טעמי המנהגים רט״זTa'amei HaMinhagim 216
א׳טעם. שאין מברכין ברכה על הצדקה כמו על שאר המצות. מפני שצריך ליתן בשמחה והמון עם רובא דרובא אינם נותנים בשמחה ע"כ אין מברכין על הצדקה. מאור ושמש פ' פנחס בשם הרב הצדיק מוהר"ר מנחם מענדיל זללה"ה מפריסטיק:*ומצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד וכמה פעמים נצטווינו בה במצות עשה ויש ל"ת במעלים עיניו ממנו שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך וכל המעלים עיניו ממנו נקרא בליעל וכאלו עובד כו"ם ומאוד יש ליזהר בה כי אפשר שיבא לידי שפיכת דמים שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד כעובדא דנחום איש גם זו. יו"ד סי' רמ"ז סעי' א'. ואין בודקין אחריו אם הוא רמאי אלא מאכילין אותו מיד. שם סי' רנ"א סעי' י' ועי' ב"ב דף ט' ע"א:
ובספר המאור הגדול כ' בשם הרב הקדוש רבי ר' משה ליב מסאסיב זצוק"ל שפ"א פיזר צדקה לאיש א' רע מעללים והניח עצמו ריקן בלא פרוטה ושאלו אותו אנשיו רבינו מפני מה אתה מפזר כל הונך לאיש הרע הזה. והשיב גם אני לא טוב ואם אני נותן צדקה לאיש אשר לא טוב הקב"ה ידין אותי מדה כנגד מדה ויתן לי ג"כ הגם שאני לא טוב:
ובספר עבודת ישראל פ' נח כתב כשאדם נותן צדקה לעניים לא יתן להם צדקה כדי לומר תהלים. כי כשאדם אינו עושה רק חליפין עם העניים מאין יבא הרפואה רק צריך לכוון כפשוטו. שבוודאי לא בא אליו כזאת כ"א למען הזכירו לשלם הצדקה הנקצבת לו כי לכל אדם נקצב לו מר"ה כמה צדקה יתן בזו השנה נמצא כוונתו אינו רק למעשה הצדקה בעבודת הש"י וא"כ בוודאי הש"י ירפאהו בעבור שהשלים חובתו:
ובספר רחמי האב מביא סיפור נפלא מרבינו אליעזר אבי הבעש"ט זצוק"ל שהי' דר בכפר והי' מכניס אורח גדול והושיב שומרים בקצה הכפר וצוה להשומר שמיד כשיבא איזה אורח יבשר לו שילך אצל ר' אליעזר הנ"ל ושם יהי' לו טוב כדי שלא ידאג האורח אנה יפנה במקום שאין מכירין ואחר שבא האורח מיד נתן לו נדבה הגונה קודם שאכל כדי שיאכל בשמחה וידע מה פעל כאן כי העני עיקר מגמתו להשיג פרוטות ויביא טרף לביתו. פעם שבחו בשמים ממעל מאד הנהגות טובות שלו והסכימו בשמים לנסותו באיזה דבר. ואמרו מי ילך לנסותו ואמר הס"מ אני אלך. ואמר אליה' ז"ל לא טוב שתלך אתה אני אלך והלך אליו אליה' ז"ל בשבת אחר חצות בדמות עני במקלו ותרמילו ובא ואמר שבתא טבא כנהוג. ומהראוי הי' לגרשו לחוץ כמחלל שבת אבל ר"א הנ"ל הי' סבלן ולא רצה לביישו ונתן לו מיד לאכול סעודה שלישית וכן סעודת מלוה מלכה וכן ביום א' בשחר ונתן לו נדבה ולא הזכיר לו כלל מענין חלול שבת שלא לביישו וכאשר ראה אליה' הנביא ז"ל את מנהגו הטוב גילה א"ע אליו ואמר לו דע שאני אליה' הנביא ובאתי לנסותך ובשכר זה תזכה לבן שיאיר עיני ב"י וזכה להבעש"ט זכי"ע ע"כ. ונכון לעמוד בפני כל עושי מצוה בשעה שמתעסקים. יד אליה' סי' נ"ד:
ובספר המאור הגדול כ' בשם הרב הקדוש רבי ר' משה ליב מסאסיב זצוק"ל שפ"א פיזר צדקה לאיש א' רע מעללים והניח עצמו ריקן בלא פרוטה ושאלו אותו אנשיו רבינו מפני מה אתה מפזר כל הונך לאיש הרע הזה. והשיב גם אני לא טוב ואם אני נותן צדקה לאיש אשר לא טוב הקב"ה ידין אותי מדה כנגד מדה ויתן לי ג"כ הגם שאני לא טוב:
ובספר עבודת ישראל פ' נח כתב כשאדם נותן צדקה לעניים לא יתן להם צדקה כדי לומר תהלים. כי כשאדם אינו עושה רק חליפין עם העניים מאין יבא הרפואה רק צריך לכוון כפשוטו. שבוודאי לא בא אליו כזאת כ"א למען הזכירו לשלם הצדקה הנקצבת לו כי לכל אדם נקצב לו מר"ה כמה צדקה יתן בזו השנה נמצא כוונתו אינו רק למעשה הצדקה בעבודת הש"י וא"כ בוודאי הש"י ירפאהו בעבור שהשלים חובתו:
ובספר רחמי האב מביא סיפור נפלא מרבינו אליעזר אבי הבעש"ט זצוק"ל שהי' דר בכפר והי' מכניס אורח גדול והושיב שומרים בקצה הכפר וצוה להשומר שמיד כשיבא איזה אורח יבשר לו שילך אצל ר' אליעזר הנ"ל ושם יהי' לו טוב כדי שלא ידאג האורח אנה יפנה במקום שאין מכירין ואחר שבא האורח מיד נתן לו נדבה הגונה קודם שאכל כדי שיאכל בשמחה וידע מה פעל כאן כי העני עיקר מגמתו להשיג פרוטות ויביא טרף לביתו. פעם שבחו בשמים ממעל מאד הנהגות טובות שלו והסכימו בשמים לנסותו באיזה דבר. ואמרו מי ילך לנסותו ואמר הס"מ אני אלך. ואמר אליה' ז"ל לא טוב שתלך אתה אני אלך והלך אליו אליה' ז"ל בשבת אחר חצות בדמות עני במקלו ותרמילו ובא ואמר שבתא טבא כנהוג. ומהראוי הי' לגרשו לחוץ כמחלל שבת אבל ר"א הנ"ל הי' סבלן ולא רצה לביישו ונתן לו מיד לאכול סעודה שלישית וכן סעודת מלוה מלכה וכן ביום א' בשחר ונתן לו נדבה ולא הזכיר לו כלל מענין חלול שבת שלא לביישו וכאשר ראה אליה' הנביא ז"ל את מנהגו הטוב גילה א"ע אליו ואמר לו דע שאני אליה' הנביא ובאתי לנסותך ובשכר זה תזכה לבן שיאיר עיני ב"י וזכה להבעש"ט זכי"ע ע"כ. ונכון לעמוד בפני כל עושי מצוה בשעה שמתעסקים. יד אליה' סי' נ"ד:
1
ב׳קונטרס אחרון
ויתן לי כו' טוב. ובספר צמח דוד להרב הצדיק הקדוש מדינאב זצוק"ל פי' הפסוק כי יהי' בך אביון.*בספר יד אהרן להרב הצדיק הקדוש בנאדבורנא זצוק"ל (ויצא) כתב בשם הרב הצדיק הקדוש ר'ברוך ממעזבוז זלה"ה שכל האדם מזרע האבות מוכרח לטעום טעם העניות הקשה רק מי שמקבל להאורח הזה בביתו באהבה ובהכנעה ובכבוד אז בזריזות יברח האורח הזה מביתו ולא יתעכב שם הרבה כי דרך האורח הזה להתעכב יותר במקום שתנגדים עמו בכעס ובתרעומת נגד השי"ת ובורח הוא מן הכבוד ע"כ. וכן אמרו בגמ' סי' לגסות הרוח עניות. כי הגסות נותן כח להעניות להתגבר יותר:
ובספר ליקוטי תורה וש"ס מהרי"א בהקדמה לספר דברים מובא איך שהצדיק הק' מוהר"ר בעריש ז"ל אביו של מורינו הקדוש מוהרי"א מזידיטשוב ז"ל שאל פ"א את בנו יחידו הנ"ל בהיותו צעיר לימים. הנה אמרו חז"ל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. והרי אנחנו משכימים ממטתינו כל חצות לילה ועוסקיה בתורה וכל היום אח"כ אנו בדחקות גדול' ואיה איפוא הוא החוט של חסד. והשיב לו בנו מורינו ז"ל שהחוט של החסד הוא שאעפ"כ אנו קמים שוב גם מחר ואין אנו משגיחין על הדחקות. וזהו החוט של חסד:
ובספר המאור הגדול כתב בשם הרב המגיד הקדוש מזלאטשוב זצוק"ל איך שהי' בתחלה מדוכא ביסורין ובעניות. ובכל זאת הי' בשמחה גדולה. ושאלו אותו תלמידיו רבי האיך מברך כבודו בכל יום העושה לי כל צרכי והלא אין לכם הצטרכתכם. והשיב מסתמא הצטרכותי הוא העניות וע"ז בעצמי אני מברך בשמחה שעושה לי כל צרכי והמשגיח על כל משגיח עלי לינתן לי כל צרכי עניות:
ואדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק שליט"א אמר לי ששמע שבירך עז"ה העושה לי כל. מה שהכל יכול עושה לי. צרכי. כך צריך להיות:
ובספר תפלה לדוד להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"'ל כתב וז"ל שמעתי ממו"ר הרב הגדול החסיד מוהר"ר משה יודא ליב ע"ה שאמר על תיבת לי מצד דלגבי צדקה וג"ח צריך להיות בעיניו כאילו עזב השי"ת השגחתו מלהשלים להחסר די מחסורו. שרק ע"י חלק שלנו בצדקה יחיו העניים. ועי"ז רק על עצמו יכול אדם לומר שהשי"ת עשה לו כל צרכו ע"י בטחון והסתפקות משא"כ על זולתו צריך להיות בעיניו כאלו אין מעשה השלמת הנצרכים רק ע"י מצות הצדקה:
ובספר בני יששכר כתב בשם האריז"ל ובשם הירושלמי דאין מהראוי לחלק צדקה בלילה כי אז זמן שליטת החיצונים ותרעין דג"ע סתומים. והוא משום לא תחסום שור בדישו. בלילי פסח אין פחד מהחיצונים ע"כ אנו מכריזין על הצדקה כל דכפין ייתי וייכול. ובספר מעשה יחיאל (אמר) כתב מצינו בשקלים בירושלמי שא' הי' גובה צדקה בלילה ופגע בו א' וא"ל לא תסיג גבול רעיך: כי אביון נקרא מי שהוא אביון ממצות. ובא הכתוב באזהרות הללו לא תאמץ ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון אע"פ שהוא אביון ממצות. כי וקרא עליך אל ד'. והי' בך תטא. כי יפשפשו ג"כ אחר מעשיך אם ראוי אתה לפי מעשיך להשפיע לך די מחסורך מכ"מ. אולי גם בך ימצא חטא. איזהו חסרון. ותגרום לך לקלקל ח"ו צינורת השפע כמו שאתה קופץ ידיך מאחיך האביון במצות. ולזה בא הכתוב להודיעני נתן תתן לו כי כל הפושט יד נותנין לו. אף כי לפי דעתך הוא מהאנשים שאינם מהוגנים. כי בגלל הדבר הזה יברכך. היינו כמו שאתה מתנהג עצמך ואתה נותן אף למי שאינו הגון ואינו כדאי. כן יברכך ד' בכל מעשיך ובכל משלח ידך מ"מ ולא יהי' מקום עליך לקטרג ותצליח בכל אשר תעשה בחיי בני ומזוני.
