טעמי המנהגים קס״זTa'amei HaMinhagim 167
א׳טעם. שהזהירו ז"ל להדליק נרות בבית הכנסת. מפני שדרשו ר"זל (ישעי' כ"ד) ע"כ באורים כבדו ה' באילין פנסיא. כי הבית שמדליקין שם נרות הלא הוא מפואר ומכובד בעיני הבריות. כד הקמח:*ועי' בשו"ת בית יצחק סי' י"ט בשם הרב הגאון מו"ה ליב זצללה"ה האבד"ק בריסק שהכריז וגזר בחרם בצירוף גדולים הרבה דאפי' אם נודר אחד בפירוש על נשמת ר' מאיר בעל הנס להדליק נרות לבית הכנסת המעות שייך לא"י. ונתעורר הרב הגאון מהרש"ק זצלה"ה מבראד דלמה לא יקיים נדרו בהדלקת נרות ולא עדיף מאומר הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו אם הביא בבית חוניו יצא ע"כ. והאריך שם בפלפול עצום והעלה שם בסי' כ' דאף בנודר לנשמת רמבע"ה להדליק נרות צריך לשאול על נדרו שנדר להדליק נרות ולשלוח לא"י דנהי דהיכא שידע שהמעות שייך לא"י אינו יכול לחזור מ"מ חיישינן שמא לא ידע כלל שהמעות מרמבע"ה שייך לא"י ע"ש. וצריך לנהוג כבוד בבהכ"נ לכבדן ולרבצן ומעשה בר' יעקב בן יקר שהי' מכבד בזקנו לפני ארון הקודש. ס"ח סי' קכ"ח:
ובמ"ר (במדבר ד') שעובד אדום נתברך בשביל שכבד הארון שהי' מדליק נר א' שחרית ונר א' ערבית. ונהגו להדליק נר בביהכ"נ קודם שיכניס אדם שם. (כלבו). ועי' ט"ז סי' קנ"ד ס"ק י"א. הטעם. משום דאמרי' י' קדמה שכינה ואתי':
ובמ"ר (במדבר ד') שעובד אדום נתברך בשביל שכבד הארון שהי' מדליק נר א' שחרית ונר א' ערבית. ונהגו להדליק נר בביהכ"נ קודם שיכניס אדם שם. (כלבו). ועי' ט"ז סי' קנ"ד ס"ק י"א. הטעם. משום דאמרי' י' קדמה שכינה ואתי':
1
ב׳קונטרס אחרון
בבית הכנסת. עי' לבוש סימן צ"ד דכתב וז"ל ודע שכל הארצות אלו שאנו מפוזרין בהם כולם הם כנגד מערבית צפונית של א"י ואינם מכוונים במערב של א"י ממש. לפיכך טוב ונכון כשעושין בית הכנסת שיזהרו שיעשו כותל המזרחי שעושין שם הארון ומתפללין כנגדו שתהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית ואז נעמוד מכוון כנגד א"י וירושלים ובית המקדש וקדשי הקדשים. וגם לא יהי' כחוקת המינים שיאמרו אנו מתפללין כנגד השמש כמותם ע"כ. ובס' קיצור של"ה כתב בשם ל"ח וז"ל ואני רגיל לצדד מזרחית דרומית אם לא שאני מתפלל ועומד נגד דרום הארון שאז יהא נראה כהופך עורף ולא פנים כלפי הארון שאז אני הופך פנים למזרח בלבד ודי לי אז בשחיות שאני שוחה בנטייה קצת עכ"ל:
בבית הכנסת. עי' לבוש סימן צ"ד דכתב וז"ל ודע שכל הארצות אלו שאנו מפוזרין בהם כולם הם כנגד מערבית צפונית של א"י ואינם מכוונים במערב של א"י ממש. לפיכך טוב ונכון כשעושין בית הכנסת שיזהרו שיעשו כותל המזרחי שעושין שם הארון ומתפללין כנגדו שתהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית ואז נעמוד מכוון כנגד א"י וירושלים ובית המקדש וקדשי הקדשים. וגם לא יהי' כחוקת המינים שיאמרו אנו מתפללין כנגד השמש כמותם ע"כ. ובס' קיצור של"ה כתב בשם ל"ח וז"ל ואני רגיל לצדד מזרחית דרומית אם לא שאני מתפלל ועומד נגד דרום הארון שאז יהא נראה כהופך עורף ולא פנים כלפי הארון שאז אני הופך פנים למזרח בלבד ודי לי אז בשחיות שאני שוחה בנטייה קצת עכ"ל:
