טעמי המנהגים רי״אTa'amei HaMinhagim 211
א׳טעם. שאין מברכין שהחיינו על לחם חדש. לפי שאין ניכר יפה בין חדש לישן. כמו שאין מברכין על שום ירק אף שידוע שהוא חדש והעולם יטעו ויבואו לידי ברכה לבטלה. של"ה. ועי' א"ר סי' רכ"ו ס"ק י"ג. כתב מ"א סי' רכ"ה ס"ק י"ד עתיד אדם ליתן דין על שראה איזה מין מן מיני מגדים ולא אכל והוא בירושלמי ר"א חש לה ואכל מכל מין חדש של כל שנה ע"כ.*כתב המ"א סי' רכ"ה סק"י אם ברך שהחיינו על תאנים לבנות כשיאכל תאנים שחורות חוזר ומברך שהחיינו ואפי' ב' מיני אגסים או תפוחים מברכין. ומט"מ כתב בשם ס"ח אפי' יש להם טעם אחד כגון אדומות ושחורות. וכן פסק בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ז דיש לברך שהחיינו על קירש"ן שחירות ואדומות על כל א' וא' בפני עצמו ע"כ. ופ"מ שם כתב דיש למעט בספק ברכה ובכל ספק יש תקנה שיקח עוד פרי חדש אחר ויכוון על שניהם ע"ש:
ועיין שו"ת מהר"י אשכנזי סי' ט' דכתב על מה שכתב הפרמ"ג סי' רכ"ה סק"ז דבשעת אכילה צריך להקדים ברכת שהחיינו לברכת האכילה מחמת שהחיינו בא קודם על הראי'. אתמהה חדא דאחר שכך נהגו שלא לברך על הראי' ואוקמי על שעת האכילה א"כ האכילה גורם שתבא. ועוד זו תדירה ושהחיינו אינו תדיר א"כ בודאי לכ"ע צריך להקדים ברכת בפה"ע או בפה'א קודם שהחיינו וכן איתא באחרונים וכן עמא דבר וזו הנכון עכ"ל. כתב הרוקח סי' שע"א למה ג"פ שהחיינו. וקימנו. והגיענו. כנגד הללי נפשי את ה'. אהללה ה' בחיי. אזמרה לאלקי בעודי:
וצריך ליזהר מאד בכל ברכה לברך בכוונה רצוי ובחיתוך אותיות ולהתיישב מאד טרם שיוציא מפיו תיבת בא"י שמא שכח יעלה ייבא או דבר אחר ושלא יהי' ח"ו ברכה לבטלה כי אח"כ הוא מעוות אשר לא יוכל לתקן. (יש נוחלין). ובשם הצדיק הקדוש מוהר"ר בערצי מנדווארני איך שאחד ממשמשי זקנו הצדיק המפורסם מוהר"ר ארון ליב זצוק"ל הפציר מאד ברבו שיזכה לראות את אליהו ז"ל עכ"פ בחלום והבטיחו וראה אותו בחלום וכיבד אותו במרקחת ואמר כלשון בני אדם יברך רבינו ע"ז וכעס עליו אליהו ז"ל ואמר טיפה סרוחה וכי יעלה על דעתך שעל דבר גשמי כזה אזכיר שם שמים. והקיץ אח"כ החסיד הנ"ל ומאותו מעשה והלאה כשהזכיר אוהו חסיד את השם נזדעזע כל גופו בחיל ורעדה. (רחמי האב): וכל דבר שמברכין עליו ראוי לאחוז בימין בשעה שמברך. כל בו. ואל יתחוב בסכין. מ"א סי' ר"ו סק"ו. ועי' בשו"ת מהר"י אשכנזי סי' ט' דאין לברך שהחיינו על האתרוג אחר הבישול והטיגון כיון שבירך על האתרוג בשעת נטילתו למצוה ונהנה ממנו ג"ש. וכן כתב בספר נחלה לישראל בשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שפסק כן להלכה כיון שבירך בשעת נטילתו למצוה. כתב בכ"ג בשם ספר שמע שלמה במקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יש להם לברך מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב ע"כ. ולכתחלה אין לאכול שום פרי או שאר דברים אא"כ יודע תחלה ברכה הראויה לאותו דבר בין בתחלה בין בסוף. וה"מ דלא גמור אבל אם הוא גמור וסבור רק שהוא מסופק בדבר מאיזה מין הוא אם הוא בפה"ע או בפה"א יאמר שהכל. עמק ברכה:
ועיין שו"ת מהר"י אשכנזי סי' ט' דכתב על מה שכתב הפרמ"ג סי' רכ"ה סק"ז דבשעת אכילה צריך להקדים ברכת שהחיינו לברכת האכילה מחמת שהחיינו בא קודם על הראי'. אתמהה חדא דאחר שכך נהגו שלא לברך על הראי' ואוקמי על שעת האכילה א"כ האכילה גורם שתבא. ועוד זו תדירה ושהחיינו אינו תדיר א"כ בודאי לכ"ע צריך להקדים ברכת בפה"ע או בפה'א קודם שהחיינו וכן איתא באחרונים וכן עמא דבר וזו הנכון עכ"ל. כתב הרוקח סי' שע"א למה ג"פ שהחיינו. וקימנו. והגיענו. כנגד הללי נפשי את ה'. אהללה ה' בחיי. אזמרה לאלקי בעודי:
וצריך ליזהר מאד בכל ברכה לברך בכוונה רצוי ובחיתוך אותיות ולהתיישב מאד טרם שיוציא מפיו תיבת בא"י שמא שכח יעלה ייבא או דבר אחר ושלא יהי' ח"ו ברכה לבטלה כי אח"כ הוא מעוות אשר לא יוכל לתקן. (יש נוחלין). ובשם הצדיק הקדוש מוהר"ר בערצי מנדווארני איך שאחד ממשמשי זקנו הצדיק המפורסם מוהר"ר ארון ליב זצוק"ל הפציר מאד ברבו שיזכה לראות את אליהו ז"ל עכ"פ בחלום והבטיחו וראה אותו בחלום וכיבד אותו במרקחת ואמר כלשון בני אדם יברך רבינו ע"ז וכעס עליו אליהו ז"ל ואמר טיפה סרוחה וכי יעלה על דעתך שעל דבר גשמי כזה אזכיר שם שמים. והקיץ אח"כ החסיד הנ"ל ומאותו מעשה והלאה כשהזכיר אוהו חסיד את השם נזדעזע כל גופו בחיל ורעדה. (רחמי האב): וכל דבר שמברכין עליו ראוי לאחוז בימין בשעה שמברך. כל בו. ואל יתחוב בסכין. מ"א סי' ר"ו סק"ו. ועי' בשו"ת מהר"י אשכנזי סי' ט' דאין לברך שהחיינו על האתרוג אחר הבישול והטיגון כיון שבירך על האתרוג בשעת נטילתו למצוה ונהנה ממנו ג"ש. וכן כתב בספר נחלה לישראל בשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שפסק כן להלכה כיון שבירך בשעת נטילתו למצוה. כתב בכ"ג בשם ספר שמע שלמה במקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יש להם לברך מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב ע"כ. ולכתחלה אין לאכול שום פרי או שאר דברים אא"כ יודע תחלה ברכה הראויה לאותו דבר בין בתחלה בין בסוף. וה"מ דלא גמור אבל אם הוא גמור וסבור רק שהוא מסופק בדבר מאיזה מין הוא אם הוא בפה"ע או בפה"א יאמר שהכל. עמק ברכה:
1
ב׳קונטרס אחרון
כיון שבירך בשעת נטילתו למצוה. בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' רכ"ה כ' דעל אתרוג מטוגן אין מברכים שהחיינו מטעם שאין ניכר אחר הטיגון בין חדש לישן. וקודם הטיגון איננו עומד כלל לאכילה ואנן קיימא לן דברכת שהחיינו היא אאכילה ע"ש. ובספר הלכות קטנות ח"ב סי' רנ"ז כתב ג"כ דעל אתרוג אין לברך שהחיינו כיון שדר ב' וג' שנים באילן ע"ש. ועי' ליקוטים סעי' ק"פ. על ערד עפפעל יש לברך שהחיינו. מהרי"ל:
עוד כתב בספר אשל אברהם שם דעל ב' מיני פלומין שיש בהם עגולים ורכים גם ארוכים ומוטעמים ביותר. נראה פשוט שיש לברך ב' פעמים שהחיינו עליהם על כל אחד ואחד בפני עצמו וגם שלא נהגו לברך ב' פעמים שהחיינו על ב' מיני תפוחים. ועל ב' מיני אגסים. על כל זה בזה נכון לברך ב"פ שיש שנוי גדול בממשותן. ויש שינוי גדול בטעמם זה מזה. ויש בהם שינוי שם ג"כ ולכ"ע נכון לברך ב' פעמים.
ובסי' רכ"ג כתב שגם בתיקון כרים וכסתות נכון לברך שהחיינו ומה שמתקנים כרים וכסתות ע"י נוצות מעופות ששוחטים בשביל הנהגת הבית ומתקבץ מעט מעט עד שנעשה מזה כר או כסת. צריך לעשות הברכה בעת שנגמר. ובזה יש לברך שהחיינו אם הוא מיוחד רק לו. ואם הוא מיוחד לבני ביתו יברכו המיוחדים לזה הטוב והמטיב כו' ע"ש:
על דבר שאינו חשוב כל כך כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות אין לברך עליהם. ואפי' עני ששמח בהם אינו מברך. ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך. מ"א סי' רכ"ג סק"י ופרמ"ג שם. והקונה כובע יברך עוטר ישראל. ובאבנט אוזר ישראל. הלק"ט ח"א סי' ה'. והמניח כתב שם לברך בלא שם ומלכות. ע"כ טוב ללבשן פעם הראשון שחרית ויכוין לפטרן בברכות אלו שאומר אותן בסדר הברכות:
ועי' מעשה אורג להרב הצדיק הקדוש מקאמארנא זצוק"ל ברכות פ"ט מ"ג דכתב מנהגי לברך על בגדים שהחיינו בעת הבאתו מבית האומן ודרכי ללבשו קודם התפלה ולפוטרו בברכת מלבוש ערומים שבכל יום: ובלוח ברכת הנהנין מהתניא פי"א כ' כשקונה כלים חדשים יברך שהחיינו אחר שלבשו מיד. ואם לא בירך יכול לברך כל זמן שלא פשטו. אבל אם פשטו על דעת שלא לחזור וללבשו לאלתר אלא לאחר זמן שוב לא יברך בלבישה שני'.
