טעמי המנהגים ר״כTa'amei HaMinhagim 220
א׳טעם. שלא תקנו ברכה על שמיעת קול שיר כמו שתקנו על הריח ועל שמיעת בשורות טובות. לפי שכל ההנאות נשאר רושם התועלת בגוף אף משיעבור זמן הפעולה. אבל השיר משמח בשעת שמועה ברוחני ומשיעבור לא ישאר תועלת גשמי וה"ל כדבר שאין בו ממש דמש"ה ריח שאין בו עיקר אין מברך עליו. הלכות קטנות. ח"ש סי' ק"ס:*ובספר מחזה אברהם (בראשית) כתב. טעם. שאין מברכין בברכת השחר על כח חוש השמיעה כמו שמברכין ברכת פוקח עורים על כח הראיה. לפי שע"י ששמע אדם הראשון ז"ל לאשתו יצא מזה תקלה לכל העולם וכיון שנצמח תקלה ע"י כח השמיעה אין ראוי לברך ע"ז. וזה שכתב רש"י ז"ל וישמע אברם לקול שרי. לקול רוה"ק שבה. כי לכאור' קשה על אברהם אע"ה שישמע לקול אשתו. והא כבר ראה וידע התקלה הנצמח ע"י שמיעה לאשה כנ"ל. לזה כוונת רש"י לקול רוה"ק שבה בבחי' שכינ' מדברת וכו' ולא הי' הקול שלה ע"ש:
1