טעמי המנהגים כ״אTa'amei HaMinhagim 21
א׳טעם. שמניחים תפילין בזרוע שמאל. דכתיב ידכה פי' יד כהה דהיינו השמאל שהוא תשה. מנחות דף ל"ז ע"א:
1
ב׳קונטרס אחרון
בזרוע שמאל. התפילין נקראים פאר. ע"כ צריך האדם להתנאות בהם ויקח מהמובחרים שיוכל ויהיו נאים ומשובחים בעצמן וברצועותיהם. ואם כלו יקח חדשים שאין ההוצאה בהם כל כך. ואם אין ידו משגת ייפה אותם בבתים חדשים וישחיר אותם מזמן לזמן בדיו שחור היטב שנראים כחדשים סדה"י:
וצריך ליזהר שלא יניח תפילין שאולים.*יזהר בתפלה של יד שלא יזוז הקשר מן הבית. וגם כשהן בתוך כיסן צריכין ליזהר בזה. והיו"ד של הקשר תהי' לצד הלב. המעברתא אשר בה הרצועה תהיה לצד מעלה והבית לצד מטה. ובשעת הדחק כגון איטר שהוא מניח בימין ועתה אין לו תפילין אלא שאולין ממי שמניח בשמאל. וכן איפכא. ואינו יכול לשנות את הקשר. וא"כ אם יניח תפילין באופן זה המעברתא לצד מענה והבית לצד מטה תהי' היו"ד עם הקשר לצד חוץ. ע"כ יהפוך ויניח שהמעברתא תהי' לצד מטה והבית לצד מעלה כדי שתהי' היו"ד והקשר לצד הלב. באה"ט סי' כ"ז סק"ו בשם שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ג':
ובספר ח"א כלל י"ד סעי' י"ג כתב דאם יכול להוציא הרצועה ולהכניסה מצד אחר כדי שתהי' היו"ד סמוך ללב אע"פ שאינו יכול להפוך הקשר של היו"ד שתהיה פניה לצד הבית טוב יותר. ועכ"פ לא יתבטל ממצות תפילין עבור זה ויניחם כך: ובזה נכשלים רבים מעוברי דרכים כי הקשר צריך שיהי' עשוי לפי מידת ראשו של כל אחד וא'. ואין בני אדם שוים שהרי יש קטן וגדול ובינוני. ועי' בספר זכור לאברהם בשם הש"צ דל"ט דצריך להאפיל בטליתו על הזרוע בשעת הנחת התפילין של יד ע"ש. ונ"ל דהטעם הוא. שלא להיות לאחרים לאות. עי' ט"ז סי' כ"ז סק"ב.
בזרוע שמאל. התפילין נקראים פאר. ע"כ צריך האדם להתנאות בהם ויקח מהמובחרים שיוכל ויהיו נאים ומשובחים בעצמן וברצועותיהם. ואם כלו יקח חדשים שאין ההוצאה בהם כל כך. ואם אין ידו משגת ייפה אותם בבתים חדשים וישחיר אותם מזמן לזמן בדיו שחור היטב שנראים כחדשים סדה"י:
וצריך ליזהר שלא יניח תפילין שאולים.*יזהר בתפלה של יד שלא יזוז הקשר מן הבית. וגם כשהן בתוך כיסן צריכין ליזהר בזה. והיו"ד של הקשר תהי' לצד הלב. המעברתא אשר בה הרצועה תהיה לצד מעלה והבית לצד מטה. ובשעת הדחק כגון איטר שהוא מניח בימין ועתה אין לו תפילין אלא שאולין ממי שמניח בשמאל. וכן איפכא. ואינו יכול לשנות את הקשר. וא"כ אם יניח תפילין באופן זה המעברתא לצד מענה והבית לצד מטה תהי' היו"ד עם הקשר לצד חוץ. ע"כ יהפוך ויניח שהמעברתא תהי' לצד מטה והבית לצד מעלה כדי שתהי' היו"ד והקשר לצד הלב. באה"ט סי' כ"ז סק"ו בשם שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ג':
ובספר ח"א כלל י"ד סעי' י"ג כתב דאם יכול להוציא הרצועה ולהכניסה מצד אחר כדי שתהי' היו"ד סמוך ללב אע"פ שאינו יכול להפוך הקשר של היו"ד שתהיה פניה לצד הבית טוב יותר. ועכ"פ לא יתבטל ממצות תפילין עבור זה ויניחם כך: ובזה נכשלים רבים מעוברי דרכים כי הקשר צריך שיהי' עשוי לפי מידת ראשו של כל אחד וא'. ואין בני אדם שוים שהרי יש קטן וגדול ובינוני. ועי' בספר זכור לאברהם בשם הש"צ דל"ט דצריך להאפיל בטליתו על הזרוע בשעת הנחת התפילין של יד ע"ש. ונ"ל דהטעם הוא. שלא להיות לאחרים לאות. עי' ט"ז סי' כ"ז סק"ב.