ובס' אשל אברהם סי' רכ"ה כ' דעל קניית הבגד יכול לברך גם אחר שכבר לבשו כמה פעמים ע"ש. ועי' ט"ה סעי' תשצ"ז בהשמטה. ובס' ברכת הבית שם סעי' ל"ט כ' דמה שלובש תחילה לראות אם הוא טוב עליו ולא על דעת לילך בו אינו נחשב ללבישה ואינו מברך אז אלא בשעה שלובש לילך בו משום דאין הנאת הלבישה אלא כשלובשו ע"ד לילך בו. אבל מה שלובש לנסות לא נחשב ללבישה אבל אם בירך בלבישה ראשונה יצא כיון דהי' שלם אז ע"ש:
ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. וישתחוה נגד מזרח ויברך. מ"א סי' רכ"ג סק"ב בשם מ"כ. וכן אם נולד לבנו בן. וכן כשנולד לבתו בן מברך הטוב והמטיב. ס"ח סי' תתמ"ג מי שבאה לו בשורה טובה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחלה למי שחננו בבן זכר (ברכת הטוב והמטיב) שם הי' תתמ"ד:
ובענין אם לא בירך הטוב והמטיב בשעת השמיעה אי אריך לברך לאחר שעה. הנה בסי' רכ"ז לענין ברכות רעמים משמע דצריך לברך דוקא תכ"ד. אך המ"ז שם כתב דזה רק לכתחלה אבל ודאי יכול לברך גם אחר תכ"ד ג"כ ע"ש. ויש לדמות הדבר להא דקיי"ל ביו"ד סימן ש"מ ס"ז דאם לא קר. בשעת מיתה או ביום שמיעה יוכל לקרוע עדיין בשעת חימום ההספד ולכאורה י"ל דגם ברכות דיין אמת יוכל לברך אז. וכן ג"כ בברכת הטובה אם לא בירך בשעת שמיעה אם נתחמם אח"כ כגון שרואה את הנשמע וכדומה באופן שנתרחב השמחה בלבו ביותר שפיר יש מקום לברך. שער בת רבים:
ובספר אשל אברהם סימן רכ"ג כתב שכל שלא בירך בשעה ששמע הבשורה אין לברך בשם ומלכות רק להרהר שם ומלכות ע"ש*ובמהדורא תנינא כתב דבהגיעו לביתו גם ששמע ועהק והפסיק הרבה י"ל שעל ראי' שייך ברכה כמו בשהחיינו דפירות להסוברים שעל ראי' ומ"מ מברך על אכילה ראשונה גם אחר שראה והפסיק הרבה. והנהוג לכתוב פסוקים בניירות על כתלי בית היולדות ועושים סימן לנקבה ולזכר י"ל שראיות מכתב וסימן זכר הו"ל כראייה ע"ש: ועי' פמ"ג א"א שם סק"ב:
ועי' עוד שם דהיכא שיש ריעותא כגון ספק בן ז'. ספק בן ח' וניכר כן בלידתו שאינו נגמר כראוי אין להאב לברך כ"א אחר שלשים. וכשימתין עד המילה הוא ג"כ נכון וטוב. ועי' הלק"ט ח"ב סי' קע"ט קהל שבנו או שקנו ביהכ"נ יעמוד הש"ץ ויברך בקול רם בא"י הטוב והמטיב וכן אם נסתר וחזרו ובנאוהו דפנים חדשות באו לכאן ע"ש:
מי שגמר לחבר ספר וכן להדפיס ספר כתב הרב מור וקציעה דיברך שהחיינו. והגאון חיד"א בפירושו על ס"ח סי' תתר"כ כתב לברך בלא שם ומלכות ע"ש. ובקיצור ש"ע כ' שאין לברך שהחיינו על ספרים חדשים שקנה דמצות לאו ליהנות ניתנו:
ובענין מי שקנה ס"ת או כתב לו ס"ת אם לברך שהחיינו כתב בבאה"ט סי' רכ"ג סק"י בשם ספר נאמן שמואל שיברך על ס"ת בפעם ראשונה שקורא בס"ת:
ובספר ארחות חיים כתב בשם שו"ת מהרי"א אסא"ד שהעלה לדינא שילבש בגד חדש ויברך שהחיינו בשעת שעולה לקרות בו*עוד שם דמי שנדב ס"ת נכון שישאו כהנים ולוים הס"ת לביהכ"נ כמו שעשה דוד בארון הברית ע"ש. ומנהג כשנותנין ס"ת לבהכ"נ באים עם הס"ת אשר בביהכ"'נ לקראתו עיין בספר ברכי יוסף יו"ד סי' רפ"ב ובכרם שלמה שזה מנהג ישן:
ובשו"ת הד"ר ת"א סי' מ' כתב שהרב הצדיק הקדוש מהרי"ץ מסטרעטין זצוק"ל אמר קודם נתינת ס"ת החדש לאה"ק מזמור לדוד הבו וכו' פו"פ ואח"כ אמר שמע ישראל וגדלו כמו שאומרים קודם קה"ת ואח"כ יהללו כמו שאומרים אחריה:
ובענין כתיבת ס"ת אם קונה ס"ת ישן הוי כחוטף מצוה מן השוק. אבל אם כותב ס"ת הוי כאלו קיבלה מהר סיני אזור אליהו (תולדות) בשם פוסקים. ועי' מנחות דף ל' ע'א:
הרב הצדיק הקדוש משינאווא זצוק"ל כתב בהסכמתו על ספר ברית כהנת עולם בשם זקינו הגאון הצדיק המנוח מו"ה ברוך פרענקיל זצ"ל אב"ד דק"ק לייפניק. יצ"ו שבמה שנותנין מעות קדימה להדפיס ספר מקיימין מצות ועתה כתבו לכם וגו' כי הפוסקים כתבו שבזה"ז גם בתורה שבע"פ מצוה זו:
הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל ע"ד המוצא מציאה יקנה ס"ת (עירובין ס"ד) דהיינו ס"ת תלוי במזל. מהר"ם שיף דף קנ"ו בקונטרס: .
