טעמי המנהגים ר״סTa'amei HaMinhagim 260
א׳טעם. שמדליקין שני נרות בשבת. אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור כו'. והנשים מוזהרות בו יותר כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם פי' גרמה מיתה לאדם הראשון. והרמב"ם ז"ל נתן טעם מפני שמצויות בבית ועוסקת בצרכי הבית. ועי' טור סי' רס"ג. ונוהגין בב' נרות אף ביו"ט נגד איש ואשה. א"ר שם. ובפעם הראשון שמקיימין המצוה מברכין שהחיינו וה"ה לכל המצות. יעב"ץ. ועי' בס' חלת לחם סי' ז' סעי' א' שפסק דהכלה שמפרשת חלה בפעם הראשון צריכה לברך שהחיינו. כתב א"ר סי' רס"ב סק"ג דיש לכסות בשבת כל השלחנות אפילו בחדר שאין אוכל שם. וע"ל סעי' תתמ"ד:
1
ב׳קונטרס אחרון
שמדליקין שני נרות בשבת. בספר דבש לפי מערכת נ' אות ל' פי' בשם גדול א' המדרש פליאה זכרנו את הדגה מכאן שמדליקין נרות בשבת. דקשיא לי' לבעל המאמר מאי קאמר זכרנו את הדגה והלא היו טועמים מה שרוצים דהמן הי' לו טעם הדבר ההוא וא"כ יחשבו לטעום דג ותיכף הי' המן בטעם דג אלא מוכרח דמראית עין עיקר וכמש"ה לא תשבע עין לראות מכלל דאיכא שביעה בעין ומזה תשכיל שצריך להדליק נרות בשבת דכתיב וקראת לשבת עונג וישבע עינו בראותו מאכלי שבת. ועי' בהשמטה לסעי' שס"ח בד"ה בס' תורת אמת:
שמדליקין שני נרות בשבת. בספר דבש לפי מערכת נ' אות ל' פי' בשם גדול א' המדרש פליאה זכרנו את הדגה מכאן שמדליקין נרות בשבת. דקשיא לי' לבעל המאמר מאי קאמר זכרנו את הדגה והלא היו טועמים מה שרוצים דהמן הי' לו טעם הדבר ההוא וא"כ יחשבו לטעום דג ותיכף הי' המן בטעם דג אלא מוכרח דמראית עין עיקר וכמש"ה לא תשבע עין לראות מכלל דאיכא שביעה בעין ומזה תשכיל שצריך להדליק נרות בשבת דכתיב וקראת לשבת עונג וישבע עינו בראותו מאכלי שבת. ועי' בהשמטה לסעי' שס"ח בד"ה בס' תורת אמת:
2
ג׳והנשים מוזהרות בו יותר. עי' אשל אברהם סי' רס"ג דכתב וז"ל אודות הברכות דכמה נשים על שלחן אחד ב' נרות לזו בסמוך ב' נרות לזו שכתב בא"ח סי' רס"ג בהגהה שמנהג לברך נראה שגם הב"י ז"ל מודה שכשכבר נהגו כן אין עליה שום חשש ברכה לבטלה בשום צד ושייך בזה וצונו. כיון שהוא מצוה דנשים מוחזקת מהאמהות ז"ל הק' והלאה. וכבר קבעו חובה על עצמם שלא תהי' שום אשה שנישאת פעם אחת לאיש בלי הדלקת ב' נרות פשיטא ששייך בזה וצונו לכ"ע וגם במנורה אחת אין קפידא עכ"ל. ועי' באר היטב שם ס"ק י"ב:
ואם האשה יולדת כשאין בעלה בביתו וצריכה בעצמה להדליק וטירחה גדולה להוליכה לשלחן או השלחן אצלה, יעמדו אצלה על שלחן או ספסל ותדליקם ותברך עליהם ויעמדו שמה שעה מועטת ואח"כ יכול ליטלם ויעמידום על השלחן שרוצה לאכול שמה אבל אינו רשאי שאחר יאחוז הנרות בידו והיא תברך עליהם כי אינו נראה שהוא לכבוד שבת והרואה יאמר לצרכו הוא אוחז אותם. דה"ח:
כתב רבינו בחיי פ' יתרו ראויה האשה להתפלל להשי"ת בשעת הדלקת נר של שבת שהיא מצוה מוטלת עליה שיתן לה השי"ת בנים מאירים בתורה כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה שנקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור:
ובספר דעת משה להמגיד הקדוש מקאזניץ זצוק"ל פ' תרומה כתב שסיפר לו אביו הה"ק זללה"ה על אמו של הרב הקדוש מוהר"ר שמואל קאדנייבור זצללה"ה בעל ספר ברכת הזבח על סדר קדשים וספר ברכת שמואל עה"ת ועוד ספרים. שלא היתה יודעת להתפלל כלום, אמנם בשעת הדלקת נרות של שבת התפללה בלשון רוסי'. יה"ר שיהא בנה שמואל ת"ח.
