טעמי המנהגים רכ״הTa'amei HaMinhagim 225
א׳טעם. שאין מברכין על עשיית דין. אע"ג דמצות עשה הוא דכתיב ושפטתם צדק. משום דדילמא לא מקבלו בעלי דינין ההוא דינא עלייהו אי נמי מחלו להדדי מאי דתבעי ומיעקר ליה עשה וליתיה כלל. אבודרהם:*והוא הדין לעזיבה ופריקה ושלוח עבדים והענקתן ועמידה בפני הרב. ומורא וכבוד אב ואם והלואת אביון. והשבת אבדה ונתינת מעשר עני. ומי שמשמח גר ויתום ואלמנה. ובקור חולים. ונחמת אבלים. ונתינת נבלה לגר. ומכירתה לנברי לא מברכינן עלייהו. משום דתלוי בדעת אחרים ומחלי ליה ומיעקר ליה עשה. ועל ארבעה ועשרים מתנות נמי אין מברכין על נתינתן לכהן. משום דלא יהיב ליה ישראל לכהן מדידיה כלום דליברך לתת לכהן. אלא דרחמנא הוא דיהיב להו לכהנים. דכהנים משלחן גבוה קא זכו. אכל פדיון הבן וה"ה לפדיון פטר חמור שמברך על פדיונו ולא על נתינתו. כמו שהוא מברך על הפרשת תרומות ומעשרות והפרשת חלה. כי אזהריה רחמנא עלייהו. שם:
1