טעמי המנהגים רכ״וTa'amei HaMinhagim 226

א׳טעם. שאין מברכין על השבת גזלה ורבית. ועזיבת לקט שכחה ופאה לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה. דכתיב וכרמך לא תעולל וגו' ואם לקטת לעני ולגר תעזוב אותם. ואם לא לקט ולא כלה אלא עזב מעיקרא דלית בהו עבירה לא מברכינן עליהו משום דלית בהו מעשה. אי נמי משום דמחלו עניים גבי' ועקרי לי' לעשה. וכגון השבת העבוט דכתיב לא תבוא אל ביתו לעבוט ואם באת לביתו ונטלת עבוטו השב תשיב לו את העבוט. שם:*וכן עריפת פטר חמור. תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו. וכן שריפת נותר. לא תותירו והנותר ממנו אינו מכרכין. לפי שהוא מצוה הבאה בעבירה. וכן אין מברכין על החליצה. דקא עבר על מצות עשה דיבום. וכן אין מכרכין על הגירושין. דשנאי המשלה. ואית בה עבירה. ושלוח הקן. נמי מצוה הבאה בעבירה היא. דכתיכ לא תקח האם על הבנים. ואם לקחת שלח תשלח. שם. ומי שעושה מעקה צריך לברך אעפ"י שכתוב בו ולא תשים דמים בביתך. שם בשם הלכות פסוקות:
וברקח סי' שס"ו כתב וז"ל כל המצות שהן חקות וגזירה צריך לברך שילוח הקן וראשית הגז ושאר מתנות כהונה. ירוש' בפרק כיצד מכרכין גבי קידוש ואפר חטאת ולהזות כל המצות טעונין ברכה. אבל כל דבר שגם בני נח הוזהרו עליו [הערת המדפיס: ז' מצות בני נח רמוזות באותיות א"ב. דהיינו. א'. אבר מן החי. ב' ברבת ה'. ג'. גזל. ד'. דינין. ה'. הרג. ו'. וסת ע"ז כנדה. ז'. זנות. דבש לפי להגאון הקדוש חיד"א זצוק"ל מערכת ז' אות ד':] כגון גזל גניכה וחמס והוענשו יד עני לא החזיקו וצדקה ולוייה ולקט ושכחה ופיאה והידור זקן שאם מצוים חייב אין צריך לברך. וכן עשיית מעקה. ודינים ותיקון העניים ומשקלות ומידות אין צריך לברך. שהברכה וצונו ולא את הגוים. ואם הי' עניים. חציים הי' מפרישים חלקם לבעלי בתים ועניים אחרים. אין מצווין ואין צריך לברך. אבל תרומה וראשית הגז ומתנות שצריך להפריש מברך ע"ש:
1