והא דאיתא במס' שבת דף קי"ט רב הונא מדליק שרגא פי' המהרש"ל היינו שהדליק מתחילה נר אחד כדי שאשתו תדליק בה את הנרות של שבת.*בספר זכרון טוב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק"ל שאמר בענין להדליק נר א' מחבירו צריך להטות נר המדליק אל נר הנדלק. לעורר שיתקרב המשפיע להמקבל:
ובספר סידורו של שבת כתב בשם פע"ח הוי זהיר בתיקון הנר של שבת אך הדלקתם יהי' ע"י אשתך. וכן הוא בסידור האריז"ל הכנת הנר יהי' על ידך דוקא. והוא, שתערוך ותעמיד הנרות על המנורה ואך הדלקתם יהי' ע"י אשתך.
ובספר בני יששכר מאמר ג' כתב שמעתי ממדקדקים להדליק בשבת ל"ו נרות. כי נר שבת הארה מהאור הגנוז ששימש ל"ו שעות י"ב שעות של ע"ש וי"ב שעות של ליל שבת וי"ב שעות של שבת. וכן נרות מצוה של חנוכה הם ל"ו נגד אור הגנוז:
ועי' א"ר סי' רס"ה סק"ט דמותר ליתן מים מבע"י בתוך הקנה שעומד בו הגר של חלב או של שעוה קודם הדלקה וכתב טעם מסתבר ע"ש. וכן כתב בתשב"ץ אות י' וכתב שכן המסקנא בתוספות כל מה שעושין מבעוד יום אין בו משום גרם כיבוי. וטעם שנוהגים להעמיד חלה של שבת כנגד הנר שמתחיל לטפטף כדי להזכיר ששבת היום ולא יבא להטות. שמעתי:
ובענין מה שיש מקומות שנהגו הכלות להדליק נרות בחול ביום החופה ולברך כתב בשו"ת טטו"ד מד"ג סי' צ"ח שיש ללמוד זכות עליהן דהוי רק דרך לימוד שמלמדין אותה איך לעשות והוי כמו מלמד תינוקות שמותר ללמד להם הברכות. לכך לא יבטל להם מנהגם [השמטה: לא יבטל להם מנהגם. בשו"ת השיב משה סי' י"ג כתב בשם הרשב"א בתשובותיו דאין לדחות הקבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמינו מפני ששים ריבוא מופתים המראים סותרו דחק הישראלי הוא למעלה מהטבע והשכל ע"ש:]. רק יודיע להם שיאמרו להכלה זה דרך לימוד איך תברך בשבת ויו"ט ולא לכוין לשם ברכה עכשיו.
ועי' בס' א"ח סי' רכ"ה וז"ל וע"ד המנהג שהכלה מברכת שהחיינו כשטובלת טבילה ראשונה קודם החופה עיין בחת"ס או"ח סי' נ"ה דהיכי דלא נהוג לא נהוג והיכא דנהוג נהוג ואין כאן חשש ברכה לבטלה ובזכל"א ח"ג אות ב' הביא בשם כמה תשובות שלא לברך וכ"כ בחופת חתנים בשם שיורי ברכה. ועי' בהגהות יד שאול יו"ד סי' ר' שכ' ג"כ דראוי להודיע להם שלא לברך.
