טעמי המנהגים ר״טTa'amei HaMinhagim 209
א׳טעם. שאין מברכין שהחיינו על ירק חדש. משום דעומד על הקרקע כל ימות השנה ואין ניכר בין חדש הגדל בשנה זו למה שגדל אשתקד ע"כ אין מברכין שהחיינו על שום ירק אפי' הוא חדש כי יש ירק שאמר עליו ראה זה חדש (ר"ל גדל בשנה זו) וכבר הי' לעולם שגדל בשנה שעברה ואיחר עד עתה בקרקע ומתוך שנתלש עתה מקרוב מן הקרקע והוא ירוק נראה לבריות שהוא חדש ממש והואיל שאין אנו יכולין לידע הדבר בברור ונשאר בספק ע"כ אין לנו לכנוס בספק ברכה לבטלה. של"ה.*ובפרישה כתב דעל צנון ומיני ליפתן כמו. מייארין. ריבין. מברך שהחיינו. משום דדוקא ירק דרכו לחזור ולגדל בתחלת ימי הקיץ. ואז בזמן שהירק הישן משנה דאשתקד עדיין עומד על הקרקע כבר נתגדל ירק חדש ועומד בצדו ואין ניכר בין חדש לישן. משא"כ במיני ליפתן שאף שהן עומדין כל ימי החורף בקרקע מ"מ אחר ימי הפסח לוקחין אותן מהקרקע והחדשים אינם צומחין עד אחר ימי חג השבועות או קרוב לו נמצא דאין מגיעים אלו לאלו בעודם בקרקע ע"ש:
ובשם הגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל כשהיו נותנין לו בשבת מאכל ירק חדש הי' נוהג ששאל ג' אנשים אם הוא חדש והשיבו הן ובירך שהחיינו:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר צבי מזידיטשוב זצוק"ל זי"ע שלא הי' מברך על שום פרי שהחיינו. כי לא הרגיש בנפשו שום שמחה גופניות: עוד טעם. משום שהירקות ומיני לפתן מצויים ואין לאדם שמחה כ"כ בהם לכן נהגו להקל. חיי אדם:
ובשם הגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל כשהיו נותנין לו בשבת מאכל ירק חדש הי' נוהג ששאל ג' אנשים אם הוא חדש והשיבו הן ובירך שהחיינו:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר צבי מזידיטשוב זצוק"ל זי"ע שלא הי' מברך על שום פרי שהחיינו. כי לא הרגיש בנפשו שום שמחה גופניות: עוד טעם. משום שהירקות ומיני לפתן מצויים ואין לאדם שמחה כ"כ בהם לכן נהגו להקל. חיי אדם:
1