טעמי המנהגים רכ״גTa'amei HaMinhagim 223
א׳טעם. שא"צ לברך על מצות בדיקה כשבודקין את הריאה. משום שאם ימצא טריפה ופורש מלאכול מקיים הלאו והבדיקה שלא לפגוע בלאו ואין מברכין על הלאוין. ומאי שמברכין על העריות. אגב עשה דקידושין. ומה"ט מברכין על הטבילה ולא על הגעלה. משום שהטבילה מצות עשה והגעלה מצות ל"ת שלא לאכול נבילות. עיין ראש אפרים סי' ל"ט ס"ק י"ט:*ועי' א"א סימן ח' בשם ת' הרמב"ן סי' קפ"ט דהא דאין מברכין על כל המצות. דכל מצוה שאין בה מעשה כגין שמיטת כספים וכ"ד שנמסרו לב"ד. וכן דברים התלוים בדעת אחרים כגון צדקה וכדומה וכן מצוה הבאה ע"י עביר' כגין השבת גזל ורבית. אין מברכין עליהם. ובמתנות כהונה נמי לא דמשלחן גביה זכו. משא"כ פדיון הבן והפרשת תרומה שאין מברך אנתינה אלא אהפרשה. וכן אין מברכין על כל מצוה שאין בעצמה מצוה. כחליצה ויבום דהמצוה הוא פריה ורביה אלא דמצות אלו מסתעפים ממנה. וכן מיתות ב"ד נמי לא לפי שאין הקב"ה חפץ במיתות רשעים ומה"ט נמי א'מ על מים אחרונים הבאה משום מלח סדומית ואין לברך אפורעניות:
ועי' רוקח אות שס"ו. הטעם. שאין מברכין על הבדיקה. כי נשחטה בחזקת היתר עומדת. אבל בחייה אסורה צריך לברך על השחיט'.
ועי' רוקח אות שס"ו. הטעם. שאין מברכין על הבדיקה. כי נשחטה בחזקת היתר עומדת. אבל בחייה אסורה צריך לברך על השחיט'.
1