טעמי המנהגים רט״וTa'amei HaMinhagim 215
א׳טעם. שאין מברכין על עשב שקורין טובא"ק שנותנין לתוך השפופרת ומדליקין אותו ושואבין העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו. עי' בס' מ"ב סי' ר"י שכתב דאם הי' בימי רז"ל בעלי התלמוד אפשר שהיו קובעים ברכה אלא דהאמת הוא דכיון שהוא ענין מחודש ודאי דליכא ספיקא שאין לברך עליו עכ"ל:*ועי' שערי תשובה סי' רי"א ס"ק ט' שכתב וז"ל יש מתירין להדליק הפיפא מנר של חלב ופר"ח מתיר להדליק מראש השלהבת ובלה"ק כתב בשם הרב מוה' דוד גרשון שסיפר לו שראה בחלום שהיו מנדים אותו בשמים על הדלקת הפיפא מנר של חלב. ועי' במשאות משה חלק יו"ד סי' ד' שכתב שאם אחד נזהר אסור למי שאינו נזהר להדליק מנר של חלב וליתן לחבירו הנזהר ע"ש:
ואיתא בספרים בשם תלמידי הבעש"ט כי עשב שקורין טובא"ק הוא חשוב אצל הצדיקים כקטורת ויש ניצוצין דקין אשר אי אפשר להעלות אותם ע"י אכילה וע"י ריח מעלים אותן ורמז לדבר מעלה עשן כל שהוא פי' ע"י מעלה עשן יכולים להעלות אף כל שהוא פי' ניצוץ דק:
ובס' נצר חסד מהרב הצדיק הקדוש מקאמארנא זצוק"ל (אבות פ"ד) ביאר המאמר אל תהי דן יחידי. ע"ד סיפור נפלא מה שאירע בימי מרן הבעש"ט זי"ע בר"ה שהי' מתפלל תלמיד אחד ונפל ממנו הכלי עם הטאבק והרכין והגביה והריח בטאבק וראה חבירו והקפיד במחשבתו האיך עושין כזה באמצע תפלה וגרם קיטרוג גדול למעלה ונפסק שימות באותו השנה ומרן הריב"ש זצ"ל ראה זה והלך בעליית נשמתו לפני הב"ד שלמעלה וטען האיך פוסקין מיתה בעבור דבר קל כזה ולא הועיל לו שום טענה והי' לו צער גדול עד שבליל הו"ר פעל בתפלתו ובכחו שאם זה הדן ומקטרג יחזור וידון אותו לזכות יקרע הגזר דין. ומרן ע"י כמה פעולות שנטל המוחין ממנו ולא הי' לו מוח ללמוד גרם שנפל במחשבתו ענינים למה מריחין בדורות אלו עשב זה ותירץ שהם נשמות דקות ואינם יכולים לעלות אלא ביחודים עם הריח ובזה נפל לו זכות על חבירו שהריח באמצע תפלה כי מי יודע איזה תיקון עשה. ומרן ביום הו"ר הי' בדיחא דעתי' מאד והי' משיב לכל שואל כחפצו ובתוך הבאים נכנס גם אותו התלמיד ושאל למה מריחין בדורות הללו עשב זה אמר לו אמור אתה והשיב כנ"ל ואמר לו מרן אמור יתר הדברים שהי' במחשבתך ונזכר וסיפר ענין הנ"ל והלימוד זכות שלימד על חבירו ונתבטל הגזר דין. והוכיחו מרן הרבה על זה. וזהו אמרם אל תהי דן יחידי כשאתה רואה דבר בחברך ונראה לך שהוא מפועל מגונה אל תהי דן אותו לחוב במחשבה פתאומית קודם שתכריע הדבר במשקל לכאן ולכאן ע"כ:
ובספר רחמי האב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש אבד"ק בעלז זצוק"ל איך שבימי נעוריו הי' נוהג ג"כ להעלות עשן פ"א בהיותו עוסק בתורה בביהמ"ד ראה איך שא' מבני הנעורים ניקה את המעלה עשן (שקורין פייף) ומילא אותו ובעוד שתיקן כל זאת למד הרב מהר"ש דף גמרא ואחר ראותו זאת אמר אם הכלי הזה יכול לבטל אותי מדף גמרא לא יבא עוד בפי ומאז והלאה לא לקח אותו מעולם:
ואיתא בספרים בשם תלמידי הבעש"ט כי עשב שקורין טובא"ק הוא חשוב אצל הצדיקים כקטורת ויש ניצוצין דקין אשר אי אפשר להעלות אותם ע"י אכילה וע"י ריח מעלים אותן ורמז לדבר מעלה עשן כל שהוא פי' ע"י מעלה עשן יכולים להעלות אף כל שהוא פי' ניצוץ דק:
ובס' נצר חסד מהרב הצדיק הקדוש מקאמארנא זצוק"ל (אבות פ"ד) ביאר המאמר אל תהי דן יחידי. ע"ד סיפור נפלא מה שאירע בימי מרן הבעש"ט זי"ע בר"ה שהי' מתפלל תלמיד אחד ונפל ממנו הכלי עם הטאבק והרכין והגביה והריח בטאבק וראה חבירו והקפיד במחשבתו האיך עושין כזה באמצע תפלה וגרם קיטרוג גדול למעלה ונפסק שימות באותו השנה ומרן הריב"ש זצ"ל ראה זה והלך בעליית נשמתו לפני הב"ד שלמעלה וטען האיך פוסקין מיתה בעבור דבר קל כזה ולא הועיל לו שום טענה והי' לו צער גדול עד שבליל הו"ר פעל בתפלתו ובכחו שאם זה הדן ומקטרג יחזור וידון אותו לזכות יקרע הגזר דין. ומרן ע"י כמה פעולות שנטל המוחין ממנו ולא הי' לו מוח ללמוד גרם שנפל במחשבתו ענינים למה מריחין בדורות אלו עשב זה ותירץ שהם נשמות דקות ואינם יכולים לעלות אלא ביחודים עם הריח ובזה נפל לו זכות על חבירו שהריח באמצע תפלה כי מי יודע איזה תיקון עשה. ומרן ביום הו"ר הי' בדיחא דעתי' מאד והי' משיב לכל שואל כחפצו ובתוך הבאים נכנס גם אותו התלמיד ושאל למה מריחין בדורות הללו עשב זה אמר לו אמור אתה והשיב כנ"ל ואמר לו מרן אמור יתר הדברים שהי' במחשבתך ונזכר וסיפר ענין הנ"ל והלימוד זכות שלימד על חבירו ונתבטל הגזר דין. והוכיחו מרן הרבה על זה. וזהו אמרם אל תהי דן יחידי כשאתה רואה דבר בחברך ונראה לך שהוא מפועל מגונה אל תהי דן אותו לחוב במחשבה פתאומית קודם שתכריע הדבר במשקל לכאן ולכאן ע"כ:
ובספר רחמי האב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש אבד"ק בעלז זצוק"ל איך שבימי נעוריו הי' נוהג ג"כ להעלות עשן פ"א בהיותו עוסק בתורה בביהמ"ד ראה איך שא' מבני הנעורים ניקה את המעלה עשן (שקורין פייף) ומילא אותו ובעוד שתיקן כל זאת למד הרב מהר"ש דף גמרא ואחר ראותו זאת אמר אם הכלי הזה יכול לבטל אותי מדף גמרא לא יבא עוד בפי ומאז והלאה לא לקח אותו מעולם:
1