ואם האשה יולדת כשאין בעלה בביתו וצריכה בעצמה להדליק וטירחה גדולה להוליכה לשלחן או השלחן אצלה, יעמדו אצלה על שלחן או ספסל ותדליקם ותברך עליהם ויעמדו שמה שעה מועטת ואח"כ יכול ליטלם ויעמידום על השלחן שרוצה לאכול שמה אבל אינו רשאי שאחר יאחוז הנרות בידו והיא תברך עליהם כי אינו נראה שהוא לכבוד שבת והרואה יאמר לצרכו הוא אוחז אותם. דה"ח:
כתב רבינו בחיי פ' יתרו ראויה האשה להתפלל להשי"ת בשעת הדלקת נר של שבת שהיא מצוה מוטלת עליה שיתן לה השי"ת בנים מאירים בתורה כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה שנקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור:
ובספר דעת משה להמגיד הקדוש מקאזניץ זצוק"ל פ' תרומה כתב שסיפר לו אביו הה"ק זללה"ה על אמו של הרב הקדוש מוהר"ר שמואל קאדנייבור זצללה"ה בעל ספר ברכת הזבח על סדר קדשים וספר ברכת שמואל עה"ת ועוד ספרים. שלא היתה יודעת להתפלל כלום, אמנם בשעת הדלקת נרות של שבת התפללה בלשון רוסי'. יה"ר שיהא בנה שמואל ת"ח.
והא דאיתא במס' שבת דף קי"ט רב הונא מדליק שרגא פי' המהרש"ל היינו שהדליק מתחילה נר אחד כדי שאשתו תדליק בה את הנרות של שבת.*בספר זכרון טוב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק"ל שאמר בענין להדליק נר א' מחבירו צריך להטות נר המדליק אל נר הנדלק. לעורר שיתקרב המשפיע להמקבל:
ובספר סידורו של שבת כתב בשם פע"ח הוי זהיר בתיקון הנר של שבת אך הדלקתם יהי' ע"י אשתך. וכן הוא בסידור האריז"ל הכנת הנר יהי' על ידך דוקא. והוא, שתערוך ותעמיד הנרות על המנורה ואך הדלקתם יהי' ע"י אשתך.
ובספר בני יששכר מאמר ג' כתב שמעתי ממדקדקים להדליק בשבת ל"ו נרות. כי נר שבת הארה מהאור הגנוז ששימש ל"ו שעות י"ב שעות של ע"ש וי"ב שעות של ליל שבת וי"ב שעות של שבת. וכן נרות מצוה של חנוכה הם ל"ו נגד אור הגנוז:
ועי' א"ר סי' רס"ה סק"ט דמותר ליתן מים מבע"י בתוך הקנה שעומד בו הגר של חלב או של שעוה קודם הדלקה וכתב טעם מסתבר ע"ש. וכן כתב בתשב"ץ אות י' וכתב שכן המסקנא בתוספות כל מה שעושין מבעוד יום אין בו משום גרם כיבוי. וטעם שנוהגים להעמיד חלה של שבת כנגד הנר שמתחיל לטפטף כדי להזכיר ששבת היום ולא יבא להטות. שמעתי:
ובענין מה שיש מקומות שנהגו הכלות להדליק נרות בחול ביום החופה ולברך כתב בשו"ת טטו"ד מד"ג סי' צ"ח שיש ללמוד זכות עליהן דהוי רק דרך לימוד שמלמדין אותה איך לעשות והוי כמו מלמד תינוקות שמותר ללמד להם הברכות. לכך לא יבטל להם מנהגם [השמטה: לא יבטל להם מנהגם. בשו"ת השיב משה סי' י"ג כתב בשם הרשב"א בתשובותיו דאין לדחות הקבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמינו מפני ששים ריבוא מופתים המראים סותרו דחק הישראלי הוא למעלה מהטבע והשכל ע"ש:]. רק יודיע להם שיאמרו להכלה זה דרך לימוד איך תברך בשבת ויו"ט ולא לכוין לשם ברכה עכשיו.
ועי' בס' א"ח סי' רכ"ה וז"ל וע"ד המנהג שהכלה מברכת שהחיינו כשטובלת טבילה ראשונה קודם החופה עיין בחת"ס או"ח סי' נ"ה דהיכי דלא נהוג לא נהוג והיכא דנהוג נהוג ואין כאן חשש ברכה לבטלה ובזכל"א ח"ג אות ב' הביא בשם כמה תשובות שלא לברך וכ"כ בחופת חתנים בשם שיורי ברכה. ועי' בהגהות יד שאול יו"ד סי' ר' שכ' ג"כ דראוי להודיע להם שלא לברך.
3