2
ג׳ובסידור לב שמח כתב שמעתי מצדיקים שאומרים מקשירה של יד שלהם הם מקשרים כמה וכמה אנשים מישראל לחי החיים ב"ה:
וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל (ואתחנן) וז"ל הצדיקים בחייהם בדיבורם ובעשייתן הם מדבקים ומקשרים נשמת ישראל לשרשן. כמו ששמעתי שאמר ר' ר' מיכלי זלה"ה בשעה שבירך להניח תפילין והי' קושר השל יד הי' מקשר נשמת ישראל להקב"ה על כמה מאות פרסאות ואמת הוא. מ"מ אמר רק על כמה מאות פרסאות וגם לא לעולם רק בחיים בשעה שהי' מניח תפילין וכדומה. ודוד המע"ה התפלל אגורה באהלך עולמים. שיגור באוהל הקב"ה לעולם שיזכה למדריגות גדולות ונתקבל תפלתו. וכן כל נשמת הצדיקים בכל דור ודור לפי מדרגתו כך הם זוכים.
ובענין מתי יתחיל להניח תפילין אם בשנת בר מצוה כדעת הרמ"א ז"ל סי' ל"ז או איזה חדשים קודם כדעת המג"א ז"ל*עי' לבוש שם סעי' ג' דמה שאז"ל קטן היודע לשמור תפילין חייב אביו לקנות לו תפילין. ר"ל שהוא בן י"ג שנים ויום א' וכן נהגו ואין לשנות ע"ש. ועי' מחצית השקל שם סק"ד דלדעת הי"א שכ' הרמ"א אסור להניחן קודם ע"ש: , כתב בספר הדרת קודש בשם הגאון הקדוש המפורסם מהר"ש מבעלז זצוק"ל דטוב יותר שהתעוררות בחיבה יתירה שיש לו בהתחלת המצוה שיהי' בזמן החיוב מה"ת:
עוד כתב שם דמה שאומרים העולם דמנהג ביתום שיתחיל להניח תפילין קודם. אולי הטעם. כדי לזכות נפש הנפטר לזה יתחיל קודם ע"ש.
וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל (ואתחנן) וז"ל הצדיקים בחייהם בדיבורם ובעשייתן הם מדבקים ומקשרים נשמת ישראל לשרשן. כמו ששמעתי שאמר ר' ר' מיכלי זלה"ה בשעה שבירך להניח תפילין והי' קושר השל יד הי' מקשר נשמת ישראל להקב"ה על כמה מאות פרסאות ואמת הוא. מ"מ אמר רק על כמה מאות פרסאות וגם לא לעולם רק בחיים בשעה שהי' מניח תפילין וכדומה. ודוד המע"ה התפלל אגורה באהלך עולמים. שיגור באוהל הקב"ה לעולם שיזכה למדריגות גדולות ונתקבל תפלתו. וכן כל נשמת הצדיקים בכל דור ודור לפי מדרגתו כך הם זוכים.
ובענין מתי יתחיל להניח תפילין אם בשנת בר מצוה כדעת הרמ"א ז"ל סי' ל"ז או איזה חדשים קודם כדעת המג"א ז"ל*עי' לבוש שם סעי' ג' דמה שאז"ל קטן היודע לשמור תפילין חייב אביו לקנות לו תפילין. ר"ל שהוא בן י"ג שנים ויום א' וכן נהגו ואין לשנות ע"ש. ועי' מחצית השקל שם סק"ד דלדעת הי"א שכ' הרמ"א אסור להניחן קודם ע"ש: , כתב בספר הדרת קודש בשם הגאון הקדוש המפורסם מהר"ש מבעלז זצוק"ל דטוב יותר שהתעוררות בחיבה יתירה שיש לו בהתחלת המצוה שיהי' בזמן החיוב מה"ת:
עוד כתב שם דמה שאומרים העולם דמנהג ביתום שיתחיל להניח תפילין קודם. אולי הטעם. כדי לזכות נפש הנפטר לזה יתחיל קודם ע"ש.
3
ד׳ועי' רמ"א או"ח סי' נ"ה סעי' ט' דמי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני:
ובשם הבעש"ט זי"ע שפי' המדרש פליאה אין מניחין תפילין אלא בשבת. כי הנה כאשר אומרים השיר של יום. אזי ביום א' אומרים היום יום ראשון בשב"ת. וכן ביום ב' אומרים היום יום שני בשב"ת. וכן ביום ג' ויום ד' ויום ה' ויום ו' אומרים היום יום פלוני בשב"ת. אמנם בשיר של יום השביעי אומרים היום יום שבת. ושוב אין אומרים לשון בשבת. וזהו אין מניחין תפילין אלא כשאומרים בשבת. והיינו כל ששת ימי המעשה ולא כשאומרים שבת והיינו ביום השבת:
ובשם הבעש"ט זי"ע שפי' המדרש פליאה אין מניחין תפילין אלא בשבת. כי הנה כאשר אומרים השיר של יום. אזי ביום א' אומרים היום יום ראשון בשב"ת. וכן ביום ב' אומרים היום יום שני בשב"ת. וכן ביום ג' ויום ד' ויום ה' ויום ו' אומרים היום יום פלוני בשב"ת. אמנם בשיר של יום השביעי אומרים היום יום שבת. ושוב אין אומרים לשון בשבת. וזהו אין מניחין תפילין אלא כשאומרים בשבת. והיינו כל ששת ימי המעשה ולא כשאומרים שבת והיינו ביום השבת:
4