טעמי המנהגים רל״וTa'amei HaMinhagim 236
א׳טעם. שלא התקין יעקב תפלת ערבית עד עכשיו. עפ"י מה דאיתא שבת דף י"א דת"ח שתורתן אומנותן א"צ להפסיק מד"ת לתפלה. ולכך עד עכשיו הי' יושב בבה"מ של שם ועבר גם בלילה לא נתן שינה לעיניו והי' תורתו אמונתו כדאי' במדרש לא הי' צריך להפסיק לתפלה. אבל במקום ההוא שהי' בא בדרך ולא הי' עוסק בד"ת ולכך ויפגע במקום. התקין תפלת ערבית. מעשה רוקח.*ובספר דברי שאול פ' ויצא כתב דבאמת לא רצה יעקב לתקן תפלה אחרת כלל בפרט בעת ההוא שהיה בדרך ולבו טרוד. רק חשב יעקב להתפלל מנחה. רק שכיון שהשקיע הקב"ה שם בעת ההוא החמה שלא בעונתה. א"כ כבר לא הי' לו מקום להתפלל מנחה בעת ההוא והי' תפלת ערבית. ולכך תפלת ערבית אינה חובה רק רשות. דבאמת הוא לא תיקן לשם ערבית רק שממילא נעשה תפלת ערבית שהרי הקב"ה השקיע את החמה והי' ערב ושפיר אינו חובה אלא רשות. ותירץ בזה קושית התוספת ברכות דף כ"ו ע"ב בד"ה יעקב והוכיחו מזה דמותר להתפלל ערבית בעוד יום ע"ש דבאמת הוא רצה להתפלל מנחה ורק שכיון שהקב"ה רצה שילין שם השקיע החמה שלא בעונתה א"כ נעשה תפלת ערבית: ועי' ליקוטים סעיף ג' בהשמטות בד"ה בס' מצודות דוד:
1
ב׳קונטרס אחרון
קורא ק"ש ומתפלל. כתב מ"א סי' רל"ב סק"ח בשם מהרי"ו וז"ל מי שלא התפלל ערבית עם הצבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל. אבל בשחרית כיון שהציבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה (מט' שעות ומחצה ולמעלה) כיון דעכשיו נוהגים להתפלל מנחה בציבור שרי דלא חיישינן שמא יפשע. ועוד דהשמש מזכיר וקורא לביהכ"נ. אבל במקום שאין מנין אסור ללמוד בשחרית וכ"ש מנחה קודם שיתפלל ע"כ. ועי' מחצית השקל שם. ועי' רמ"א שם סעי' ב' דבסעודה גדולה (דהיינו סעודת נשואין או מילה) יש להחמיר אפי' סמוך למנחה גדולה (דהיינו ו' שעות ומחצה) ומ"א שם ס"ק ע"ז כתב בשם הב"ח וז"ל כשיש חתונה בשבת (ונראה דה"ה מילה) ולא יצאו מבהכ"נ עד אחר חצות יתפללו מנחה בציבור ואח"כ יאכלו דסעודת נשואין הוי ס"ג. אבל סעודת שבת בביתו לא מקרי ס"ג ע"ש. ועיין סימן רל"ג העי' א' ומ"א שם. ועי' ליקוטים סעיף קע"ד:
ובספר תרומת הדשן סי' א' כתב מה שבאיזה מקומות נוהגין בימים ארוכים בימי הקיץ לקרות ק"ש של ערבית ולהתפלל איזה שעות לפני צאת הכוכבים. י"ל שהמנהג נשתרבב ע"י תשות כח שירדה לעולם ורוב ההמון תאבים ורעבים לאכול בעוד יום גדול בימים ארוכים ואם הי' אוכלים קודם מנחה היו שוהים באכילה ושתיה ולא יצאו כלל לביהכ"נ ומתוך כך לא הי' כח לת"ח לפרוע ההמון עם מלהתפלל תפלת ערבית ולקרוא את שמע בעוד היום גדול:
וכתב שם ושמעתי בישיבה מפי אחד מהגדולים ששמע וקבל כי בימי הקדמונים בקרימ"ש התפללו ערבית וקראו את שמע בע"ש בעוד היום גדול כל כך שהיה רב העיר שהי' מהגדולים הקדמונים הוא וכל טובי הקהל עמו הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת על שפת הנהר דונא"י והי' חוזרין לבתיהם קודם הלילה. גם נמצא כתוב בשם א' מהגדולים שהורה להתפלל ערבית ולקרא את שמע בעוד היום גדול מאד לצורך סעודת נשואין:
ובזוהר חי (בחקתי) כתב שרבינו הקדוש מוהר"ר אלימלך לא הי' מדבר שום דיבור אחר מעריב עד אחר השינה:
קורא ק"ש ומתפלל. כתב מ"א סי' רל"ב סק"ח בשם מהרי"ו וז"ל מי שלא התפלל ערבית עם הצבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל. אבל בשחרית כיון שהציבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה (מט' שעות ומחצה ולמעלה) כיון דעכשיו נוהגים להתפלל מנחה בציבור שרי דלא חיישינן שמא יפשע. ועוד דהשמש מזכיר וקורא לביהכ"נ. אבל במקום שאין מנין אסור ללמוד בשחרית וכ"ש מנחה קודם שיתפלל ע"כ. ועי' מחצית השקל שם. ועי' רמ"א שם סעי' ב' דבסעודה גדולה (דהיינו סעודת נשואין או מילה) יש להחמיר אפי' סמוך למנחה גדולה (דהיינו ו' שעות ומחצה) ומ"א שם ס"ק ע"ז כתב בשם הב"ח וז"ל כשיש חתונה בשבת (ונראה דה"ה מילה) ולא יצאו מבהכ"נ עד אחר חצות יתפללו מנחה בציבור ואח"כ יאכלו דסעודת נשואין הוי ס"ג. אבל סעודת שבת בביתו לא מקרי ס"ג ע"ש. ועיין סימן רל"ג העי' א' ומ"א שם. ועי' ליקוטים סעיף קע"ד:
ובספר תרומת הדשן סי' א' כתב מה שבאיזה מקומות נוהגין בימים ארוכים בימי הקיץ לקרות ק"ש של ערבית ולהתפלל איזה שעות לפני צאת הכוכבים. י"ל שהמנהג נשתרבב ע"י תשות כח שירדה לעולם ורוב ההמון תאבים ורעבים לאכול בעוד יום גדול בימים ארוכים ואם הי' אוכלים קודם מנחה היו שוהים באכילה ושתיה ולא יצאו כלל לביהכ"נ ומתוך כך לא הי' כח לת"ח לפרוע ההמון עם מלהתפלל תפלת ערבית ולקרוא את שמע בעוד היום גדול:
וכתב שם ושמעתי בישיבה מפי אחד מהגדולים ששמע וקבל כי בימי הקדמונים בקרימ"ש התפללו ערבית וקראו את שמע בע"ש בעוד היום גדול כל כך שהיה רב העיר שהי' מהגדולים הקדמונים הוא וכל טובי הקהל עמו הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת על שפת הנהר דונא"י והי' חוזרין לבתיהם קודם הלילה. גם נמצא כתוב בשם א' מהגדולים שהורה להתפלל ערבית ולקרא את שמע בעוד היום גדול מאד לצורך סעודת נשואין:
ובזוהר חי (בחקתי) כתב שרבינו הקדוש מוהר"ר אלימלך לא הי' מדבר שום דיבור אחר מעריב עד אחר השינה:
2