2
ג׳לפני ארון הקודש. בס' יוסף אומץ אות ס"ד כ' אסור לישב או להעמיד התינוק על השטענדי"ר שמשימין עליו מחזורים ותפילת שמיוחד לקדושה. וכתב ר' אליעזר ממיץ אותן הספסלים שמושיבין עליו נערים בביהכ"נ שאין הבעלים רשאין לחזור ולהוליכן לבתיהם לישב עליהם. ואע"פ שנותנין אחרים המוטבין מהם תחתיהן אין לשנותן מקדושתן. והמחמיר תע"ב ואפי' על השלחן שאוכלין עליו כ' בספר חסידים שאסור עכ"ל:
וז"ל ס"ת סי' תתק"כ דילד אחד עמד לפסוע על השלחן שאביו הי' משים תדיר ספריו. וכשרצה לאכול לחם לקח הספרים מעליו עד שאכל וכשירד הילד מהשלחן נחתך כף רגלו בסכין. אמר האב פשעי גרם שהנחתי לבני לפסוע על השלחן שהי' עליו ספרים. עוד כתב שם סי' תת"י מי שאבד מעות בביהכ"נ בלילה לא יקח נר מלפני ארון הקודש לבקש מעותיו לאור הנר שלפני הארון:
ועי' שע"ת סי' קנ"ד סק"כ דבבתי מדרשות שחכמים ותלמידיהם קבועים ללמוד וללמד וצריכים לפעמים לעישון הטאב"ק לא מטריחינן עלייהו ללכת לבית להבעיר שם את הפיפ"א. שיש בזה משום ביטול תורה ובכה"ג ודאי לב ב"ד מתנה ומ"מ בנר של תפלה יש להחמיר שאולי אין דעת המתנדבים נר למאור בשעת תפלה לזה. אבל בנר יא"צ שדולק כל המל"ע יש להתיר ע"ש. ומ"א שם כתב דאצל הנרות שנודרים לביהכ"נ. וכן באותם שעומדים על המנורה אסור לקרות דבר של חול:
ובענין קדושת ביהכ"נ עי' ט"ז סי' קנ"א סק"ג דיש ליזהר באותם שעושין דף שקורין שטענד"ר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי*ועי' שע"ת סי' קנ"א ס"ק ט"ז בשם שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ד דכותל ביהכ"נ מבחוץ כקדושת ביהכ"נ בפנים שלא להשתמש ושלא לנתוץ ממנו. ובספר דרכי תשובה יו"ד סי' י"א ס"ק כ"א כתב בשם הפרמ"ג בספרו ראש יוסף על מס' מגילה דף כ"ז דאסור להשתין על קיר ביהכ"נ מבחוץ מה"ט ע"ש. . ובספר עיקרי הד"ט סימן ל' אות כ"א כתב בשם משאת בנימין ושאר פוסקים שאסרו לסתור בנין שהי' כתוב בכתב אשורית אתה אחד וכיוצא דבקליפת טיט הכותל יומחקו אותיות הקודש. רק יטלו כל החתיכה שנכתב בה אתה אחד וכיוצא ויגנז. ואם יפסדו האותיות ממילא יפסדו ע"ש:
ובשו"ת רצ"ה סי' ק"ג כ' בענין השמות הנכתבים בביהכ"נ על הכתלים אסור למוחקם גם ע"י עכו"ם. ואין תקנה אלא ע"י ישראל אומן שלא ישתברו ח"ו הגעזומס. ואסור לקצוץ אותו אם לא לעשות אחר יפה במקומו. כמבואר באו"ח סי' קנ"ב דרק קלקול ע"מ לתקן במקומו מותר:
ובספר כרם שלמה כ' על מה שכ' המ"א סי' מ"ה סק"ב בשם רי"ו מעשה שרקם א' פסוקי ויאמר על טליתו כו' מביא פסוקי התורה לידי זלזול כו' ע"ש. מכאן תוכחה מגולה לזמנינו אלה שמדפיסין פסוקי ויכולו השמים וגו' על מטפחות השלחן ושייך עוד יותר שיביאו פסוקי התורה לידי זלזול. ומי שיש בידו למחות עושה מצוה ע"ש. ובס' ארחות חיים סי' כ"א בשם ס' מאורי אור שכתב לאסור מה שכותבים על בלי חרס המשתמשים לאוכל ומשקה כתב אשורית. בשר. חלב. פסח. משלות מנות. ואחר שבירתם מוטלים בבהכ"ס ואשפות. וגם נוסף שרושמים שבתוכם מלכלכים במרק ע"ש. ובתשו' רדב"ז ח"א סי' מ"ה כ' דאפילו דברים של חול אסור לרקום בכתב אשורית שהכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ואם כתב פסוקים מן התורה אפי' בכתב אחר אסור. ועי' ש"ך סי' רפ"ג בשם העט"ז דהתירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות ע"ש.
תיבות ישנות שבביהכ"נ שאין ראויות עוד לתשמישן פקע קדושתן. ויש לצדד דמותר לשרפם. וע"צ היותר טוב ימכרו לעצים להסקה ובדמיהם יעשו תיבות חדשות אחרות במקומן. זכור לאברהם ח"א אות ב' בשם הרב זרע אמת.
ועי' באה"ט סי' ק"נ סק"ז בשם ס' אמונת שמואל גבאי צדקה שסייד וכייד במעות צדקה אין לכתוב זאת נעשה בפקודת ג"צ פלוני בביהכ"נ. ואפילו כבר נכתב יכולין למוחקו אם לא שנעשה בממונו ע"ש:
אסור לנטוע אילנות בחצר ביהכ"נ ואם נטעו נכון לעקרם. ארחות חיים סי' ק"נ אות א' בשם שו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' ע"ח וסי' ע"ט. ובהגהות הגאון רע"א סי' ק"נ כתב ג"כ דאסור ליטע אילנות בחצר ביהכ"נ.
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש סי' קנ"ד כתב נהוג בכל קהלות קדושות ששמענום לשמור התיבה של טחינת מצות בביהכ"נ הק' במקום שקורין פאליש בודאי הוא בכלל לב ב"ד מתנה. וכ"ש בביהמ"ד שהותנו בשעת בנינו לאכול בו. ולזה טוחנים כאן מצה שמורה בביהמ"ד הק' דפה שהותנו כנ"ל. ונוהגים להחזיק החוטים השמורות משעת הקצירה במקומות הקבועים לתפילה ע"ש. ועי' טעמי המנהגים סעי' שע"א:
ובספר דברים נתמדים כתב על מה שאמז"ל עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שיקבעו בא"י. והנה אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מב"כ וב"מ. הנה בודאי שיקבעו בא"י. והנה כ"א מישראל כאשר קונה בתים בחו"ל וקובע בתוכו לתורה ולתפלה. ועושה בתוכו צדקה ומצוה. הנה נתקדש המקום ההוא. ועתיד שיקבעו בא"י. הנה הקונה ההוא לש"ש מוסיף על א"י ומצוה קעביד ע"ש. ובס' ייטב לב (לך) כ' מקובלנו מפי מוזלה"ה כשמקדש אדם ד"א שלו נקרא בחי' א"י:
ובענין מה שנוהגין העולם בבנין ביהכ"נ ששולחין לאדם גדול להניח אבן ראשונה מקור לזה. משמואל א' י"ד. ויבן המלך שאול מזבח לד'. וברד"ק הביא מדרש ששאול המלך בעצמו נתן אבן הראשונה ואח"כ בנאו הבונים המזבח עד כלותו. ומזה מקור טהור למנהג זה. קונטרס קרן לצבי להה"ג מניזניב ז"ל.
