טעמי המנהגים קנ״דTa'amei HaMinhagim 154
א׳טעם. שאין מוסיפין בשני ובחמישי יותר משלשה. משום ביטול מלאכה. ושבת במנחה. סמוך לחשיכה הוא שהרי כל היום היו רגילים לדרוש ואין מפטירין משום האי טעמא. רש"י מגילה דף כ"א ע"א. וע"ל סעי' שכ"א וסעי' שע"ט וסעי' תתפ"ז וע"ל סעי' נ"ה:*כתב א"ר סי' ק"מ דבכ"מ שצריך לברך פעם שנית א"צ לברך רק ברכת אשר בחר בנו אבו. ברכו א"צ לומר עוד הפעם. וכל מקום שצריך לחזור ולברך צ"ל בשכמל"ו על שהוציא ש"ש לבטלה ואם נזכר קודם שאמר אמ"ר. יסיים ויאמר למדני חוקיך שיהא נראה כקורא הפסוק ע"ש. ועי' או"ח סי' ר"ו סעיף ה':
1
ב׳קונטרס אחרון
כקורא בפסוק. ואם אמר אמ"ה שאז א"א בו לסיים למדני חוקיך. אז יש לסמוך שיסיים הברכה אחר שגלל למקום הראוי. ואף אם יש שהות קצת לפי שהפסק שתיקה אינו חשוב הפסק כ"כ. שערי אפרים:
ועי' באה"ט או"ת סי' קס"ו סק"ב בשם ע"ת ומהרש"ל דבדיעבד אף שתיקה מרובה או הילוך כ"ב אמות לא הוי הפסק. ועי' מ"ז יו"ד סי' י"ט סק"ד דמ"ש רמ"א או"ח סי' קס"ו ואם שהה כדי הילוך כ"ב אמה מקרי הפסק. פירושו דלכתחלה אין לעשות כן. אבל דיעבד א"צ לחזור ולברך ע"ש. וא"כ ה"נ הוי כדיעבד:
ועי' ט"ז סי' קמ"ו דמהר"ם הי' מחמיר ועמד בשעת קריאת התורה ובשעת אמירת ברכו פשיטא שצריך לעמוד ואיתא בירושלמי כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו. ומטעם זה נראה דכשהקהל רוצין לישב אחר אמירת הש"ץ ברכו לא ישבו עד שיאמרו תחלה ברוך ה' המבורך לעולם ועד ע"כ. ועי' מ"א שם סק"ו דכתב ג"כ דבשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד דהוי דבר שבקדושה ע"ש.
ובספר שברי לוחות להרמ"ע מפאנו זצוק"ל כתב שמעתי מי שהביא ראי' לקיים חיוב העמידה לדברים שבקדושה מן הבבלי דר"ה דקאמר תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדים אלמא בחזרת מוסף ודכוותא צריך לעמוד.
ובסידור האריז"ל כתב שהי' מנהגו לישב בשעת קריאת התורה ולעמוד בעת הקדיש וחוזר ויושב. וזהו כשיש אליממרא בביהכ"נ דהוי רשות בפ"ע אבל כשקורין על שלחן בלא אליממרא צריכין לעמוד ולישב בין גברא לגברא. ובש"ע האריז"ל כתב דמה שכתב בירושלמי דבכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו זה אינו מהירושלמי עצמו רק חכם א' עשה ההג"ה ואח"כ הדפיסו בירושלמי וטעות הוא. והוא ז"ל הי' נוהג כי בכל הקדישים שלאחר העמידה דשחרית מנחה וערבית הי' נשאר מעומד ובשל תתקבל של חזרת ס"ת להיכל והי' עונה איש"ר ואח"כ הי' יושב ע"כ. וכתב שם מכאן נראה כי הקדיש שאומרים אחר קבלת שבת שאז אדם עומד שצריך לענות אותו קדיש קודם שישב:
ובספר התשב"ץ אות קפ"ב כתב דמירושלמי (דמגילה דף ע"ד) גבי ההוא דהוה סמוך בשעת שהי' קורא בתורה ואמר ליה אידך כנתינתה כך קריאתה מה נתינה באימה ובעמידה אף קריאתה באימה ומעומד. משמע דוקא הקורא בתורה צריך לעמוד אבל האחרים מותרים לישב וכן נהגו ע"כ:
כתב בס' ארחות חיים סי' קמ"ו בשם ם' טוב עין דאם כולם קמים בקריאת עשרת הדברות אין לשום יחיד לישאר מיושב כיון שנהגו אחרים לעמוד ע"ש:
ובספר לדוד אמת להגאון הקדוש חיד"א זצוק"ל סי' ז' כתב וז"ל אם כל הצבור עומדים בעת קריאת י' הדברות אינו נכון ואם איזה יחידים עומדים לית לן בה ולפמ"ש בריש מח"ב דהאר"י לא שאני ליה בין יחיד לצבור א"כ אפי' יחיד לא יעמוד. אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים:
כקורא בפסוק. ואם אמר אמ"ה שאז א"א בו לסיים למדני חוקיך. אז יש לסמוך שיסיים הברכה אחר שגלל למקום הראוי. ואף אם יש שהות קצת לפי שהפסק שתיקה אינו חשוב הפסק כ"כ. שערי אפרים:
ועי' באה"ט או"ת סי' קס"ו סק"ב בשם ע"ת ומהרש"ל דבדיעבד אף שתיקה מרובה או הילוך כ"ב אמות לא הוי הפסק. ועי' מ"ז יו"ד סי' י"ט סק"ד דמ"ש רמ"א או"ח סי' קס"ו ואם שהה כדי הילוך כ"ב אמה מקרי הפסק. פירושו דלכתחלה אין לעשות כן. אבל דיעבד א"צ לחזור ולברך ע"ש. וא"כ ה"נ הוי כדיעבד:
ועי' ט"ז סי' קמ"ו דמהר"ם הי' מחמיר ועמד בשעת קריאת התורה ובשעת אמירת ברכו פשיטא שצריך לעמוד ואיתא בירושלמי כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו. ומטעם זה נראה דכשהקהל רוצין לישב אחר אמירת הש"ץ ברכו לא ישבו עד שיאמרו תחלה ברוך ה' המבורך לעולם ועד ע"כ. ועי' מ"א שם סק"ו דכתב ג"כ דבשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד דהוי דבר שבקדושה ע"ש.
ובספר שברי לוחות להרמ"ע מפאנו זצוק"ל כתב שמעתי מי שהביא ראי' לקיים חיוב העמידה לדברים שבקדושה מן הבבלי דר"ה דקאמר תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדים אלמא בחזרת מוסף ודכוותא צריך לעמוד.
ובסידור האריז"ל כתב שהי' מנהגו לישב בשעת קריאת התורה ולעמוד בעת הקדיש וחוזר ויושב. וזהו כשיש אליממרא בביהכ"נ דהוי רשות בפ"ע אבל כשקורין על שלחן בלא אליממרא צריכין לעמוד ולישב בין גברא לגברא. ובש"ע האריז"ל כתב דמה שכתב בירושלמי דבכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו זה אינו מהירושלמי עצמו רק חכם א' עשה ההג"ה ואח"כ הדפיסו בירושלמי וטעות הוא. והוא ז"ל הי' נוהג כי בכל הקדישים שלאחר העמידה דשחרית מנחה וערבית הי' נשאר מעומד ובשל תתקבל של חזרת ס"ת להיכל והי' עונה איש"ר ואח"כ הי' יושב ע"כ. וכתב שם מכאן נראה כי הקדיש שאומרים אחר קבלת שבת שאז אדם עומד שצריך לענות אותו קדיש קודם שישב:
ובספר התשב"ץ אות קפ"ב כתב דמירושלמי (דמגילה דף ע"ד) גבי ההוא דהוה סמוך בשעת שהי' קורא בתורה ואמר ליה אידך כנתינתה כך קריאתה מה נתינה באימה ובעמידה אף קריאתה באימה ומעומד. משמע דוקא הקורא בתורה צריך לעמוד אבל האחרים מותרים לישב וכן נהגו ע"כ:
כתב בס' ארחות חיים סי' קמ"ו בשם ם' טוב עין דאם כולם קמים בקריאת עשרת הדברות אין לשום יחיד לישאר מיושב כיון שנהגו אחרים לעמוד ע"ש:
ובספר לדוד אמת להגאון הקדוש חיד"א זצוק"ל סי' ז' כתב וז"ל אם כל הצבור עומדים בעת קריאת י' הדברות אינו נכון ואם איזה יחידים עומדים לית לן בה ולפמ"ש בריש מח"ב דהאר"י לא שאני ליה בין יחיד לצבור א"כ אפי' יחיד לא יעמוד. אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים:
2