ובשם קדוש א' על מה שפי' רש"י למה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותי'. דמטעם זה איננה מעופות הטהורים יען שעושה חסד עם תברותי' דייקא דצריכין לרחם על הכל אם דקרוב קרוב קידם והעיקר ענייס הוגנים. עכ"ז יש לפעמים מעלה ללמד עליו זכות כמו שהוא מקרב את הרחוקים כמו כן ירחמו עליו מן השמים אעפ"י שאינו כדאי:
אם תעשה איזה שמחה של מצוה צריך להאכיל לעניים ג"כ והעיקר הוא לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות שכל מי שמשמח לב האומללים האלה משמח את הקב"ה דאינון מאנין תבירין דילי' ולא כאותן שקורין ומזמינים רק עשירי עם כי המה שמחים מאליהן בלא"ה ולא ישמע ליצרו הרע אשר יפתנו להרחיק העניים מעל שלחנו. וראיתי באיזה ספר מאמר, עני אחד שהלך לבית סעודת נשואין ולא הי' מי שהביט עליו לקרבו אל השלחן לאכול. אמנם אחר האכילה נאבד כף של כסף ואמרו הבני בית בודאי העני גנב הכף וע"ז אמר העני נשכחתי כמת מלב. בשעת האוכל נשכחתי כמת שלא הי' מי שיביט עלי. ונחשבתי כאפס ואין, אך הייתי ככלי אובד. מתי הייתי לנמצא ויש. ככלי אובד. כאשר נאבד הכלי אז הנני הנני. וכמאמר איש אחד שאמר כבר אמרו חז"ל כבדהו וחשדהו. והשי"ת יודע כי לא אוכל לקיים כבדהו אך ואחשדהו אקיים על צד היותר טוב. אבל תדע כי העיקר הוא לשמח למי שאינו שמח ולשבוע למי שאינו שבע ובזכות זה יעזור לו השי"ת:
ובספר ילקוט האורים (ראה) פי' בשם ספר דברי יוסף הפסוק נתן תתן ואל ירע לבבך בתתך לו עפ"י דאיתא בכתובות מר עוקבא הוי שלח לעני א' ד' מאות זוז במעלי יוה"כ יומא חד שלח נהלי' ביד ברי' אתא א"ל לא צריך א"ל מאי חזית א"ל חזאי דקא מזלפי לי' יין ישן אמר מפניק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ח' מאות זוז. וזהו נתן תתן פעם אחר פעם אם יודע לך שצריך יותר תתן לו כפול. כי בגלל הדבר הזה יברכך ד'.
ובספר ישמח משה (לר"ה) כתב קבלתי שאם נגזר על אדם מישראל ההפסד ממון בידי עכו"ם אם יחלק ויפזר לעניים חלק א' מששים יפטר וכתב רמז לזה הפ' (ישעי' ח' ח') והי' מטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. דמטות כנפיו היינו א' מששים כפי' רש"י בשם התנחומא. מלא רוחב ארצך שיפזר רק אחד מששים מלא רוחב ארצך לעניים שבה אף שיגיע רק לכל א' רק מעט מן המעט מ"מ עמנו אל ולא יוכלו האויבים לנגוע בנו:
ויתן לי כו' טוב. ובספר צמח דוד להרב הצדיק הקדוש מדינאב זצוק"ל פי' הפסוק כי יהי' בך אביון.*בספר יד אהרן להרב הצדיק הקדוש בנאדבורנא זצוק"ל (ויצא) כתב בשם הרב הצדיק הקדוש ר'ברוך ממעזבוז זלה"ה שכל האדם מזרע האבות מוכרח לטעום טעם העניות הקשה רק מי שמקבל להאורח הזה בביתו באהבה ובהכנעה ובכבוד אז בזריזות יברח האורח הזה מביתו ולא יתעכב שם הרבה כי דרך האורח הזה להתעכב יותר במקום שתנגדים עמו בכעס ובתרעומת נגד השי"ת ובורח הוא מן הכבוד ע"כ. וכן אמרו בגמ' סי' לגסות הרוח עניות. כי הגסות נותן כח להעניות להתגבר יותר:
ובספר ליקוטי תורה וש"ס מהרי"א בהקדמה לספר דברים מובא איך שהצדיק הק' מוהר"ר בעריש ז"ל אביו של מורינו הקדוש מוהרי"א מזידיטשוב ז"ל שאל פ"א את בנו יחידו הנ"ל בהיותו צעיר לימים. הנה אמרו חז"ל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. והרי אנחנו משכימים ממטתינו כל חצות לילה ועוסקיה בתורה וכל היום אח"כ אנו בדחקות גדול' ואיה איפוא הוא החוט של חסד. והשיב לו בנו מורינו ז"ל שהחוט של החסד הוא שאעפ"כ אנו קמים שוב גם מחר ואין אנו משגיחין על הדחקות. וזהו החוט של חסד:
ובספר המאור הגדול כתב בשם הרב המגיד הקדוש מזלאטשוב זצוק"ל איך שהי' בתחלה מדוכא ביסורין ובעניות. ובכל זאת הי' בשמחה גדולה. ושאלו אותו תלמידיו רבי האיך מברך כבודו בכל יום העושה לי כל צרכי והלא אין לכם הצטרכתכם. והשיב מסתמא הצטרכותי הוא העניות וע"ז בעצמי אני מברך בשמחה שעושה לי כל צרכי והמשגיח על כל משגיח עלי לינתן לי כל צרכי עניות:
ואדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק שליט"א אמר לי ששמע שבירך עז"ה העושה לי כל. מה שהכל יכול עושה לי. צרכי. כך צריך להיות:
ובספר תפלה לדוד להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"'ל כתב וז"ל שמעתי ממו"ר הרב הגדול החסיד מוהר"ר משה יודא ליב ע"ה שאמר על תיבת לי מצד דלגבי צדקה וג"ח צריך להיות בעיניו כאילו עזב השי"ת השגחתו מלהשלים להחסר די מחסורו. שרק ע"י חלק שלנו בצדקה יחיו העניים. ועי"ז רק על עצמו יכול אדם לומר שהשי"ת עשה לו כל צרכו ע"י בטחון והסתפקות משא"כ על זולתו צריך להיות בעיניו כאלו אין מעשה השלמת הנצרכים רק ע"י מצות הצדקה:
ובספר בני יששכר כתב בשם האריז"ל ובשם הירושלמי דאין מהראוי לחלק צדקה בלילה כי אז זמן שליטת החיצונים ותרעין דג"ע סתומים. והוא משום לא תחסום שור בדישו. בלילי פסח אין פחד מהחיצונים ע"כ אנו מכריזין על הצדקה כל דכפין ייתי וייכול. ובספר מעשה יחיאל (אמר) כתב מצינו בשקלים בירושלמי שא' הי' גובה צדקה בלילה ופגע בו א' וא"ל לא תסיג גבול רעיך: כי אביון נקרא מי שהוא אביון ממצות. ובא הכתוב באזהרות הללו לא תאמץ ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון אע"פ שהוא אביון ממצות. כי וקרא עליך אל ד'. והי' בך תטא. כי יפשפשו ג"כ אחר מעשיך אם ראוי אתה לפי מעשיך להשפיע לך די מחסורך מכ"מ. אולי גם בך ימצא חטא. איזהו חסרון. ותגרום לך לקלקל ח"ו צינורת השפע כמו שאתה קופץ ידיך מאחיך האביון במצות. ולזה בא הכתוב להודיעני נתן תתן לו כי כל הפושט יד נותנין לו. אף כי לפי דעתך הוא מהאנשים שאינם מהוגנים. כי בגלל הדבר הזה יברכך. היינו כמו שאתה מתנהג עצמך ואתה נותן אף למי שאינו הגון ואינו כדאי. כן יברכך ד' בכל מעשיך ובכל משלח ידך מ"מ ולא יהי' מקום עליך לקטרג ותצליח בכל אשר תעשה בחיי בני ומזוני.
