טעמי המנהגים ק״עTa'amei HaMinhagim 170

א׳טעם. ששיערו חכמים דכדי הילוך כ"ב אמות הוי הפסק והיסח הדעת בין בציעה לנטילה וכיוצא. משום דאמרו (ברכות מ"ב) שלש תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לנטילת ידים ברכה כו' וגבי מצורע לא הי' תיכף לסמיכה שחיטה שלא הי' רשאי ליכנס לעזרה והיה סומך על הקרבן לפני שער נקנור ואח"כ היו מוליכין הקרבן למזבח ומן השער עד המזבח הי' כ"ב אמה ש"מ דזה מקרי הפסק. עי' מ"א סי' קס"ו סק"ג וט"ז שם. ועי' מחצית השקל שם מ"ש בזה:*ועי'. צל"ח ברכות דף ט' שהעלה דשיעור כ"ב אמה היינו בהילוך עקב בצד גודל ששוהה בו יותר מהילוך בינוני ע"ש טעמו. ועי' מ"ז יו"ד סי' י"ט סק"ד דמ"ש רמ"א או"ח סי' קס"ו ואם שהה כדי הילוך כ"ב אמה מקרי הפסק פירושו דלכתחל' אין לעשות כן אבל דיעבד א"צ לחזור ולברך. וכן כתב מ"א סי' ר"י סק"ד דבדיעבד א"צ לחזור ולברך אא"כ דיבר בנתיים:
ובספר אשל אברהם מהרב הגאון מבוטשאטש זצ"ל סימן קס"ו כתב דהשיעור של כ"ב אמות דהוי הפסח הוא רק בין סוף הניגוב להמוציא כי כיון שאסור לאכול בלי ניגוב היטב. עד סוף הניגוב לא נגמרה הנטיל' כלל ויכול לעשות שהיות בין הנטיל' לעל נט"י ולסוף הניגוב כמה שירצה:
ובדרושי צל"ח דרוש ד' אות כ"ב כתב וז"ל מאד השגחתי בסעודות שאפילו הלומדים אינם נזהרים מלהפסיק בין נטילה לברכת נט"י ויותר המה נזהרים מלהפסיק אחר ברכת נט"י לברכת המוציא וטעות הוא בידם כי קודם ברכת נט"י אם שח צריך ליטול שנית ואחר ברכת נט"י הוא רק זהירות בעלמא:
ועי' שע"ת סי' קנ"ח סק"א בשם הריטב"א חולין דף ק"ו דאם בירך ענט"י ונמלך שלא לאכול לא הוי ברכה לבטל'. וע"ש סי' ר"ב סק"א בשם של"ה שלא יברך על מאכל או משקה שהיא חם או קר ביותר שיש לחוש להפסקה:
1