ולא הניח כלל טלית ותפילין כי דעתו להתפלל עם מנין שיתפללו אחר כך בזה לכ"ע אין למנוע מלומר תחנון ע"י החתן כי רק כשמתפלל עמהם גם שאינם שווים במקום אחד שייך צירוף מה שאין כן כשהוא לומד והם מתפללים. ומ"מ כשיוצא החתן לחוץ ללמוד בחדר הסמוך הוא עצהיו"ט ע"ש. ובאלמן שנשא אלמנה דוקא תוך ג' לנשואין אבל לאחר ג' נופלין. באר היטב שם ס"ק י"ד.
3