וז"ל ס"ת סי' תתק"כ דילד אחד עמד לפסוע על השלחן שאביו הי' משים תדיר ספריו. וכשרצה לאכול לחם לקח הספרים מעליו עד שאכל וכשירד הילד מהשלחן נחתך כף רגלו בסכין. אמר האב פשעי גרם שהנחתי לבני לפסוע על השלחן שהי' עליו ספרים. עוד כתב שם סי' תת"י מי שאבד מעות בביהכ"נ בלילה לא יקח נר מלפני ארון הקודש לבקש מעותיו לאור הנר שלפני הארון:
ועי' שע"ת סי' קנ"ד סק"כ דבבתי מדרשות שחכמים ותלמידיהם קבועים ללמוד וללמד וצריכים לפעמים לעישון הטאב"ק לא מטריחינן עלייהו ללכת לבית להבעיר שם את הפיפ"א. שיש בזה משום ביטול תורה ובכה"ג ודאי לב ב"ד מתנה ומ"מ בנר של תפלה יש להחמיר שאולי אין דעת המתנדבים נר למאור בשעת תפלה לזה. אבל בנר יא"צ שדולק כל המל"ע יש להתיר ע"ש. ומ"א שם כתב דאצל הנרות שנודרים לביהכ"נ. וכן באותם שעומדים על המנורה אסור לקרות דבר של חול:
ובענין קדושת ביהכ"נ עי' ט"ז סי' קנ"א סק"ג דיש ליזהר באותם שעושין דף שקורין שטענד"ר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי*ועי' שע"ת סי' קנ"א ס"ק ט"ז בשם שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ד דכותל ביהכ"נ מבחוץ כקדושת ביהכ"נ בפנים שלא להשתמש ושלא לנתוץ ממנו. ובספר דרכי תשובה יו"ד סי' י"א ס"ק כ"א כתב בשם הפרמ"ג בספרו ראש יוסף על מס' מגילה דף כ"ז דאסור להשתין על קיר ביהכ"נ מבחוץ מה"ט ע"ש. . ובספר עיקרי הד"ט סימן ל' אות כ"א כתב בשם משאת בנימין ושאר פוסקים שאסרו לסתור בנין שהי' כתוב בכתב אשורית אתה אחד וכיוצא דבקליפת טיט הכותל יומחקו אותיות הקודש. רק יטלו כל החתיכה שנכתב בה אתה אחד וכיוצא ויגנז. ואם יפסדו האותיות ממילא יפסדו ע"ש:
ובשו"ת רצ"ה סי' ק"ג כ' בענין השמות הנכתבים בביהכ"נ על הכתלים אסור למוחקם גם ע"י עכו"ם. ואין תקנה אלא ע"י ישראל אומן שלא ישתברו ח"ו הגעזומס. ואסור לקצוץ אותו אם לא לעשות אחר יפה במקומו. כמבואר באו"ח סי' קנ"ב דרק קלקול ע"מ לתקן במקומו מותר:
ובספר כרם שלמה כ' על מה שכ' המ"א סי' מ"ה סק"ב בשם רי"ו מעשה שרקם א' פסוקי ויאמר על טליתו כו' מביא פסוקי התורה לידי זלזול כו' ע"ש. מכאן תוכחה מגולה לזמנינו אלה שמדפיסין פסוקי ויכולו השמים וגו' על מטפחות השלחן ושייך עוד יותר שיביאו פסוקי התורה לידי זלזול. ומי שיש בידו למחות עושה מצוה ע"ש. ובס' ארחות חיים סי' כ"א בשם ס' מאורי אור שכתב לאסור מה שכותבים על בלי חרס המשתמשים לאוכל ומשקה כתב אשורית. בשר. חלב. פסח. משלות מנות. ואחר שבירתם מוטלים בבהכ"ס ואשפות. וגם נוסף שרושמים שבתוכם מלכלכים במרק ע"ש. ובתשו' רדב"ז ח"א סי' מ"ה כ' דאפילו דברים של חול אסור לרקום בכתב אשורית שהכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ואם כתב פסוקים מן התורה אפי' בכתב אחר אסור. ועי' ש"ך סי' רפ"ג בשם העט"ז דהתירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות ע"ש.
