טעמי המנהגים רל״דTa'amei HaMinhagim 234
א׳טעם. שמשש שעות ומחצה ולמעלה נקראת מנחה גדולה. כי הן עוד היום גדול. ועוד שעמה מרובין בערבי פסחים. (כי משעה זו דוקא מצותיה בערבי פסח) שחל להיות בע"ש. ועוד שכתר מלכו של עולם באותו פרק הולך וגדול בשחיטת פסחים. וטעם. שמתשע שעות ומחצה ולמעלה נקראת מנחה קטנה. לפי שעל תמיד של שחר הושלמו הקרבנות כולם. ותמיד של בין הערבים קרב יחידי. אלפסי זוטא להרמ"ע ז"ל ברכות פ"ד. ועי' שערי תשובה סימן קי"ט סק"ג בשם הזוהר שאין לומר תפלה על מזונות בתפלת המנחה ע"ש:
1
ב׳קונטרס אחרון
מנחה קטנה. תפלת המנחה תקנו נגד תמיד של בין הערבים וזמן שחיטתו כשר אחר חצות היום ומ"מ עיקר הקרבתו הי' בט' ומחצה ולכן זמן תפלת מנחה לכתחלה מט' שעות ומחצה ולמעלה והרוצה לאכול או לעשות מלאכה ויש לחוש שמא ישכח להתפלל מותר לכתחלה להתפלל מנחה גדולה והוא מששה שעות ומחצה*מה שכתבו רז"ל זמן מנחה גדולה משש ומחצה. זהו משום חסרון בקיאות. שלא יבואו להתפלל מנחה בצהרים. כי עד חצי שבע חמה בראש כל אדם. לכן חצי שעה זו בלבד אינה ראויה לא לתפילת שחרית שכבר עברה ולא לתפלת מנחה משום גזירה. יעב"ץ: ונמשך זמנה לכתחלה עד שעה ורביע קודם הלילה ובדיעבד או בשעת הדחק מותר להתפלל עד סמוך לצאת הכוכבים דאע"ג דבעיר נראה שהוא כמעט לילה הדבר ידוע שבשדה עדיין הוא יום רק מחמת גובה הבתים נראה כלילה (ח"א כלל ל"ג סעי' א'):
ובסידור יעב"ץ כתב דמה שאמז"ל צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי (הוא מתחלת שעה שביעית) אע"פ שיצחק תיקן תפלת המנחה. משום שיצחק תיקן אותה תפלת חובה במנחה קטנה שהיא מדתו שעתא דדינא אבל אברהם מתפלל נדבה מנחה גדולה שעדיין הוא עת רחמים. ומכאן סמכו לתפלת מנחה גדולה וקטנה:
וידוע אברהם נקרא האדם הגדול וגדולה הוא מדתו. ע"כ אם השעה דחוקה כגון שי"ל לילך לדרך בשיירא שלא ימתינו עליו להתפלל מעומד יכול להתפלל מתחלת שבע. אבל שלא מדוחק או אפי' להתפלל בעשרה אעפ"י שלא יוכל לקבצן אח"כ אינו רשאי להקדים להתפלל מנחה בצבור קודם חצי שבע שלא לעקור תקנת חז"ל ע"ש:
מנחה קטנה. תפלת המנחה תקנו נגד תמיד של בין הערבים וזמן שחיטתו כשר אחר חצות היום ומ"מ עיקר הקרבתו הי' בט' ומחצה ולכן זמן תפלת מנחה לכתחלה מט' שעות ומחצה ולמעלה והרוצה לאכול או לעשות מלאכה ויש לחוש שמא ישכח להתפלל מותר לכתחלה להתפלל מנחה גדולה והוא מששה שעות ומחצה*מה שכתבו רז"ל זמן מנחה גדולה משש ומחצה. זהו משום חסרון בקיאות. שלא יבואו להתפלל מנחה בצהרים. כי עד חצי שבע חמה בראש כל אדם. לכן חצי שעה זו בלבד אינה ראויה לא לתפילת שחרית שכבר עברה ולא לתפלת מנחה משום גזירה. יעב"ץ: ונמשך זמנה לכתחלה עד שעה ורביע קודם הלילה ובדיעבד או בשעת הדחק מותר להתפלל עד סמוך לצאת הכוכבים דאע"ג דבעיר נראה שהוא כמעט לילה הדבר ידוע שבשדה עדיין הוא יום רק מחמת גובה הבתים נראה כלילה (ח"א כלל ל"ג סעי' א'):
ובסידור יעב"ץ כתב דמה שאמז"ל צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי (הוא מתחלת שעה שביעית) אע"פ שיצחק תיקן תפלת המנחה. משום שיצחק תיקן אותה תפלת חובה במנחה קטנה שהיא מדתו שעתא דדינא אבל אברהם מתפלל נדבה מנחה גדולה שעדיין הוא עת רחמים. ומכאן סמכו לתפלת מנחה גדולה וקטנה:
וידוע אברהם נקרא האדם הגדול וגדולה הוא מדתו. ע"כ אם השעה דחוקה כגון שי"ל לילך לדרך בשיירא שלא ימתינו עליו להתפלל מעומד יכול להתפלל מתחלת שבע. אבל שלא מדוחק או אפי' להתפלל בעשרה אעפ"י שלא יוכל לקבצן אח"כ אינו רשאי להקדים להתפלל מנחה בצבור קודם חצי שבע שלא לעקור תקנת חז"ל ע"ש:
2