ועי' פמ"ג סי' רכ"ג א"א סק"ה דגם על כלים חדשים ראוי לברך בלא שם ומלכות כמ"ש הרב סעי' א' דיש שכתבו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות עי' מ"א שם סק"ג. ובסי' רכ"ה במ"ז כתב דריב"ש בשם מורו הי' מלעיג לומר בלא שם כי מה תועלת ע"ש. ונראה לומר בנוסח בריך רחמנא מרי' מלכא דעלמא שהחיינו וכו' כמ"ש בספר דרך פקודיך ובס' אשל אברהם סי' רי"ט בענין ספק ברכות. ע"ל בד"ה ובספר.
ועל מה שכתב הב"י סי' רכ"ג סעי' ה' בשם הירושלמי אם נתנו לו במתנה מברך הטוב והמטיב שהוא טובה לו ולנותן שאפי' המקבל הוא עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו. עי' מ"א שם סק"ח. כתב בתשו' פרת שושן כלל א' סי' י"ב דהתוס' והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כהירושלמי הזה ומש"ה העלה שם דבמקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יתומים שמברכין היתומים מלביש ערומים ושהחיינו ולא הטוב והמטיב ע"ש. ועי' באר היטב שם ס"ק ט"ו. וכן כתב מסגרת השלחן בקיצור ש"ע סי' נ"ט סק"ז בשם סידור הרב דיברך שהחיינו שהיא ברכה הראוי' ואין לבטלה לדברי הכל. ועי' באה"ט סי' ש"ו סק"ו בשם המרדכי דאסור ליתן דבר במתנה בשבת וביו"ט אא"כ לצורך מצוה.
ובענין הסבלונות הניתן בשעת הנשואין. וגם בשעת החופה שנגמר לו קנין כל המטלטלים. והנדן. מב' הצדדים. שאין מנהג לברך כלל. כי לפי הדין הי' ראוי להחתן לברך הטוב והמטיב על כל ?תן מב' הצדדין שגם מה שקנתה אשתו קנה הוא. רק כי כמו שהחתן פטור מק"ש מצד טרדתו כן הוא בברכות אלו שהם חלים רק בשעת גודל טרדתו בעת עצם הקידושין והחופה. ובשעת החופה שנגמר לו קנין כל המטלטלים מב' הצדדים אז הוא טרוד. וקודם לזה לא קנה גם המוכן מצד אביו. כי לא הוכן רק בשביל נשואין. ועל המלבושים מסתמא בירך עליהם בתחילת לבישתן. וע"ל בהשמטה לסעי' תתקס"ח:
ועוד נראה שסומכים א"ע על הטלית ששולחים להחתן. ובתחלת לבישתו הוא מברך בודאי שהחיינו. וגם שמוטל עליו לברך ג"כ הטוב והמטיב מצד מלבושיה. שיש הנאה מהם לאשתו. מ"מ קיימא לן דבדיעבד יוצא ידי חובת ברכת הטוב והמטיב ע"י אמירת שהחיינו. ומ"מ נראה נכון להשגיח שתברך הכלה בעת לבישה ראשונה של תכשיטין החשובים שלובשת אחר הנשואין. ובמתכוון לכלות בפירוש כל הנאותה ג"כ היא פטורה מלברך כיון שהיא טפילה לו. ובפרט בקנין מטלטלים אלו היא טפילה. אשל אברהם סי' רכ"ג.
ובמהדורא תניינא שם כתב דמ"מ ראוי לכתחלה לברך בשם ומלכות על המטלטלין אחר החופה ולא גרע מברכה פרטית שראוי לפרט ולא לכוללה בברכה כללית. ורשאי לשהות עד יום שלאחר החופה ובז' ימי המשתה הו"ל כעסוקין בכך באין היסח הדעת ואחר טרדתו מברך היטב ע"ש. ובספר דברת שלמה (פ' לך) כתב בשם כהאריז"ל דצריך לברך ברכת הנהנין בקול רם ובזה מסלק הס"א:
כיון שבירך בשעת נטילתו למצוה. בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' רכ"ה כ' דעל אתרוג מטוגן אין מברכים שהחיינו מטעם שאין ניכר אחר הטיגון בין חדש לישן. וקודם הטיגון איננו עומד כלל לאכילה ואנן קיימא לן דברכת שהחיינו היא אאכילה ע"ש. ובספר הלכות קטנות ח"ב סי' רנ"ז כתב ג"כ דעל אתרוג אין לברך שהחיינו כיון שדר ב' וג' שנים באילן ע"ש. ועי' ליקוטים סעי' ק"פ. על ערד עפפעל יש לברך שהחיינו. מהרי"ל:
עוד כתב בספר אשל אברהם שם דעל ב' מיני פלומין שיש בהם עגולים ורכים גם ארוכים ומוטעמים ביותר. נראה פשוט שיש לברך ב' פעמים שהחיינו עליהם על כל אחד ואחד בפני עצמו וגם שלא נהגו לברך ב' פעמים שהחיינו על ב' מיני תפוחים. ועל ב' מיני אגסים. על כל זה בזה נכון לברך ב"פ שיש שנוי גדול בממשותן. ויש שינוי גדול בטעמם זה מזה. ויש בהם שינוי שם ג"כ ולכ"ע נכון לברך ב' פעמים.
