טעמי המנהגים כ״בTa'amei HaMinhagim 22
א׳טעם. שתקנו בתפילין של ראש שיהיו השערות מגולין קצת. כדי ליתן חלק לס"מ שלא יקטרג על ישראל*וז"ל הזהר פ' פקודי תא ואימא לך רזא חדא ולא אתייהיב לגלאה בר לאינון קדישין עליונין ת"ח להאי אתר דאיהי רוח מסאבא קב"ה יהיב לי' שלטנו למשלט בעלמא בכמה סטרין ויכיל לנזקא ולית לי' רשו לאנהגא בי' קלנא דבעינא לאסתמדא מיני' דלא יקטרג עלן בגו קדושה דילן ועל דא רזא חדא אית לן דבעינן למיהב לי' דוכתא זעיר בגו קדושה דילן דלא ישתכח מקטרגא בגו קדושה דילן כו' ובעינן גו רזא דתפילין לאצנעא חד שערא דעגלא דיפוק לבר ויתחזי כו' דכד חמי לההוא בר נש בקדושה עלאה וחולקא דילי' משתתף לתמן כדין לא יקטרג לי' ולא יכיל לאבאשא לי' לעילא ותתא דהא דוכתא יהב לי' כו' ע"ש. ועי' לעיל סעי' ה. וצריך שיהי' מקום הנחת תפילין ש"ר למעלה בראש דהיינו מהתחלה עיקרי השער במצחו שיהי' קצה התחתון בעיקרי השער (עי' או"ח סי' כ"ז סעי' כו' וט"ז שם סק"י) עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס והוא כל גבהו הראש. לבוש שם סעי' ט'. ומרומז בפסוק החכם עיניו בראשו ר"ל בין עיניך נגד המוח שמניח הבתים על המוח. אבל הכסיל בחושך הולך שמניח על המצח והענין ממש שהולך בחושך שמכסה העינים. דרך משה:
ובספר שארית ישראל כתב וז"ל ולו יהי' מיתוק לעתיד לבא (כמ"ש בסה"ק) והס"מ בעצמו רוצה שיומתק. ומעשה שהבעש"ט ז"ל העלה את הס"מ לאיזה דבר שנצרך לו ואמר לו בכעס למה הרגזתנו לעלות כי לא העלו אותי כ"א ג' פעמים. בעת חטא אדה"ר. ובעת העגל. ובעת החורבן. אעפ"כ כשהי' שם צוה הבעש"ט לאנשיו שיהיה מצחיהם מגולים שיראה צלם אלקים שעל פניהם ולבסוף כשהוצרך ללכת אמר בזה הלשון בני אל חי תרשוני לעמוד בכאן שעה מועטת לראות צלם אלקים שעל פניכם וזה ראיה שרוצה להמתק. ואעפ"כ קודם לכתו ביקש מהבעש"ט ז"ל שיתן לו איזהו עובדא כי רצה לשרוף איזה עיר ישראל הראה לו הבעש"ט מקום אחר והוא בעצמו שרף אותה היינו רע הגמור: ומטעם זה תיקנו גם כן לשוח מילתא דבדיחותא קודם הלימוד. חפארת יונתן פ' ראה:
ובספר שארית ישראל כתב וז"ל ולו יהי' מיתוק לעתיד לבא (כמ"ש בסה"ק) והס"מ בעצמו רוצה שיומתק. ומעשה שהבעש"ט ז"ל העלה את הס"מ לאיזה דבר שנצרך לו ואמר לו בכעס למה הרגזתנו לעלות כי לא העלו אותי כ"א ג' פעמים. בעת חטא אדה"ר. ובעת העגל. ובעת החורבן. אעפ"כ כשהי' שם צוה הבעש"ט לאנשיו שיהיה מצחיהם מגולים שיראה צלם אלקים שעל פניהם ולבסוף כשהוצרך ללכת אמר בזה הלשון בני אל חי תרשוני לעמוד בכאן שעה מועטת לראות צלם אלקים שעל פניכם וזה ראיה שרוצה להמתק. ואעפ"כ קודם לכתו ביקש מהבעש"ט ז"ל שיתן לו איזהו עובדא כי רצה לשרוף איזה עיר ישראל הראה לו הבעש"ט מקום אחר והוא בעצמו שרף אותה היינו רע הגמור: ומטעם זה תיקנו גם כן לשוח מילתא דבדיחותא קודם הלימוד. חפארת יונתן פ' ראה:
1
ב׳קונטרס אחרון
שלא יקטרג. ועפ"ז נראה דלכך תקנו מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו. עי' או"ח סי' כ"ז סעיף ט'. וכן הקשר שצריך להיות מאחורי הראש באמצע העורף צריך להתחיל קצה התחתון בצמיחת השערות עי' א"ר שם. כדי ליתן חלק לס"ם וע"ד שכתב בספר ערוגת הבושם*בס' דרש משה על תהלים נדפס מאת המו"ל וז"ל ולמען חיבת הקודש של אא"ז זצלה"ה ארשום לזכרון סיפור נפלא אשר יצא מפ"ק הרב הצדיק מהר"י מבעלז זצלה"ה בזה"ל בהיות אבי מורי הרב הקדוש זצלה"ה משתוקק להשיג את הספר ערוגת הבושם צוה עלי להשתדל לקנותו עבורו. וכאשר הובא אליו כרצונו שמח בו עד מאד. ושאלתיו לתומי שמחה זו מה עושה הלא בלימוד חכמת אמת רק בספרי הקדמונים תבחר. ומה זה תשמח עתה על ספר מאחד מאחרונים. והשיב לו דע בני שבשעה שנראה הבושם הזה ע"פ תבל אמר הבעש"ט הקדוש זי"ע ועכ"י כי בעת שחבר המחברת הקדושה ההיא נתלבש בו נפש שלמה הע"ה וסיים עוד כי גם בלעדי שמועתי זאת המקובלת בידי מרבותי הקדושים ידעתי גם אני כי זה האיש משה גדול מאד וכאחד השרים הראשונים הוא נחשב. ע"כ ד"ק שסיפר מאביו הרב הקדוש מהר"ש זצללה"ה: לשיר השירים ע"פ שערך כעדר העזים שהשערות הוא שורש הדינים. ומהם יונקים החיצונים*בספר ברית אברם (צ"ו) כתב וז"ל גדולה עבירה לשמה ממצות שלא לשמה ע"ד ששמעתי משום דהעוה"ז הוא עלמא שקרא. לכך א"א לקיים בו האמת לבד אם לא שיתנו חלק גם לסט"א. ואח"כ מצאתי זאת בזוהר שא"א לעשות שום מצוה אם לא שיהי' חלק גם לסט"א. ומש"ז הוא השערות בתפילין והחלבנה בקטורת ושעיר ביוה"כ. אח"כ מצאתי בזוהר המשמעות כי הוידוי קודם כל מצוה הוא חלק הנ"ל כמו שהיו מתודים על השעיר ביוה"כ:
וזה פי' הפ' (קהלת ז') כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב לבד ולא יחטא לשון חסרון. (כמו אני ובני שלמה חטאים) רק זה שעובד לו ית' אע"פ שנותן להם חלק הוא מחמת שאין לו ברירה. והמשל הוא כמ"ש בזוהר מי שרוצה לילך למקום א' וכת של כלבים מעכבים אותו אזי אם יש לו תתיכת לחם זורק להם מרחוק. והם רצים אל הלחם והוא הולך לדרכו לשלום. ורחמנא לבא בעי ויודע האמת שגם זה בשביל שרוצה לעבוד אותו ית' אבל מי שהוא רמאי ומראה א"ע לפני הבריות שהוא טוב ובאמת לא כן הוא. אז ע"כ צריך לעשות מצוה תחלה כדי שיתקיים השקר. ע"ד שאחז"ל (סוטה ל"ה) כל שקר שאין בו דבר אמת כתחלתו כו' וז"ש גדולה עבירה לשמה כדי שיתקיים האמת. יותר ממצוה שלא לשמה שאינו עושה המצוה רק כדי שיתקיים השקר שעושה:
וזה שרמז התנא באומרו הוי דן אות כל האדם לכף זכות. אולי רוצה לעשות מצוה גדולה ומש"ז צריך זאת לחלק הסט"א. אבל באמת רחמנא לבא בעי ויודע האמת. ה' ינחנו בדרך האמת: ולכן נאמר אצל הלוים והעבירו תער על כל בשרם:
שלא יקטרג. ועפ"ז נראה דלכך תקנו מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו. עי' או"ח סי' כ"ז סעיף ט'. וכן הקשר שצריך להיות מאחורי הראש באמצע העורף צריך להתחיל קצה התחתון בצמיחת השערות עי' א"ר שם. כדי ליתן חלק לס"ם וע"ד שכתב בספר ערוגת הבושם*בס' דרש משה על תהלים נדפס מאת המו"ל וז"ל ולמען חיבת הקודש של אא"ז זצלה"ה ארשום לזכרון סיפור נפלא אשר יצא מפ"ק הרב הצדיק מהר"י מבעלז זצלה"ה בזה"ל בהיות אבי מורי הרב הקדוש זצלה"ה משתוקק להשיג את הספר ערוגת הבושם צוה עלי להשתדל לקנותו עבורו. וכאשר הובא אליו כרצונו שמח בו עד מאד. ושאלתיו לתומי שמחה זו מה עושה הלא בלימוד חכמת אמת רק בספרי הקדמונים תבחר. ומה זה תשמח עתה על ספר מאחד מאחרונים. והשיב לו דע בני שבשעה שנראה הבושם הזה ע"פ תבל אמר הבעש"ט הקדוש זי"ע ועכ"י כי בעת שחבר המחברת הקדושה ההיא נתלבש בו נפש שלמה הע"ה וסיים עוד כי גם בלעדי שמועתי זאת המקובלת בידי מרבותי הקדושים ידעתי גם אני כי זה האיש משה גדול מאד וכאחד השרים הראשונים הוא נחשב. ע"כ ד"ק שסיפר מאביו הרב הקדוש מהר"ש זצללה"ה: לשיר השירים ע"פ שערך כעדר העזים שהשערות הוא שורש הדינים. ומהם יונקים החיצונים*בספר ברית אברם (צ"ו) כתב וז"ל גדולה עבירה לשמה ממצות שלא לשמה ע"ד ששמעתי משום דהעוה"ז הוא עלמא שקרא. לכך א"א לקיים בו האמת לבד אם לא שיתנו חלק גם לסט"א. ואח"כ מצאתי זאת בזוהר שא"א לעשות שום מצוה אם לא שיהי' חלק גם לסט"א. ומש"ז הוא השערות בתפילין והחלבנה בקטורת ושעיר ביוה"כ. אח"כ מצאתי בזוהר המשמעות כי הוידוי קודם כל מצוה הוא חלק הנ"ל כמו שהיו מתודים על השעיר ביוה"כ:
וזה פי' הפ' (קהלת ז') כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב לבד ולא יחטא לשון חסרון. (כמו אני ובני שלמה חטאים) רק זה שעובד לו ית' אע"פ שנותן להם חלק הוא מחמת שאין לו ברירה. והמשל הוא כמ"ש בזוהר מי שרוצה לילך למקום א' וכת של כלבים מעכבים אותו אזי אם יש לו תתיכת לחם זורק להם מרחוק. והם רצים אל הלחם והוא הולך לדרכו לשלום. ורחמנא לבא בעי ויודע האמת שגם זה בשביל שרוצה לעבוד אותו ית' אבל מי שהוא רמאי ומראה א"ע לפני הבריות שהוא טוב ובאמת לא כן הוא. אז ע"כ צריך לעשות מצוה תחלה כדי שיתקיים השקר. ע"ד שאחז"ל (סוטה ל"ה) כל שקר שאין בו דבר אמת כתחלתו כו' וז"ש גדולה עבירה לשמה כדי שיתקיים האמת. יותר ממצוה שלא לשמה שאינו עושה המצוה רק כדי שיתקיים השקר שעושה:
וזה שרמז התנא באומרו הוי דן אות כל האדם לכף זכות. אולי רוצה לעשות מצוה גדולה ומש"ז צריך זאת לחלק הסט"א. אבל באמת רחמנא לבא בעי ויודע האמת. ה' ינחנו בדרך האמת: ולכן נאמר אצל הלוים והעבירו תער על כל בשרם:
2
ג׳דיפוק לבר ויתחזי. בספר קיצור של"ה כתב בשם המקובלים שיש ליזהר עד מאד שלא יהי' ארוכין כשעורה רק פחות משעורה והוא עפ"י סוד גדול כידוע ליודעי חן. ע"כ אם הסופר עשאן ארוכין יקצרן ויעשם פחות משעורה ע"ש.
3