ובשם קדוש א' על מה שפי' רש"י למה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותי'. דמטעם זה איננה מעופות הטהורים יען שעושה חסד עם תברותי' דייקא דצריכין לרחם על הכל אם דקרוב קרוב קידם והעיקר ענייס הוגנים. עכ"ז יש לפעמים מעלה ללמד עליו זכות כמו שהוא מקרב את הרחוקים כמו כן ירחמו עליו מן השמים אעפ"י שאינו כדאי:
אם תעשה איזה שמחה של מצוה צריך להאכיל לעניים ג"כ והעיקר הוא לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות שכל מי שמשמח לב האומללים האלה משמח את הקב"ה דאינון מאנין תבירין דילי' ולא כאותן שקורין ומזמינים רק עשירי עם כי המה שמחים מאליהן בלא"ה ולא ישמע ליצרו הרע אשר יפתנו להרחיק העניים מעל שלחנו. וראיתי באיזה ספר מאמר, עני אחד שהלך לבית סעודת נשואין ולא הי' מי שהביט עליו לקרבו אל השלחן לאכול. אמנם אחר האכילה נאבד כף של כסף ואמרו הבני בית בודאי העני גנב הכף וע"ז אמר העני נשכחתי כמת מלב. בשעת האוכל נשכחתי כמת שלא הי' מי שיביט עלי. ונחשבתי כאפס ואין, אך הייתי ככלי אובד. מתי הייתי לנמצא ויש. ככלי אובד. כאשר נאבד הכלי אז הנני הנני. וכמאמר איש אחד שאמר כבר אמרו חז"ל כבדהו וחשדהו. והשי"ת יודע כי לא אוכל לקיים כבדהו אך ואחשדהו אקיים על צד היותר טוב. אבל תדע כי העיקר הוא לשמח למי שאינו שמח ולשבוע למי שאינו שבע ובזכות זה יעזור לו השי"ת:
ובספר ילקוט האורים (ראה) פי' בשם ספר דברי יוסף הפסוק נתן תתן ואל ירע לבבך בתתך לו עפ"י דאיתא בכתובות מר עוקבא הוי שלח לעני א' ד' מאות זוז במעלי יוה"כ יומא חד שלח נהלי' ביד ברי' אתא א"ל לא צריך א"ל מאי חזית א"ל חזאי דקא מזלפי לי' יין ישן אמר מפניק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ח' מאות זוז. וזהו נתן תתן פעם אחר פעם אם יודע לך שצריך יותר תתן לו כפול. כי בגלל הדבר הזה יברכך ד'.
ובספר ישמח משה (לר"ה) כתב קבלתי שאם נגזר על אדם מישראל ההפסד ממון בידי עכו"ם אם יחלק ויפזר לעניים חלק א' מששים יפטר וכתב רמז לזה הפ' (ישעי' ח' ח') והי' מטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. דמטות כנפיו היינו א' מששים כפי' רש"י בשם התנחומא. מלא רוחב ארצך שיפזר רק אחד מששים מלא רוחב ארצך לעניים שבה אף שיגיע רק לכל א' רק מעט מן המעט מ"מ עמנו אל ולא יוכלו האויבים לנגוע בנו:
2
ג׳כדי לומר תהלים. כתב בספר כרם שלמה מזמורים שאומרים בעד החולה מן צ' עד ק"ח. כ'. ל"ח. מ"א. פ"ו. קי"ח. ואח"כ השם של החולה בתמניא אפי ובסוף קר"ע שט"ן מהפסוקים שבתמניא אפי. אח"כ יאמרו תפלת החולה:
מי שהי' חולה ועי"ז היו משנין את שמו אם עמד מחליו ע"י שינוי שמו אם קורין אותו או את בניו לתורה לעולם מזכירין שם השינוי קודם לשמו הראשון. אבל אם לא עמד ע"י שינוי השם מחליו אם קורין את בניו לתורה יזכירו שמו הראשון של אביהם קודם לשם השינוי. קיצור של"ה עניני ס"ת:
ובספר רחמי האב כתב בשם ספר במ"ח בראשית וז"ל שמעתי מפי אדמו"ר נזר ישראל וכו' רבינו יחיאל מיכל זצוק"ל שאמר לי בפי' שחלילה לשנות שם החולה אם לא אדם שכל מעשיו כמעט ברוה"ק כי שם הנקרא לאדם בהולדו ודאי רובו ככולו מזדמן מאת השי"ת באשר הוא שמו למעלה והוא חיותו של אדם כל ימיו ואפשר שבשינוי השם עוקרין חיותו:
ובספר דבש לפי מערכת ש' אות י"ד כתב שינוי השם כשעושים לאשה לא יקראוה רחל בת שבע תמר לאה. אלא חנה שרה יוכבד. ובשו"ת מהר"י מברונא סי' ק"א כתב פעם אחת בקשו במקרה להטיל שם אחד על אדם חולה ומצאו שם ראשון שבעמוד שם של אדם רשע ומחיתי מלקרוא לאדם חולה שנאמר שם רשעים ירקב דאסור לקרוא אחר בשמם. וה"נ כתבו התוס' בריש פ' ב' דייני גזירות דגרסי' תנן בן אבישלום ולא אבשלום שהי' רשע וכן שבנא ע"ש.