ובסי' רכ"ג כתב שגם בתיקון כרים וכסתות נכון לברך שהחיינו ומה שמתקנים כרים וכסתות ע"י נוצות מעופות ששוחטים בשביל הנהגת הבית ומתקבץ מעט מעט עד שנעשה מזה כר או כסת. צריך לעשות הברכה בעת שנגמר. ובזה יש לברך שהחיינו אם הוא מיוחד רק לו. ואם הוא מיוחד לבני ביתו יברכו המיוחדים לזה הטוב והמטיב כו' ע"ש:
על דבר שאינו חשוב כל כך כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות אין לברך עליהם. ואפי' עני ששמח בהם אינו מברך. ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך. מ"א סי' רכ"ג סק"י ופרמ"ג שם. והקונה כובע יברך עוטר ישראל. ובאבנט אוזר ישראל. הלק"ט ח"א סי' ה'. והמניח כתב שם לברך בלא שם ומלכות. ע"כ טוב ללבשן פעם הראשון שחרית ויכוין לפטרן בברכות אלו שאומר אותן בסדר הברכות:
ועי' מעשה אורג להרב הצדיק הקדוש מקאמארנא זצוק"ל ברכות פ"ט מ"ג דכתב מנהגי לברך על בגדים שהחיינו בעת הבאתו מבית האומן ודרכי ללבשו קודם התפלה ולפוטרו בברכת מלבוש ערומים שבכל יום: ובלוח ברכת הנהנין מהתניא פי"א כ' כשקונה כלים חדשים יברך שהחיינו אחר שלבשו מיד. ואם לא בירך יכול לברך כל זמן שלא פשטו. אבל אם פשטו על דעת שלא לחזור וללבשו לאלתר אלא לאחר זמן שוב לא יברך בלבישה שני'.
ובס' אשל אברהם סי' רכ"ה כ' דעל קניית הבגד יכול לברך גם אחר שכבר לבשו כמה פעמים ע"ש. ועי' ט"ה סעי' תשצ"ז בהשמטה. ובס' ברכת הבית שם סעי' ל"ט כ' דמה שלובש תחילה לראות אם הוא טוב עליו ולא על דעת לילך בו אינו נחשב ללבישה ואינו מברך אז אלא בשעה שלובש לילך בו משום דאין הנאת הלבישה אלא כשלובשו ע"ד לילך בו. אבל מה שלובש לנסות לא נחשב ללבישה אבל אם בירך בלבישה ראשונה יצא כיון דהי' שלם אז ע"ש:
ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. וישתחוה נגד מזרח ויברך. מ"א סי' רכ"ג סק"ב בשם מ"כ. וכן אם נולד לבנו בן. וכן כשנולד לבתו בן מברך הטוב והמטיב. ס"ח סי' תתמ"ג מי שבאה לו בשורה טובה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחלה למי שחננו בבן זכר (ברכת הטוב והמטיב) שם הי' תתמ"ד:
ובענין אם לא בירך הטוב והמטיב בשעת השמיעה אי אריך לברך לאחר שעה. הנה בסי' רכ"ז לענין ברכות רעמים משמע דצריך לברך דוקא תכ"ד. אך המ"ז שם כתב דזה רק לכתחלה אבל ודאי יכול לברך גם אחר תכ"ד ג"כ ע"ש. ויש לדמות הדבר להא דקיי"ל ביו"ד סימן ש"מ ס"ז דאם לא קר. בשעת מיתה או ביום שמיעה יוכל לקרוע עדיין בשעת חימום ההספד ולכאורה י"ל דגם ברכות דיין אמת יוכל לברך אז. וכן ג"כ בברכת הטובה אם לא בירך בשעת שמיעה אם נתחמם אח"כ כגון שרואה את הנשמע וכדומה באופן שנתרחב השמחה בלבו ביותר שפיר יש מקום לברך. שער בת רבים:
ובספר אשל אברהם סימן רכ"ג כתב שכל שלא בירך בשעה ששמע הבשורה אין לברך בשם ומלכות רק להרהר שם ומלכות ע"ש*ובמהדורא תנינא כתב דבהגיעו לביתו גם ששמע ועהק והפסיק הרבה י"ל שעל ראי' שייך ברכה כמו בשהחיינו דפירות להסוברים שעל ראי' ומ"מ מברך על אכילה ראשונה גם אחר שראה והפסיק הרבה. והנהוג לכתוב פסוקים בניירות על כתלי בית היולדות ועושים סימן לנקבה ולזכר י"ל שראיות מכתב וסימן זכר הו"ל כראייה ע"ש: ועי' פמ"ג א"א שם סק"ב:
ועי' עוד שם דהיכא שיש ריעותא כגון ספק בן ז'. ספק בן ח' וניכר כן בלידתו שאינו נגמר כראוי אין להאב לברך כ"א אחר שלשים. וכשימתין עד המילה הוא ג"כ נכון וטוב. ועי' הלק"ט ח"ב סי' קע"ט קהל שבנו או שקנו ביהכ"נ יעמוד הש"ץ ויברך בקול רם בא"י הטוב והמטיב וכן אם נסתר וחזרו ובנאוהו דפנים חדשות באו לכאן ע"ש:
מי שגמר לחבר ספר וכן להדפיס ספר כתב הרב מור וקציעה דיברך שהחיינו. והגאון חיד"א בפירושו על ס"ח סי' תתר"כ כתב לברך בלא שם ומלכות ע"ש. ובקיצור ש"ע כ' שאין לברך שהחיינו על ספרים חדשים שקנה דמצות לאו ליהנות ניתנו:
