טעמי המנהגים רמ״גTa'amei HaMinhagim 243
א׳טעם. שתפלת ערבית אין הש"ץ חוזר ואומר. לפי שהוא רשות. ומזה הטעם. אומרים קדיש להפסיק בין גאולה לתפלה. להורות דערבית א"צ סמיכה וכן הקדיש שבין המפטיר לשבעה קרואים. להורות שאין ממנין הקרואין ואף כי קיי"ל דעולה למנין ז'. מטה משה אות שפ"ח:*ובספר התניא סי' ט' כתב וז"ל מה שאמרו רבותינו ז"ל תפלת ערבית רשות מצאתי בשם רבינו שלמה דוק' בתפל' לבדה קאמר ולא בקריאת שמע דקריאת שמע בברכותיה חובה היא מדאוריית' כדכתיב בשכבך ובקומך. ועל זה הטעם הוסיפו ראשי ישיבות שבבבל לומר הפסוקין ברוך ד' לעולם אמן ואמן וחותמין בא"י מלך אל חי לעד וקיים לנצח. להודיע שהוא רשות. (ונראה לי דמזה הטעם מסיר הש"ץ הטלית מעל הראש בשעת מעריב להודיע שהוא רשות) ואין צריך לסמוך גאולה לתפל' וקבעו כנגד התפלה הפסוקים האלו עם החתימ' שיש בהן י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות ושלחום לאנשי כנסת הגדול' וקבעום. ולכך אומרים קדיש כלומר זו היא השלמת התפל'. והרוצה ליפטר נפטר והולך לו. והאידנא שוויה לכל עלמא לתפלת ערבית חובה. וצריך לסמוך גאולה של ערבית לתפל' של ערבית. דאמר ר' יוחנן איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית ואע"פ שמפסיקין בהשכיבנו ובפסוקים כגאולה אריכתא דמיא ולית לן בה ע"ש:
1
ב׳קונטרס אחרון
לפי שהוא רשות. לפיכך לא יברך הברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחייב בהן שיתפללו כדי להוציאו ידי חובתו. כלבו. בספר אשל אברהם סי' ס"ו כתב דבברכת השומר ומלך בכבודו יש לענות בהוב"ש*ובמדורא תניינא סי' נ"ז כתב דכן בין גאולה דערבית לתפלת ערבית אומר בהוב"ש וכן אומר ברכה שעל רעם רק באמצע פרק מן ברוך ה' כו' עד בכבודו שאחר גאולה דערבים מסתברא הו"ל כפסד"ז היטב ע"ש. ועי' מ"א סי' רל"ג סק"א דכתב וז"ל דבין הפרקים דינן כמו בשחרית דדוקא בין גאולה לתפלה יש מקילין משוה דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותיה חובה לכ"ע
בספר הגהות מהרצ"א מוכח ממש"כ בזוהר בראשית דף מ"ח ע"א כגון שומר עמו ישראל לעד אמן. דאחר סיום כל הברכות עונין אמן אחר ברכת עצמו ולאו דוקא אחר בונה ירושלים. ועיין בפוסקים:
ועל מה שכתב המ"א סי' רל"ו סק"ד שהמלך בכבודו יקרא מלת תמיד למטה. ע"י מחה"ש שם בשם הפרישה שיקראנו למעלה ע"ש. ובס' דברי שאול (איכה) פי' המלך בכבודו תמיד. היינו שבאמת שהמלך בכבודו תמיד ולא נגרע כביכול ממלכותו דבר, אבל אנחנו מבקשים שימלוך עלינו לעולם ועד ע"כ: אם יש א' שלא התפלל מעריב יכול לעמוד בפני העמוד אם ט' שהתפללו ויאמר ברכו בקול רם וגם יאמר ברכה א' בקול רם ואפשר שגם קדיש יאמר קודם הש"ע פמ"ג סימן ס"ט סק"ג:
לפי שהוא רשות. לפיכך לא יברך הברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחייב בהן שיתפללו כדי להוציאו ידי חובתו. כלבו. בספר אשל אברהם סי' ס"ו כתב דבברכת השומר ומלך בכבודו יש לענות בהוב"ש*ובמדורא תניינא סי' נ"ז כתב דכן בין גאולה דערבית לתפלת ערבית אומר בהוב"ש וכן אומר ברכה שעל רעם רק באמצע פרק מן ברוך ה' כו' עד בכבודו שאחר גאולה דערבים מסתברא הו"ל כפסד"ז היטב ע"ש. ועי' מ"א סי' רל"ג סק"א דכתב וז"ל דבין הפרקים דינן כמו בשחרית דדוקא בין גאולה לתפלה יש מקילין משוה דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותיה חובה לכ"ע
בספר הגהות מהרצ"א מוכח ממש"כ בזוהר בראשית דף מ"ח ע"א כגון שומר עמו ישראל לעד אמן. דאחר סיום כל הברכות עונין אמן אחר ברכת עצמו ולאו דוקא אחר בונה ירושלים. ועיין בפוסקים:
ועל מה שכתב המ"א סי' רל"ו סק"ד שהמלך בכבודו יקרא מלת תמיד למטה. ע"י מחה"ש שם בשם הפרישה שיקראנו למעלה ע"ש. ובס' דברי שאול (איכה) פי' המלך בכבודו תמיד. היינו שבאמת שהמלך בכבודו תמיד ולא נגרע כביכול ממלכותו דבר, אבל אנחנו מבקשים שימלוך עלינו לעולם ועד ע"כ: אם יש א' שלא התפלל מעריב יכול לעמוד בפני העמוד אם ט' שהתפללו ויאמר ברכו בקול רם וגם יאמר ברכה א' בקול רם ואפשר שגם קדיש יאמר קודם הש"ע פמ"ג סימן ס"ט סק"ג:
2