טעמי המנהגים קס״וTa'amei HaMinhagim 166
א׳טעם. למנהג ישראל הק' שקוראין לזה שמכה בו השמש השלשה הכאות וקורא על ידו לבית הכנסת בשם הַמִיר. כי הנה איתא בגמרא מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו הולך בו נקרא שכן רע שנאמר הוי על כל שכיני הרעים וכו' נמצא בזה שמכה השמש הג' הכאות וקורא על ידו לביה"כ גורם הוא שלא יהי' נקרא בשם שכן רע נמצא ע"כ קוראין אותו בשם המ"ר כי תיבת המ"ר ר"ת "הרחק "משכן "רע כי זה ההמ"ר הוא המזהיר לאדם לך לבה"כ והרחק עצמך שלא תהי' נקרא שכן רע ח"ו והוא מרמז לדבר הק' הזה. שם:*כתב בספר הגן ודרך משה וז"ל ליזהר מאוד כל אדם שלא יתפלל רק בבהכ"נ אף אם יתפלל ביחיד כי המשחיתים חומסים וגוזלים התפל' שמתפלל אדם שלא במקום קבוע ומה יעשה שינצל מהגזלנים האלו יקח לעצמו עמו שומרים. דהיינו מנין שיתפלל בציבור. והיחיד בישוב יקבע לו מקום מיוחד לתפלתו. ואז השכינ' שורה באותו מקום כו' ובאתי להזהיר לבני ישובים במקום שאין להם מנין או אם הוא אנוס ואין לו פנאי להתפלל במנין איך יתנהגו בקביעת מקום להתפלל. תיכף בבואו לדור באיזה בית ראשית חכמה יראת ה' יבחר לעצמו מקום קבוע יפה ונקי ויאמר בפה מלא זה המקום אני בוחר להתפלל לשם יחוד קב"ה ושכינתי' בשם כ"י להיות מקום קבוע להתפלל אני וביתי וכל ישראל ויהי רצון שתשרה שכינה במקום הזה כמו בכל בתי כנסיות שבישראל. ואם יאמר כך אזי הוא בקדושתו כקדושת בהכ"נ ותפלתו מקובלת בתוכה. ואף בבהכ"נ עצמו צריך לברר לו מקום א' להתפלל שם תמיד. ולא היום במקום זה ומחר במקום אחר. וע"ז מביא משל נאה בכתבי האריז"ל למלך שרוצה ללכוד חומת העיר ורוצה לעשות נקב בחומה אזי לוקח קנה השריפ' שקורין (דיא ביק"ש) ויורה כמה פעמים במקום א' עד שינקב החומה. אבל אם הוא טפש ויורה פעם א' כאן ופעם א' במקום אחר אז החומה נשארת שלימה. ולא יועיל כל פעולותיו שעשה. כך מיום שחרב בהמ"ק נעשה הפסק חומות ברזל בינינו לאבינו שבשמים. והתפל' שלנו הוא כמו קני השריפ' ואם אדם מתפלל כל פעם במקום א' אז תפלתו עושה שביל א' לנקוב החומה של ברזל. ואם לאו לא יכול לנקוב. ובקהלות גדולות ישכור לעצמו מקום קבוע כו' וכל אדם יאמין שהדלות ויקרות ומיתת בניו ח"ו באים לאדם ואין לו הצלחה במו"מ שלו בעבור שאינו מתפלל במקום קבוע. ואביא לך ראי' מן התור'. מלבד מה שיש בזוהר ובכתבי האריז"ל שידוע שהתפל' שלנו במקום קרבן. ובקרבן כתיב באחרי מות. איש אשר ישחט מחוץ למחנה וגו' ונכרתה הנפש ההיא וגו' והקרבן בא לשדים כדכתיב ולא יזבחו לשעירים. חוקת עולם לדורותם. וקש' האיך יהי' אם המקדש חרב אלא הבהכ"נ שלט עכשיו במקום מחדש כמ"ש ואהי' להם למקדש מעט והתפל' היא במקום קרבן. וא"כ כשם שקרבן הנשחט חוץ למקדש הי' עונש כרת והקרבן הי' לשדים. אף עכשיו בתפל'. וכן צריך להיות בבהכ"נ או במקום קבוע שהוא דומה לבהכ"נ. ואם ח"ו מתפלל ביחידי בביתו אזי מביא התפל' דוגמת הקרבן לשדים כנ"ל וחייב ג"כ כרת ב"מ. ואם הוא חי אף שמתפלל כמה פעמים בביתו אז יורד מנכסיו ועני חשוב כמת או שבניו מתים בחייו ח"ו ג"כ חשוב כמת והירא וחרד על דבר ד' והרוצה ליזהר מהדלות ומיתת בניו ומכ"ש ממיתת עצמ' יעשה לו מקום קבוע אף בישוב להתפלל תמיד במקום אחד עכ"ל ע"ש:
ובספר משכיל אל דל כתב יש כמה בני תורה ויראי ד' מהמון שמבטלין זמן תפלה לילך לביהכ"נ ולהתפלל ברבים ולשמוע קדיש וקדוש'. וכן מבטלין ת"ת מלקבוע עתים לתור' וגם אין משיאין בנותיהם לת"ח. הגם שהם באמת אוהבי תור'. מחוסר אמונה ומחולשת בטחון אשר להם באמרם ומה אם אני יגע במו"מ שלי מבוקר עד ערב אם כל זה בדוחק ובזיעת אף אני מביא טרף לביתי. אם גם אבטל שעה אחת לילך לביהכ"נ ושעה אחת לתור' וגם ארבה הוצאות ביתי להחזיק חתני על שלחני. מאין. המן הגורן. המן היקב. ומרגלא בפומייהו שלא יחשב לי לעביר' ביטול תור'. וביטול תפלה. כי השי"ת יודע ועד שכוונתי לישא וליתן באמונ'. ולא להונות ולא לעשוק ולא לגזול חלילה. ולגדל את בני ובנותי על דרכי התור' והירא'. ולפרנס אשתו ובניו נקרא עושה צדקה בכל עת. ועוסק במצוה פטור מן המצוה. ובאמת טענה זו טענת שקר הוא וכך הוא דרכו של יצה"ר להתלבש באדרת שער למען כחש ואומר לרשע צדיק אתה לא פעלתי און. אלא האמת הברור הוא שבודאי עתיד אתה ליתן את הדין על ביטול תורה ותפל'. אב"א סברא ואב"א קרא. משום שהחריצות והשתדלות של אדם להרבות עושר. הבל הוא בקרא כתיב לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר וכו'. וחנה אמרה ד' מוריש ומעשיר ומי שאומר כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה הוא כופר בהשגחת השם. אב"א סברא. פקח עיניך בכל מקום ומקום מי הם העשירים ע"כ צריך אתה להודות על האמת שאם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. גם תראה בעיניך כמה ב"א שהמה סוחרים מומחים ומובהקים ויודעים ומבינים בכל מיני מסחר וטורחים ויגעים יומם ולילה ועם כל זה אין להם לחם לפי הטף. ולהיפך תראה כמה ב"א שלא חלק להם ד' חכמה ודעת וגם הם עצלים במלאכתם ועם כל זה יש להם מקנה וקנין לרוב. מזה נרא' בעליל שיד ד' עשתה זאת והוא קוצב קצבה וגוזר מי יעני ומי יעשר ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כו' ע"ש:
ובספר משכיל אל דל כתב יש כמה בני תורה ויראי ד' מהמון שמבטלין זמן תפלה לילך לביהכ"נ ולהתפלל ברבים ולשמוע קדיש וקדוש'. וכן מבטלין ת"ת מלקבוע עתים לתור' וגם אין משיאין בנותיהם לת"ח. הגם שהם באמת אוהבי תור'. מחוסר אמונה ומחולשת בטחון אשר להם באמרם ומה אם אני יגע במו"מ שלי מבוקר עד ערב אם כל זה בדוחק ובזיעת אף אני מביא טרף לביתי. אם גם אבטל שעה אחת לילך לביהכ"נ ושעה אחת לתור' וגם ארבה הוצאות ביתי להחזיק חתני על שלחני. מאין. המן הגורן. המן היקב. ומרגלא בפומייהו שלא יחשב לי לעביר' ביטול תור'. וביטול תפלה. כי השי"ת יודע ועד שכוונתי לישא וליתן באמונ'. ולא להונות ולא לעשוק ולא לגזול חלילה. ולגדל את בני ובנותי על דרכי התור' והירא'. ולפרנס אשתו ובניו נקרא עושה צדקה בכל עת. ועוסק במצוה פטור מן המצוה. ובאמת טענה זו טענת שקר הוא וכך הוא דרכו של יצה"ר להתלבש באדרת שער למען כחש ואומר לרשע צדיק אתה לא פעלתי און. אלא האמת הברור הוא שבודאי עתיד אתה ליתן את הדין על ביטול תורה ותפל'. אב"א סברא ואב"א קרא. משום שהחריצות והשתדלות של אדם להרבות עושר. הבל הוא בקרא כתיב לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר וכו'. וחנה אמרה ד' מוריש ומעשיר ומי שאומר כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה הוא כופר בהשגחת השם. אב"א סברא. פקח עיניך בכל מקום ומקום מי הם העשירים ע"כ צריך אתה להודות על האמת שאם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. גם תראה בעיניך כמה ב"א שהמה סוחרים מומחים ומובהקים ויודעים ומבינים בכל מיני מסחר וטורחים ויגעים יומם ולילה ועם כל זה אין להם לחם לפי הטף. ולהיפך תראה כמה ב"א שלא חלק להם ד' חכמה ודעת וגם הם עצלים במלאכתם ועם כל זה יש להם מקנה וקנין לרוב. מזה נרא' בעליל שיד ד' עשתה זאת והוא קוצב קצבה וגוזר מי יעני ומי יעשר ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כו' ע"ש:
1