טעמי המנהגים רנ״זTa'amei HaMinhagim 257
א׳טעם. שאסרו לשתות מים בערב שבת בין השמשות. מפני שגוזל את המתים שיש לרשעי גיהנם מנוחה בשבת וכשהם יוצאים בע"ש הם שותין ורוחצין ומצטננין במים עד שהשותה מים באותה שעה הוצרכו לומר שהוא גוזל אותם מהם ועשו את השותה גזלן ומחוסר אמנה. (כד הקמח). ועי' רמ"א סי' רצ"א סעי' ב'. די"א דאסור לשתות מים בשבת בין מנחה למעריב דאז חוזרים הנשמות לגיהנם. ועי' מטה משה אות תצ"ב:*ובשו"ת בנימין זאב סי' קס"א כתב וז"ל ונוסח אחרינ' הוא מה שנמצא לרבותינו ז"ל בספר הנקרא מסכת גן עדן או פרק גן עדן והוא כעין פרקי היכלות ופרקי מרכבות וכתוב שם בנוסח זו. כל השותה מים בשבת בין מנחה לערבית תוך שנה שמת לו מת הרי זה גוזל את מתיו ושם מפרש הטעם. לפי שהמתים יוצאים בשבת ושותים מים מן הנהר היוצא מן הארץ ולכך אין ראוי לו לגזול את מתיו אבל לאחר שנה קבל כבר את דינו ומותר:
1
ב׳קונטרס אחרון
שיש לרשעי גיהנם מנוחה בשבת. בספר נשמת חיים מאמר שני פ' י"ד כתב בשם מדרש הנעלם בראשית ל"ב דהרשעים נדונים ביום הששי משנה להרויח להם ביום השבת:
שיש לרשעי גיהנם מנוחה בשבת. בספר נשמת חיים מאמר שני פ' י"ד כתב בשם מדרש הנעלם בראשית ל"ב דהרשעים נדונים ביום הששי משנה להרויח להם ביום השבת:
2