ובענין מי שקנה ס"ת או כתב לו ס"ת אם לברך שהחיינו כתב בבאה"ט סי' רכ"ג סק"י בשם ספר נאמן שמואל שיברך על ס"ת בפעם ראשונה שקורא בס"ת:
ובספר ארחות חיים כתב בשם שו"ת מהרי"א אסא"ד שהעלה לדינא שילבש בגד חדש ויברך שהחיינו בשעת שעולה לקרות בו*עוד שם דמי שנדב ס"ת נכון שישאו כהנים ולוים הס"ת לביהכ"נ כמו שעשה דוד בארון הברית ע"ש. ומנהג כשנותנין ס"ת לבהכ"נ באים עם הס"ת אשר בביהכ"'נ לקראתו עיין בספר ברכי יוסף יו"ד סי' רפ"ב ובכרם שלמה שזה מנהג ישן:
ובשו"ת הד"ר ת"א סי' מ' כתב שהרב הצדיק הקדוש מהרי"ץ מסטרעטין זצוק"ל אמר קודם נתינת ס"ת החדש לאה"ק מזמור לדוד הבו וכו' פו"פ ואח"כ אמר שמע ישראל וגדלו כמו שאומרים קודם קה"ת ואח"כ יהללו כמו שאומרים אחריה:
ובענין כתיבת ס"ת אם קונה ס"ת ישן הוי כחוטף מצוה מן השוק. אבל אם כותב ס"ת הוי כאלו קיבלה מהר סיני אזור אליהו (תולדות) בשם פוסקים. ועי' מנחות דף ל' ע'א:
הרב הצדיק הקדוש משינאווא זצוק"ל כתב בהסכמתו על ספר ברית כהנת עולם בשם זקינו הגאון הצדיק המנוח מו"ה ברוך פרענקיל זצ"ל אב"ד דק"ק לייפניק. יצ"ו שבמה שנותנין מעות קדימה להדפיס ספר מקיימין מצות ועתה כתבו לכם וגו' כי הפוסקים כתבו שבזה"ז גם בתורה שבע"פ מצוה זו:
הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל ע"ד המוצא מציאה יקנה ס"ת (עירובין ס"ד) דהיינו ס"ת תלוי במזל. מהר"ם שיף דף קנ"ו בקונטרס: .
ועי' פמ"ג סי' רכ"ג א"א סק"ה דגם על כלים חדשים ראוי לברך בלא שם ומלכות כמ"ש הרב סעי' א' דיש שכתבו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות עי' מ"א שם סק"ג. ובסי' רכ"ה במ"ז כתב דריב"ש בשם מורו הי' מלעיג לומר בלא שם כי מה תועלת ע"ש. ונראה לומר בנוסח בריך רחמנא מרי' מלכא דעלמא שהחיינו וכו' כמ"ש בספר דרך פקודיך ובס' אשל אברהם סי' רי"ט בענין ספק ברכות. ע"ל בד"ה ובספר.
ועל מה שכתב הב"י סי' רכ"ג סעי' ה' בשם הירושלמי אם נתנו לו במתנה מברך הטוב והמטיב שהוא טובה לו ולנותן שאפי' המקבל הוא עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו. עי' מ"א שם סק"ח. כתב בתשו' פרת שושן כלל א' סי' י"ב דהתוס' והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כהירושלמי הזה ומש"ה העלה שם דבמקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יתומים שמברכין היתומים מלביש ערומים ושהחיינו ולא הטוב והמטיב ע"ש. ועי' באר היטב שם ס"ק ט"ו. וכן כתב מסגרת השלחן בקיצור ש"ע סי' נ"ט סק"ז בשם סידור הרב דיברך שהחיינו שהיא ברכה הראוי' ואין לבטלה לדברי הכל. ועי' באה"ט סי' ש"ו סק"ו בשם המרדכי דאסור ליתן דבר במתנה בשבת וביו"ט אא"כ לצורך מצוה.
ובענין הסבלונות הניתן בשעת הנשואין. וגם בשעת החופה שנגמר לו קנין כל המטלטלים. והנדן. מב' הצדדים. שאין מנהג לברך כלל. כי לפי הדין הי' ראוי להחתן לברך הטוב והמטיב על כל ?תן מב' הצדדין שגם מה שקנתה אשתו קנה הוא. רק כי כמו שהחתן פטור מק"ש מצד טרדתו כן הוא בברכות אלו שהם חלים רק בשעת גודל טרדתו בעת עצם הקידושין והחופה. ובשעת החופה שנגמר לו קנין כל המטלטלים מב' הצדדים אז הוא טרוד. וקודם לזה לא קנה גם המוכן מצד אביו. כי לא הוכן רק בשביל נשואין. ועל המלבושים מסתמא בירך עליהם בתחילת לבישתן. וע"ל בהשמטה לסעי' תתקס"ח:
ועוד נראה שסומכים א"ע על הטלית ששולחים להחתן. ובתחלת לבישתו הוא מברך בודאי שהחיינו. וגם שמוטל עליו לברך ג"כ הטוב והמטיב מצד מלבושיה. שיש הנאה מהם לאשתו. מ"מ קיימא לן דבדיעבד יוצא ידי חובת ברכת הטוב והמטיב ע"י אמירת שהחיינו. ומ"מ נראה נכון להשגיח שתברך הכלה בעת לבישה ראשונה של תכשיטין החשובים שלובשת אחר הנשואין. ובמתכוון לכלות בפירוש כל הנאותה ג"כ היא פטורה מלברך כיון שהיא טפילה לו. ובפרט בקנין מטלטלים אלו היא טפילה. אשל אברהם סי' רכ"ג.