ובספר עבודת הקודש סנסן ליאיר כתב שינוי השם ע"י חכם ויר"ש בכוונה גדולה להמשיך לו נפש חדשה מקדושה ויתאמץ מאד בכוונת ויעבור וי"ג מדות לעורר הרחמים ע"ש. ואפשר דמה שאינם נזהרים שלא לשנות את השם כי הם אינם מכוונים לעקור שם הראשון אך להוסיף שם. ונכון שיזהירו שלא לומר נוסח התפלה בל' עקירת השם ומעתה לא יקרא כו' אך בלשון הוספת שם לשמו הראשון:
מי שהי' חולה ועי"ז היו משנין את שמו אם עמד מחליו ע"י שינוי שמו אם קורין אותו או את בניו לתורה לעולם מזכירין שם השינוי קודם לשמו הראשון. אבל אם לא עמד ע"י שינוי השם מחליו אם קורין את בניו לתורה יזכירו שמו הראשון של אביהם קודם לשם השינוי. קיצור של"ה עניני ס"ת:
ובספר רחמי האב כתב בשם ספר במ"ח בראשית וז"ל שמעתי מפי אדמו"ר נזר ישראל וכו' רבינו יחיאל מיכל זצוק"ל שאמר לי בפי' שחלילה לשנות שם החולה אם לא אדם שכל מעשיו כמעט ברוה"ק כי שם הנקרא לאדם בהולדו ודאי רובו ככולו מזדמן מאת השי"ת באשר הוא שמו למעלה והוא חיותו של אדם כל ימיו ואפשר שבשינוי השם עוקרין חיותו:
ובספר דבש לפי מערכת ש' אות י"ד כתב שינוי השם כשעושים לאשה לא יקראוה רחל בת שבע תמר לאה. אלא חנה שרה יוכבד. ובשו"ת מהר"י מברונא סי' ק"א כתב פעם אחת בקשו במקרה להטיל שם אחד על אדם חולה ומצאו שם ראשון שבעמוד שם של אדם רשע ומחיתי מלקרוא לאדם חולה שנאמר שם רשעים ירקב דאסור לקרוא אחר בשמם. וה"נ כתבו התוס' בריש פ' ב' דייני גזירות דגרסי' תנן בן אבישלום ולא אבשלום שהי' רשע וכן שבנא ע"ש.
ובספר עבודת הקודש סנסן ליאיר כתב שינוי השם ע"י חכם ויר"ש בכוונה גדולה להמשיך לו נפש חדשה מקדושה ויתאמץ מאד בכוונת ויעבור וי"ג מדות לעורר הרחמים ע"ש. ואפשר דמה שאינם נזהרים שלא לשנות את השם כי הם אינם מכוונים לעקור שם הראשון אך להוסיף שם. ונכון שיזהירו שלא לומר נוסח התפלה בל' עקירת השם ומעתה לא יקרא כו' אך בלשון הוספת שם לשמו הראשון:
3