תיבות ישנות שבביהכ"נ שאין ראויות עוד לתשמישן פקע קדושתן. ויש לצדד דמותר לשרפם. וע"צ היותר טוב ימכרו לעצים להסקה ובדמיהם יעשו תיבות חדשות אחרות במקומן. זכור לאברהם ח"א אות ב' בשם הרב זרע אמת.
ועי' באה"ט סי' ק"נ סק"ז בשם ס' אמונת שמואל גבאי צדקה שסייד וכייד במעות צדקה אין לכתוב זאת נעשה בפקודת ג"צ פלוני בביהכ"נ. ואפילו כבר נכתב יכולין למוחקו אם לא שנעשה בממונו ע"ש:
אסור לנטוע אילנות בחצר ביהכ"נ ואם נטעו נכון לעקרם. ארחות חיים סי' ק"נ אות א' בשם שו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' ע"ח וסי' ע"ט. ובהגהות הגאון רע"א סי' ק"נ כתב ג"כ דאסור ליטע אילנות בחצר ביהכ"נ.
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש סי' קנ"ד כתב נהוג בכל קהלות קדושות ששמענום לשמור התיבה של טחינת מצות בביהכ"נ הק' במקום שקורין פאליש בודאי הוא בכלל לב ב"ד מתנה. וכ"ש בביהמ"ד שהותנו בשעת בנינו לאכול בו. ולזה טוחנים כאן מצה שמורה בביהמ"ד הק' דפה שהותנו כנ"ל. ונוהגים להחזיק החוטים השמורות משעת הקצירה במקומות הקבועים לתפילה ע"ש. ועי' טעמי המנהגים סעי' שע"א:
ובספר דברים נתמדים כתב על מה שאמז"ל עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שיקבעו בא"י. והנה אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מב"כ וב"מ. הנה בודאי שיקבעו בא"י. והנה כ"א מישראל כאשר קונה בתים בחו"ל וקובע בתוכו לתורה ולתפלה. ועושה בתוכו צדקה ומצוה. הנה נתקדש המקום ההוא. ועתיד שיקבעו בא"י. הנה הקונה ההוא לש"ש מוסיף על א"י ומצוה קעביד ע"ש. ובס' ייטב לב (לך) כ' מקובלנו מפי מוזלה"ה כשמקדש אדם ד"א שלו נקרא בחי' א"י:
ובענין מה שנוהגין העולם בבנין ביהכ"נ ששולחין לאדם גדול להניח אבן ראשונה מקור לזה. משמואל א' י"ד. ויבן המלך שאול מזבח לד'. וברד"ק הביא מדרש ששאול המלך בעצמו נתן אבן הראשונה ואח"כ בנאו הבונים המזבח עד כלותו. ומזה מקור טהור למנהג זה. קונטרס קרן לצבי להה"ג מניזניב ז"ל.
3