ובמהדורא תניינא שם כתב דמ"מ ראוי לכתחלה לברך בשם ומלכות על המטלטלין אחר החופה ולא גרע מברכה פרטית שראוי לפרט ולא לכוללה בברכה כללית. ורשאי לשהות עד יום שלאחר החופה ובז' ימי המשתה הו"ל כעסוקין בכך באין היסח הדעת ואחר טרדתו מברך היטב ע"ש. ובספר דברת שלמה (פ' לך) כתב בשם כהאריז"ל דצריך לברך ברכת הנהנין בקול רם ובזה מסלק הס"א:
2
ג׳יאמר שהכל. כתב בסדר היום (בעניני פסח) בכל מקום שהוא מסופק בברכות אם צריך לברך יברך בלבו ולא יזכיר ה' בפיו ליראת ה' הנכבד ולמוראו ע"ש. ובשו"ת גינת וורדים בגן המלך סי' כ"ג כתב וז"ל כתב הרמב"ם פ' ראשון מהלכות ברכות דבירך בלבו יצא מכאן יש ללמוד לאדם שנסתפק אם בירך ברכה א"ל שיברכנה בלבו וממנ"פ ש"ד שאם לא בירך הרי יוצא יד"ח בברכה זו שמברך בלבו ואם בירך לא הוי ברכה לבטלה כיון שאינו מבטא בשפתיו ובכלהו שבועות ל"ח שבועה כ"א בביטוי שפתים ע"ש ועי' ט"ז ס' ס"ב סק"א:
ובספר אשל אברהם סי' רי"ט כתב דבכל ספק ברכה יש לברך בלשון ברוך רחמנא מרי מלכא דעלמא ע"ש ובספר דרך פקודיך כתב וז"ל אם הוא מסופק בברכת הנהנין אם צריך לברך ברכה הלזו אם לאו אזי נראה שיברך בלשון תרגום בריך רחמנא מרא מלכא דעלמא מרי דהאי מיכלא או משתייא. והיינו דוקא כשהוא דבר שא"א להתברר דינו מחמת מחלוקת הפוסקים או שא"א לו לילך אצל חכם ללמוד ואין לו לאכול רק המאכל ההוא המסופק בברכה אבל אם חסר א' מאלה התנאים אסור לו לאכול המאכל ההוא עד שילמוד הברכה הנצרכת לאותו דבר ע"ש ועי' מ"א הי' ר"ב ס"ק ל"ו. ונראה דמ"ש בסי' ר"ו סעי' א' ועל הכל אם אמר שהכל יצא היינו בדיעבד. וע"ל בהשמטה להעי' תנ"ד.
ראוי לכל בעל נפש לכוין בכל ברכותיו כדין וכשורה בנחת ובדעת שלימה. ומברכותיו של אדם ניכר מה טיבו אם ת"ח הוא וירא שמים אם סכל הוא בעבודתו. סדר היום.
כתב בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סימן ר"ט לדקיי"ל בסי' ר"ט דפתח אדעתא דחמרא כיון דסיים בדשכרא יצא י"ח לזאת כשטועה ואומר בא"י אלקינו ונזכר ויש לפניו דבר מאכל או ריח יסיים הברכה ויאכל או יריח. אך כשלא אמר כ"א בא"י אז יותר טוב לסיים למדני חקיך. כיון דסיום ברכת הנהנין להרמב"ם צ"ל גם ההתחלה על דעת כן ע"ש. וע"ל בהשמטה להעי' י"א בד"ה דמברך.
אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא אחר גמר הפרי. או"ח סי' רכ"ה סעי' ז'. אבל אם תקנם לאכילה ע"י בישול יכול לברך ואחר שגמרו גידולם טוב לברך על פרי חדש ולהוציא ג"כ את זה. עי' ארחות חיים שם אות י"ג. ומ"א שם סק"ח ובשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' מ"ג כתב לברך שהחיינו על בוסר של עדשים עכ"פ בשעת אכילה ומסיים בפרט שהוא ברכות הודאה אינו תלוי בגמר פרי ע"ש.
פירות שלא נגמר בישולן על האילן ואינו ראוי לאכילה אפי' ע"י הדחק אפילו בישלן או טיגנן בדבש וכדומה מברך עליהם שהכל. אשל אברהם שם ועי' קש"ע סי' נ"ב סעיף י"ב. אם טעה ובירך בפה"ע או בפה"א על דבר שברכתו שהכל ונזכר יש לומר בשכמל"ו ויברך שהכל. יד אפרים סי' ר"ב:
אם שתה איזה משקה ודעתו לשתות עוד וטעה ובירך אחריו א"צ לברך בתחלה כיון שהי' דעתו לשתות עוד. מ"א סימן ק"צ סק"ג ומחה"ש ש. אבל לאחריו נראה שצריך לברך:
אם טעה ובירך בורא פרי העץ על פרי האדמה לא יצא אבל איפכא יצא (סי' ר"ו סעי' א'). כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף חוץ מברכת המזון מפני שהוא של תורה סי' ר"ט סעי' ג'.
מי שהוא מסופק אם בירך ברכה אחת מעין שלוש לפי דעת הטור הוא דאורייתא ע"כ מי שהוא ירא שמים צריך להדר שיאכל מאותו המין ויברך ברכה הראויה ואח"כ יברך ברוך אתה ויכוין להוציא הספק רק יאכל כשיעור. אור צדיקים. ועי' ט"ז שם סק"ג.
כל האוכלין מצטרפין לשיעור כזית לברך ברכה אחרונה בורא נפשות דהיינו פת הבאה בכיסנין שמלאוהו בפירות ואין בעיסה שיעור כזית מצטרף המילוי עם העיסה לשיעור כזית לברך אחריו בורא נפשות. שם. ועי' מ"א סי' ר"י סק"א:
ובספר אשל אברהם סי' רי"ט כתב דבכל ספק ברכה יש לברך בלשון ברוך רחמנא מרי מלכא דעלמא ע"ש ובספר דרך פקודיך כתב וז"ל אם הוא מסופק בברכת הנהנין אם צריך לברך ברכה הלזו אם לאו אזי נראה שיברך בלשון תרגום בריך רחמנא מרא מלכא דעלמא מרי דהאי מיכלא או משתייא. והיינו דוקא כשהוא דבר שא"א להתברר דינו מחמת מחלוקת הפוסקים או שא"א לו לילך אצל חכם ללמוד ואין לו לאכול רק המאכל ההוא המסופק בברכה אבל אם חסר א' מאלה התנאים אסור לו לאכול המאכל ההוא עד שילמוד הברכה הנצרכת לאותו דבר ע"ש ועי' מ"א הי' ר"ב ס"ק ל"ו. ונראה דמ"ש בסי' ר"ו סעי' א' ועל הכל אם אמר שהכל יצא היינו בדיעבד. וע"ל בהשמטה להעי' תנ"ד.
