טעמי המנהגים רמ״אTa'amei HaMinhagim 241
א׳טעם. שאומרים ברוך ה' לעולם אמן ואמן בתפלת ערבית. לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם שמונה עשרה הזכרות כנגד י"ח ברכות של שמונה עשרה ותקנו אחריהם יראו עינינו ונפטרים בקדיש. והשתא נמי שמתפללין ערבית בבה"כ לא נתבטל המנהג הראשון. טור סי' רל"ו. ועי' תוס' ברכות דף ד' ע"ב בד"ה אר"י:
1