טעמי המנהגים רי״זTa'amei HaMinhagim 217
א׳עוד טעם. שאין מברכין על נתינת צדקה. כי שמא יחזור בו העני ולא ירצה לקבל. אשל אברהם סי' רכ"ג בשם הפוסקים*ובספר נחלת יעקב פ' ראה פי' בזה הפסוק לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. ע"ד שאמרו ז"ל כתיב לה' הארץ ומלואה. וכתיב הארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. נמצא קודם ברכה שייך הכל להקב"ה א"כ הצדקה שייך להקב"ה מחמת שאין מברכין עליו. וזה הפירוש לך ה' הצדקה מטעם שאין מברכין עליו. וטעם. שאין מברכין עליו מפני שלנו בושת הפנים כי פן יבוייש העני ולא יקחנה. ויהי' ברכה לבטלה עכ"ל. ובקיצור של"ה כ' בשם ס"ח דנתינת הצדקה הוא מצות עשה וראוי לעשותה מעומד:
ובספר אגרא דפרקא אות י"ד מביא סיפור נפלא מהרב הקדוש המפורסם מוהר"ר יחיאל מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב זצוק"ל ששאל אותו בדחן אחד בדרך בדיחותא בע"ש לפנות ערב. בכדי לפקח דעתו. וזאת שאלת הבדחן הלא העני כמה יסורין באין לו עד שמספיק ומכין צורכי שבת ומתחיל העני לומר פרקי מסכת שבת תיכף מתחיל העני חייב. למה יהי' העני חייב. הנה הבדחן הלז שאל בדרך בדיחותא לפקח דעת הרב הקדוש אבל הרב הקדוש הנ"ל הי' משוטט בקושי' הנ"ל דבאמת קשה למה מתחיל המשנה בבבא דהתחייבות העני. והשיב לו הרב שישיב לו תשובה בשבת. וא"ל הרב בסעודת הערב שהקשו קושיא זו במתיבתא דרקיע והשיבו שבשביל זה מגיע התחייבות לעני בשביל שפשט העני את ידו ועשה השתדלות:
וכעין שאלה זו מובא בס' שם הגדולים להגאון הגדול המפורסם חיד"א אות ס' שראה בכ"י ושם נאמר דדרך בדיחותא שאול שאל הגאון רבינו סעדיה חייט אחד הבא אצלו כמה תפירות תפרת היום. והחייט השיבו מעלתו יאמר לי כמה אותיות יש בתורה. והגאון נצטער מאד ע"ז שמימיו לא שאלו אדם, ולא ידע להשיב, רק הפעם ההוא. ונצטער כמה ימים ולא ידע לכוין המנין. עד שהשביע בשם ובא מלאך וגילה לו ושמח לבו על הדבר מאד:
ובספר נחלת יעקב פ' במדבר אבני שוהם אות ב' כתב דמה שאמרו ז"ל שיש ששים רבוא אותיות לתורה. אפ"ה אין מספר לאותיות. כי נעלם מאתנו החסרות והיתרות. וכך איתא פ"ק דקידושין וא"ו דוגחון חציו של אותיות התורה ופרכינן וא"ו דהאי גיסא או דהאי גיסא א"ל אנן אינן בקיאין בחסרות ויתרות. ופי' שם דמה שאמרו חז"ל והובא במפורשים והי' מספר בני ישראל כמספר ס"ת. כלומר שלא תאמר אין הברכה אלא בדבר שאין מנוי א"כ כשיש מספר לישראל לא יהי' ח"ו הברכה אצלם ע"כ אומר כמספר ס"ת אפ"ה אין להם מספר כס"ת:
ובספר מא"ד ח"ד כתב וז"ל איתא בשם ר"י "י"ש"ר"א"ל ר"ת "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה. ואית' במגלה עמוקות שורש נשמות ישראל הוא ששים ריבוא וכל נשמה יש לו אחיזה באות של תור'. (ואף שיש בישראל כהנה וכהנה עכ"פ העיקר הם ס' רבוא שרשים והמותר באין מחילוק הניצוצות. מאור עינים. ובס' אגרא דכלה (בראשית) כ' דששים רבוא נשמות תמימים יש בישראל והשאר הם ענפי הששים רבוא. ובס' דברי אמת בליקוטים כ' דבתור' הסיפור מישראל דור דיעה כי הם שורש להדורות הבאים). ואית' כאשר חטא אדה"ר אז נפלו הנצוצות הקדושים בתוך הקליפות ונתערבו אותן נשמות בכל הד' בחי'. דומם. צומח. חי שאינו מדבר. וחי המדבר. וכשיכלה הבירור ע"י מע"ט של ישראל אז יוצא מקליפ' ובא לתוך הקדוש'. כי כל אלו נשמות הי' נשמות ישראל השייכים למלאות קומתה:
ואיתא בשם גורי האריז"ל ראוי' היתה התור' שתהי' ששים ריבוא אותיות אלא שבגניזת אור הראשון נגנז שלישן העליון. מעתה מה שנחסר בתור' משליש אותיותיה. וכן נפילות קומתו של אדם שנתמעט מדריגתו ונפלו הנשמות בין הקליפות הי' עבור החטא. וכשיתוקן החטא שניהם יהיו בשלימותם:
ובספר מדרש תלפיות אות אלף כתב דמה שיש בידינו שיש ששים רבוא אותיות לתורה וכשתמנה מספר האותיות הם חסרים מאד מאד מששים רבוא ואולי מינין חכמים להשלמת המנין כל אות היוצאה מן חברתה כגון ה"ה מוציא ה' מ"ם מוניא מ' ובמנוי אותיות אלו נשלמים הששים רבוא אותיות בס' תורה אך צריך לעמוד על המנין שכך הוא:
ובספר מעבר יבק שפתי צדק פכ"ו כתב ראוי לדעת כי בתור' יש ששים רבוא אותיות נגד ששים רבוא שרשי נשמות של ישראל שמתחלקים לשבעים רבוא דיוקנאות והגם כי הם רבים יותר. כ"א יונק מדיוקן שלו. ואם איש א' מקלקל ופוגם אז האות שלו אותה שנשמתו יונקת ממנו היא פגימה. וכאלו היא חסירה בתור' ח"ו ונמצא שמטיל מום בקדשי תורתינו הקדוש' ונדחה משם עם מומו שכל אשר בו מום לא יקרב והמזכך עצמו זוכה לראות עולמו בחייו: וטעם שאין מברכין על הצדקה שנותנין לקופת מתן בסתר. משום דאז אין גמר המצוה דהעיקר גמר עשיית המצוה צדקה בעת שמקבל העני. ארחות חיים סי' צ"ב:
ובספר אגרא דפרקא אות י"ד מביא סיפור נפלא מהרב הקדוש המפורסם מוהר"ר יחיאל מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב זצוק"ל ששאל אותו בדחן אחד בדרך בדיחותא בע"ש לפנות ערב. בכדי לפקח דעתו. וזאת שאלת הבדחן הלא העני כמה יסורין באין לו עד שמספיק ומכין צורכי שבת ומתחיל העני לומר פרקי מסכת שבת תיכף מתחיל העני חייב. למה יהי' העני חייב. הנה הבדחן הלז שאל בדרך בדיחותא לפקח דעת הרב הקדוש אבל הרב הקדוש הנ"ל הי' משוטט בקושי' הנ"ל דבאמת קשה למה מתחיל המשנה בבבא דהתחייבות העני. והשיב לו הרב שישיב לו תשובה בשבת. וא"ל הרב בסעודת הערב שהקשו קושיא זו במתיבתא דרקיע והשיבו שבשביל זה מגיע התחייבות לעני בשביל שפשט העני את ידו ועשה השתדלות:
וכעין שאלה זו מובא בס' שם הגדולים להגאון הגדול המפורסם חיד"א אות ס' שראה בכ"י ושם נאמר דדרך בדיחותא שאול שאל הגאון רבינו סעדיה חייט אחד הבא אצלו כמה תפירות תפרת היום. והחייט השיבו מעלתו יאמר לי כמה אותיות יש בתורה. והגאון נצטער מאד ע"ז שמימיו לא שאלו אדם, ולא ידע להשיב, רק הפעם ההוא. ונצטער כמה ימים ולא ידע לכוין המנין. עד שהשביע בשם ובא מלאך וגילה לו ושמח לבו על הדבר מאד:
ובספר נחלת יעקב פ' במדבר אבני שוהם אות ב' כתב דמה שאמרו ז"ל שיש ששים רבוא אותיות לתורה. אפ"ה אין מספר לאותיות. כי נעלם מאתנו החסרות והיתרות. וכך איתא פ"ק דקידושין וא"ו דוגחון חציו של אותיות התורה ופרכינן וא"ו דהאי גיסא או דהאי גיסא א"ל אנן אינן בקיאין בחסרות ויתרות. ופי' שם דמה שאמרו חז"ל והובא במפורשים והי' מספר בני ישראל כמספר ס"ת. כלומר שלא תאמר אין הברכה אלא בדבר שאין מנוי א"כ כשיש מספר לישראל לא יהי' ח"ו הברכה אצלם ע"כ אומר כמספר ס"ת אפ"ה אין להם מספר כס"ת:
ובספר מא"ד ח"ד כתב וז"ל איתא בשם ר"י "י"ש"ר"א"ל ר"ת "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה. ואית' במגלה עמוקות שורש נשמות ישראל הוא ששים ריבוא וכל נשמה יש לו אחיזה באות של תור'. (ואף שיש בישראל כהנה וכהנה עכ"פ העיקר הם ס' רבוא שרשים והמותר באין מחילוק הניצוצות. מאור עינים. ובס' אגרא דכלה (בראשית) כ' דששים רבוא נשמות תמימים יש בישראל והשאר הם ענפי הששים רבוא. ובס' דברי אמת בליקוטים כ' דבתור' הסיפור מישראל דור דיעה כי הם שורש להדורות הבאים). ואית' כאשר חטא אדה"ר אז נפלו הנצוצות הקדושים בתוך הקליפות ונתערבו אותן נשמות בכל הד' בחי'. דומם. צומח. חי שאינו מדבר. וחי המדבר. וכשיכלה הבירור ע"י מע"ט של ישראל אז יוצא מקליפ' ובא לתוך הקדוש'. כי כל אלו נשמות הי' נשמות ישראל השייכים למלאות קומתה:
ואיתא בשם גורי האריז"ל ראוי' היתה התור' שתהי' ששים ריבוא אותיות אלא שבגניזת אור הראשון נגנז שלישן העליון. מעתה מה שנחסר בתור' משליש אותיותיה. וכן נפילות קומתו של אדם שנתמעט מדריגתו ונפלו הנשמות בין הקליפות הי' עבור החטא. וכשיתוקן החטא שניהם יהיו בשלימותם:
ובספר מדרש תלפיות אות אלף כתב דמה שיש בידינו שיש ששים רבוא אותיות לתורה וכשתמנה מספר האותיות הם חסרים מאד מאד מששים רבוא ואולי מינין חכמים להשלמת המנין כל אות היוצאה מן חברתה כגון ה"ה מוציא ה' מ"ם מוניא מ' ובמנוי אותיות אלו נשלמים הששים רבוא אותיות בס' תורה אך צריך לעמוד על המנין שכך הוא:
ובספר מעבר יבק שפתי צדק פכ"ו כתב ראוי לדעת כי בתור' יש ששים רבוא אותיות נגד ששים רבוא שרשי נשמות של ישראל שמתחלקים לשבעים רבוא דיוקנאות והגם כי הם רבים יותר. כ"א יונק מדיוקן שלו. ואם איש א' מקלקל ופוגם אז האות שלו אותה שנשמתו יונקת ממנו היא פגימה. וכאלו היא חסירה בתור' ח"ו ונמצא שמטיל מום בקדשי תורתינו הקדוש' ונדחה משם עם מומו שכל אשר בו מום לא יקרב והמזכך עצמו זוכה לראות עולמו בחייו: וטעם שאין מברכין על הצדקה שנותנין לקופת מתן בסתר. משום דאז אין גמר המצוה דהעיקר גמר עשיית המצוה צדקה בעת שמקבל העני. ארחות חיים סי' צ"ב:
1