טעמי המנהגים קפ״בTa'amei HaMinhagim 182
א׳טעם. שצריך לטבול המוציא במלח. כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח והוא מגין מן הפורענות (רמ"א סי' קס"ז סעי' ה'). ועוד כשישראל יושבין וממתינין זה לזה עד שיוטלו ידיהם והם בלא מצות והשטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם. תוס' ברכות דף מ' ע"א בד"ה הביאו. ונוהגין להטביל פרוסת המוציא ג' פעמים במלח כי השם של הוי"ה ך"ו וג"פ ך"ו גי' מלח והוא סוד גדול.*ובספר אור צדיקים (הלכות סעודה) כתב דצריך לטבול ג"פ במלח נגד ג' הויות דלחם הממתקין את מרירות המלח ג' גבורות. וע"י טיבול זה הקליפות מסתלקין מהשלחן ע"ש. וינער בכל פעם והוא עפ"י סוד. שם דרך סעודה: ויש להניח המלח על השלחן עד אחר בהמ"ז. קיצור של"ה. כתב הכלבו נהגו כל ישראל שלא להאכיל בהמה חיה ועוף ולא גוי מחתיכה שנוגעת בה חתיכת המוציא. ועי' ב"י סי' קס"ז. וכן כתב מחצית השקל שם ס"ק מ"ב וז"ל והעולם ראיתי נוהגים שקולפים מעט גם מפרוסה הגדולה במקום שנגעה בפרוסה שבצע להמוציא ע"ש:
1
ב׳קונטרס אחרון
שבצע להמוציא. ובספר אגרא דכלה פי' חי' כתב בשם ס"ח דאם בירך על צלוחית מים ונשאר בכלי לא יתן ממנו לעכו"ם ולבהמה הואיל שהזכיר ש"ש על הדבר אינו מהראוי ליתן ממנה לבהמה ע"ש.
ופי' בזה הפסוק ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד כו' ותשאב לכל גמליו. כי העבד הנאמן הזה שדלה והשקה מתורת רבו בודאי בירך על המים והזכיר שם שמים וכששמעה החסידה הזאת שהזכיר ש"ש אמרה אין מהראוי ליתן מזה להגמלים ע"כ אמרה אל העבד גם לגמליך אשאב מחדש. ותמהר ותער כדה. הוריקה מקודם את המים ששתה העבד ואח"כ ותרץ אל הבאר לשאוב. ובספר בני יששכר מאמר א' כתב ראיתי לאנשי מעשה שהי' נזהרים מליתן ממאכלי שבת לעכו"ם ונכון הוא במקום שאפשר ובמקום שא"א להזהר הנה יתקיים בזה כל אוכליו יאשמו:
שבצע להמוציא. ובספר אגרא דכלה פי' חי' כתב בשם ס"ח דאם בירך על צלוחית מים ונשאר בכלי לא יתן ממנו לעכו"ם ולבהמה הואיל שהזכיר ש"ש על הדבר אינו מהראוי ליתן ממנה לבהמה ע"ש.
ופי' בזה הפסוק ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד כו' ותשאב לכל גמליו. כי העבד הנאמן הזה שדלה והשקה מתורת רבו בודאי בירך על המים והזכיר שם שמים וכששמעה החסידה הזאת שהזכיר ש"ש אמרה אין מהראוי ליתן מזה להגמלים ע"כ אמרה אל העבד גם לגמליך אשאב מחדש. ותמהר ותער כדה. הוריקה מקודם את המים ששתה העבד ואח"כ ותרץ אל הבאר לשאוב. ובספר בני יששכר מאמר א' כתב ראיתי לאנשי מעשה שהי' נזהרים מליתן ממאכלי שבת לעכו"ם ונכון הוא במקום שאפשר ובמקום שא"א להזהר הנה יתקיים בזה כל אוכליו יאשמו:
2
ג׳בהשמטה כנגד ג' הויות דלחם. בספר זכרון טוב כתב שהרב הקדוש מהר"י מנעסכיז סיפר בשם הרב הצדיק הקדוש מקאזניץ זלה"ה שלזקנותו לא הי' יכול לאכול כלל. ונחלש מזה ביותר. ופקד לספר זה לפני הרב הצדיק הקדוש מלובלין זצוק"ל שיתפלל בעדו ע"ז. ופקד הלובלינר אליו שיאכל לחם ויין. לחם מספר ג"פ הוי"ה ב"ה. וכתיב לחם לבב אנוש יסעד. יין מספר סוד כמארז"ל נכנס יין יצא סוד. וכתיב ויין ישמח לבב אנוש. וסיים הרב הצדיק הקדוש מנעסכיז זי"ע שמי שהוא חלש ואין בו כח לאכול. יוכל להתחזק בכח הרמזים הנ"ל ויתחזק כחו ויוכל לאכול:
3