ראוי לכל בעל נפש לכוין בכל ברכותיו כדין וכשורה בנחת ובדעת שלימה. ומברכותיו של אדם ניכר מה טיבו אם ת"ח הוא וירא שמים אם סכל הוא בעבודתו. סדר היום.
כתב בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סימן ר"ט לדקיי"ל בסי' ר"ט דפתח אדעתא דחמרא כיון דסיים בדשכרא יצא י"ח לזאת כשטועה ואומר בא"י אלקינו ונזכר ויש לפניו דבר מאכל או ריח יסיים הברכה ויאכל או יריח. אך כשלא אמר כ"א בא"י אז יותר טוב לסיים למדני חקיך. כיון דסיום ברכת הנהנין להרמב"ם צ"ל גם ההתחלה על דעת כן ע"ש. וע"ל בהשמטה להעי' י"א בד"ה דמברך.
אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא אחר גמר הפרי. או"ח סי' רכ"ה סעי' ז'. אבל אם תקנם לאכילה ע"י בישול יכול לברך ואחר שגמרו גידולם טוב לברך על פרי חדש ולהוציא ג"כ את זה. עי' ארחות חיים שם אות י"ג. ומ"א שם סק"ח ובשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' מ"ג כתב לברך שהחיינו על בוסר של עדשים עכ"פ בשעת אכילה ומסיים בפרט שהוא ברכות הודאה אינו תלוי בגמר פרי ע"ש.
פירות שלא נגמר בישולן על האילן ואינו ראוי לאכילה אפי' ע"י הדחק אפילו בישלן או טיגנן בדבש וכדומה מברך עליהם שהכל. אשל אברהם שם ועי' קש"ע סי' נ"ב סעיף י"ב. אם טעה ובירך בפה"ע או בפה"א על דבר שברכתו שהכל ונזכר יש לומר בשכמל"ו ויברך שהכל. יד אפרים סי' ר"ב:
אם שתה איזה משקה ודעתו לשתות עוד וטעה ובירך אחריו א"צ לברך בתחלה כיון שהי' דעתו לשתות עוד. מ"א סימן ק"צ סק"ג ומחה"ש ש. אבל לאחריו נראה שצריך לברך:
אם טעה ובירך בורא פרי העץ על פרי האדמה לא יצא אבל איפכא יצא (סי' ר"ו סעי' א'). כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף חוץ מברכת המזון מפני שהוא של תורה סי' ר"ט סעי' ג'.
מי שהוא מסופק אם בירך ברכה אחת מעין שלוש לפי דעת הטור הוא דאורייתא ע"כ מי שהוא ירא שמים צריך להדר שיאכל מאותו המין ויברך ברכה הראויה ואח"כ יברך ברוך אתה ויכוין להוציא הספק רק יאכל כשיעור. אור צדיקים. ועי' ט"ז שם סק"ג.
כל האוכלין מצטרפין לשיעור כזית לברך ברכה אחרונה בורא נפשות דהיינו פת הבאה בכיסנין שמלאוהו בפירות ואין בעיסה שיעור כזית מצטרף המילוי עם העיסה לשיעור כזית לברך אחריו בורא נפשות. שם. ועי' מ"א סי' ר"י סק"א:
3
ד׳וזו הנכון. אם לא בירך באכילה ראשונה שהחיינו יכול לברך בשני' דהא עדיין לא יצא י"ח שחלה עליו. לבוש סימן רכ"ה סעי' ג'*וכן כתב בספר מטה משה אות שס"א בשם מהרי"ל וז"ל אע"ג דבעל הסמ"ק כתב שאם לא בירך זמן על פרי חדש בפעם ראשונה שוב לא יברך. אין נראה לו כמו מאן דנפיק ביומי דניסן וראה אילנות מלבלבין דאפי' אם לא בירך בראשונה מברך בשנייה ה"נ ל"ש: ומ"א שם סק"ט כתב בשם הרדב"ז וכן הוא בהלק"ט ח"א סי' ר"ל שאינו מברך גם אם יחזור לאכול מאותו פרי. ועי' באה"ט שם סק"ח. ובספר א"ח שם אות ז' כתב בשם שו"ת מהר"ם שיק דאם שכח לברך שהחיינו יש להדר אחר פרי חדש אחר לברך שהחיינו ויכוין לפטור את זו. ועי' זכור לאברהם אות ט' דמי ששכח ואכל פר"ח בין המצרים בלא שהחיינו. לא יאכל עוד מאותו פרי עד לאחר בין המצרים ואז יברך על פרי אחר שהחיינו ויכוין לפטור גם את זה. ובלוח ברכת הנהנין מהתניא פי"א כ' דאם לא בירך בראיי' ראשונה או באכילה ראשונה יש לברך על הראיי' שני' או על האכילה השני' בלא שם ומלכות ע"ש ונראה לומר בנוסח בריך רחמנא מרי' מלכא דעלמא שהחיינו וכו' כמ"ש לעיל:
4