טעמי המנהגים קמ״בTa'amei HaMinhagim 142
א׳טעם. שתקנו סדר קדושה בסוף. בעבור עמי הארץ המתאחרין לבא לתפלה שלא יפסידו שמיעת הקדושה דאמרינן בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרא דקדושא ואיהא שמיה רבא דאגדתא ולכך תקנו לתרגם סדר קדושה זה כדי שיבינו עמי הארץ שאין מכירים לדבר בלשון הקודש אלא בלשון תרגם שהי' רגילים לדבר בו באותו זמן כמו שתקנו בלילי שבת ברכה מעין שבע בעבור המאחרים לבוא והגירסא קדיש בעלם עלמיא. וטעם. שאין אומרים אותו בשבתות ויו"ט בשחרית. מפני שכולם באים בבהכ"נ בתפלה ראשונה. ואומרים אותו בשבתות וי"ט במנחה לפי שהי' דורשין בימים אלו קודם תפלת מנחה ורגילות הוא לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה וגם עמי הארץ באים לשמוע הדרשה. אבודרהם:*ועי' לבוש סי' קל"ב דכתב וז"ל ואח"כ אומרים ובא לציון גואל כו' וזהו הנקרא סדר קדושה מפני שיש בה כל הקדוש' ואע"ג שכבר אמרנו הקדושה ב' פעמים ביוצר ובתפלה תקנו סדר קדושה משום שבתחיל' גזרו עכו"ם על ישראל שלא יענו קדושה בתוך התפל' והיו אורבים להם אם יענו קדושה בתוך התפל'. ולאחר התפל' כשהיו האורבים הולכים להם היו קורין וקרא זה אל זה וגו' דהיינו שילו' קדושה ומתרגמין אותה מפני החיב' הרי ו' פעמים קדוש כנגד יוצר ותפל'.
ומטעם זה. תקנו ג"כ להקדים אלו השני פסוקים ובא לציון וגו' ופסוק ואני זאת בריתי וגו' שכיון שהיו כפופים תחת יד עכו"ם שגזרו עליהם גזירות לבטל התור' לכך אמרו אלו השני פסוקים בלשון תחינה ובקש' שיבא הגואל ויגאלם מתחת ידם ויזכו לקיים בהם לא ימושו מפיך ומפי זרעך כו'. ומפני שבלשון תחנה ובקש' אומרים לכך לא נהגינן לומר סדר קדוש' בשבת וי"ט שחרית אלא משום שלא לבטל התקנה נהגינן לאומרה במנח' בשבת וי"ט ולא בלשון תחנה ובקש' אלא לקיים התקנ' בעלמא. ותקנו להקדים ג"כ מזמור יענך ד' ביום צרה לסדר קדוש' מפני שנתקנה ע"י הצר' ובזמן צרתם. ומטעם זה. ג"כ אומרים למנצח אפילו בימים שאין אומרים בהם תחנון מפני ששייך לסדר קדוש'. חוץ מר"ח. חנוכה. ופורים. וערב פסח. וערב יו"כ. שכל אלו ימים טובים הם יותר משאר ימים ואע"פ שאומרים בהם הסדר קדוש' מ"מ אין אומרים בהם למנצח להראות בהן קדושתן ושאינה יום צרה כמו שאר הימים ע"ש:
כתב בספר התניא סי' ז' בשם רב עמרם גאון שאסור לו לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדישא דסידרא אלא חייב אדם לעמוד עד אחר שליח צבור לעשות סייג והידור לתפל' כו' ולקבל עול תפלה באימה וברתת דאמר' רבנן האידנא אמאי מקיים עלמא אקדישא דסידרא ואמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא דאגדתא. ודבר שהעולם מתקיים עליו אין לזלזל בו:
ומטעם זה. תקנו ג"כ להקדים אלו השני פסוקים ובא לציון וגו' ופסוק ואני זאת בריתי וגו' שכיון שהיו כפופים תחת יד עכו"ם שגזרו עליהם גזירות לבטל התור' לכך אמרו אלו השני פסוקים בלשון תחינה ובקש' שיבא הגואל ויגאלם מתחת ידם ויזכו לקיים בהם לא ימושו מפיך ומפי זרעך כו'. ומפני שבלשון תחנה ובקש' אומרים לכך לא נהגינן לומר סדר קדוש' בשבת וי"ט שחרית אלא משום שלא לבטל התקנה נהגינן לאומרה במנח' בשבת וי"ט ולא בלשון תחנה ובקש' אלא לקיים התקנ' בעלמא. ותקנו להקדים ג"כ מזמור יענך ד' ביום צרה לסדר קדוש' מפני שנתקנה ע"י הצר' ובזמן צרתם. ומטעם זה. ג"כ אומרים למנצח אפילו בימים שאין אומרים בהם תחנון מפני ששייך לסדר קדוש'. חוץ מר"ח. חנוכה. ופורים. וערב פסח. וערב יו"כ. שכל אלו ימים טובים הם יותר משאר ימים ואע"פ שאומרים בהם הסדר קדוש' מ"מ אין אומרים בהם למנצח להראות בהן קדושתן ושאינה יום צרה כמו שאר הימים ע"ש:
כתב בספר התניא סי' ז' בשם רב עמרם גאון שאסור לו לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדישא דסידרא אלא חייב אדם לעמוד עד אחר שליח צבור לעשות סייג והידור לתפל' כו' ולקבל עול תפלה באימה וברתת דאמר' רבנן האידנא אמאי מקיים עלמא אקדישא דסידרא ואמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא דאגדתא. ודבר שהעולם מתקיים עליו אין לזלזל בו:
1
ב׳קונטרס אחרון
סדר קדושה בסוף. בספר דברי שאול בהשמטות כתב בשם הרב המגיד מדובנא ז"ל במה שאנו מבקשים ונזכה ונחי' ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח. וכמה אמוראים אמרו ייתי ולא אחמיני'. עפ"י משל שנגיד אחד עשה משתה וביקש עשירים ועניים. והנה קרה שעשיר א' קדם לבוא ובבואו ועוד לא התקבצו אנשים אל המשתה. א"ל הנגיד שילך לחדר א' וישן על המטה כבודה. ובהתקבץ אנשי הקרואים יעוררו אותו. והנה עני א' קדם ג"כ לבוא וכשמעו זאת הלך גם הוא לישן באיזה מקום ונרדם וישן והניחו לישן אותו והקיץ ונפשו ריקה. ולעשיר הקיצו בבוא זמן המשתה. כמו כן האמוראים שבטחו בצדקתם שבודאי יעוררו אותם ע"כ אמרו דייתי ולא אחמיני' ולמה להם כל הצרות אשר ישמעו. אבל אנו מבקשים ונזכה ונחיה כי פן לא נזכה שיעוררו אותנו:
ובס' אגרא דכלה (בשלח) כתב על פסוק ויאמר משה וכו' למשמרת לדורותיכם. קבלתי מכתבי מהרמ"ע כ"מ שנאמר לדורותיכם הוא בעת שיהי' כל הדורות ביחד היינו לימות המשיח והתחי' ב"ב. וכל מקום שכתב עד היום הזה מרומז עד תחיית המתים בב"א עי' זוה"ק בראשית (דף קע"ה ע"א) בד"ה ויצב יעקב מצבה דלא אתכסיא אתרא עד יומא דזמין קב"ה לאתייא מיתיא כמה דאתמר עד היום עד ההוא יומא ממש:
סדר קדושה בסוף. בספר דברי שאול בהשמטות כתב בשם הרב המגיד מדובנא ז"ל במה שאנו מבקשים ונזכה ונחי' ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח. וכמה אמוראים אמרו ייתי ולא אחמיני'. עפ"י משל שנגיד אחד עשה משתה וביקש עשירים ועניים. והנה קרה שעשיר א' קדם לבוא ובבואו ועוד לא התקבצו אנשים אל המשתה. א"ל הנגיד שילך לחדר א' וישן על המטה כבודה. ובהתקבץ אנשי הקרואים יעוררו אותו. והנה עני א' קדם ג"כ לבוא וכשמעו זאת הלך גם הוא לישן באיזה מקום ונרדם וישן והניחו לישן אותו והקיץ ונפשו ריקה. ולעשיר הקיצו בבוא זמן המשתה. כמו כן האמוראים שבטחו בצדקתם שבודאי יעוררו אותם ע"כ אמרו דייתי ולא אחמיני' ולמה להם כל הצרות אשר ישמעו. אבל אנו מבקשים ונזכה ונחיה כי פן לא נזכה שיעוררו אותנו:
ובס' אגרא דכלה (בשלח) כתב על פסוק ויאמר משה וכו' למשמרת לדורותיכם. קבלתי מכתבי מהרמ"ע כ"מ שנאמר לדורותיכם הוא בעת שיהי' כל הדורות ביחד היינו לימות המשיח והתחי' ב"ב. וכל מקום שכתב עד היום הזה מרומז עד תחיית המתים בב"א עי' זוה"ק בראשית (דף קע"ה ע"א) בד"ה ויצב יעקב מצבה דלא אתכסיא אתרא עד יומא דזמין קב"ה לאתייא מיתיא כמה דאתמר עד היום עד ההוא יומא ממש:
2
ג׳בפסוקי גאולה וקדושה. בספר לקוטי הפרדס פי' ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. יושב לשון שהיי' והמתנה כמו שבו לכם פה. וישבו שרי בלק ומתרגמ' ואוריכו. וכן ואתה קדוש יושב תהלות ישראל יושב ושוה' תהילותן של ישראל.
3