טעמי המנהגים רס״חTa'amei HaMinhagim 268
א׳טעם. שנוהגין לומר בע"ש בערבית ושמרו בני ישראל וגו' בין גאולה לתפלה. לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה והוא ג"כ מעין גאולה שאם שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין. (שם):*וצריך ליזהר מאוד להיות משומרי שבת וזריזין מקדימין וביותר צריך לזרז בעלי החניות לסגור החנות מבעוד יום כי סמוך לשבת הבעל דבר מתגבר ומביא להם קונים והרבה באים לקנות צרכי מצוה נרות לכבוד שבת אל תאבו ולא תשמעו להם כי הם שלוחי הבעל דבר. ומעשה נפלא מהגביר ר' איסר'ל שהי' לו חנות גדול' ויקר' בכל מיני משי והי' מנהגו כאשר הגיע חצי היום בע"ש מיד סגר החנות פ"א נתקנא בו הס"מ ובא לנסותו והתלבש בדמות שר גדול ולקח הרבה סחורות יקרים ועשה השוואה על כל אחד ועדיין לא נמדד כמה אמות יש בכל אחד ובתוך כך הגיע חצי היום והלך הגביר לסגור החנות כמנהגו והשר התחנן לו שיתן לו הסחור' ולא רצה והפסיד מעות הרבה וכבדוהו מן השמים עבור זה בבן קדוש רבינו הרמ"א מאורן של ישראל. ס' רחמי האב:
עוד כתב שמעתי שסיפר הצדיק רכי בערצי מנאדבורנא איך שהגאון הקדוש רבי שבתי מראשקוב נסתלק בע"ש ולעת ערב בא אליו שליח דרחמנא שיבא להיכל שמקבלין בו שבת בעולם העליון והלך אחר השליח וכאשר הגיע לפתח ההיכל ראה שם זקן נכבד עומד ושאל אותו למה אינו הולך לפנים והשיב שאין מניחין אותו עד הבוקר לפי שהי' מנהגו תמיד שלא לבש כתונת לבן לכבוד שבת עד הבוקר. גם צריך להתאחר לצאת מן השבת שלא יהי' עליו שבת כמשא כי השבת בתוך ימי החול כנשמה בגוף ומי זה השוטה לגרש מהר הנשמ' ע"ש. וע"ל סעי' ר"נ בהשמטות. כ' בשו"ת הרדב"ז סי' רי"ג דמותר להשכיר סופר או מלמד תינוקות בשבת ולהזכיר לו סכום מעות וכן כל דבר שיש בו צד מצוה מותר ע"ש. ומותר לחשוב מה שצריך לסעודת מצו'. עיין מ"א סי' ש"ו סק"י. וע"ל סעי' תתל"ה.
עוד כתב שמעתי שסיפר הצדיק רכי בערצי מנאדבורנא איך שהגאון הקדוש רבי שבתי מראשקוב נסתלק בע"ש ולעת ערב בא אליו שליח דרחמנא שיבא להיכל שמקבלין בו שבת בעולם העליון והלך אחר השליח וכאשר הגיע לפתח ההיכל ראה שם זקן נכבד עומד ושאל אותו למה אינו הולך לפנים והשיב שאין מניחין אותו עד הבוקר לפי שהי' מנהגו תמיד שלא לבש כתונת לבן לכבוד שבת עד הבוקר. גם צריך להתאחר לצאת מן השבת שלא יהי' עליו שבת כמשא כי השבת בתוך ימי החול כנשמה בגוף ומי זה השוטה לגרש מהר הנשמ' ע"ש. וע"ל סעי' ר"נ בהשמטות. כ' בשו"ת הרדב"ז סי' רי"ג דמותר להשכיר סופר או מלמד תינוקות בשבת ולהזכיר לו סכום מעות וכן כל דבר שיש בו צד מצוה מותר ע"ש. ומותר לחשוב מה שצריך לסעודת מצו'. עיין מ"א סי' ש"ו סק"י. וע"ל סעי' תתל"ה.
1
ב׳קונטרס אחרון
מיד נגאלין. ובספר אשל אברהם סי' שפ"ב כתב שמעתי בילדותי שמצד מחללי שבת בדרבנן נכון החסידות שלא לטלטל גם שיש עירוב ונכון הוא:
מותר לשאת נייר או דבר אחר לקנח בו בבית הכסא אפי' ד' אמות בכרמלית ומכרמלית לרשות היחיד אם צריך לכך מפני שאיסור הכרמלית אינה אלא מדרבנן והתירוהו משום כבוד הבריות (רמ"א סי' שי"ב בשם י"א וכן הוא בש"ע הרב שם סעי' ד') ומ"מ לא יוציא רק בצמצום מה שצריך עתה. עי' מסגרת השלחן בקיצור ש"ע סי' פ"ב סק"ו. ועי' בס"ח סי' תשע"ג דאסור לצאת בשבת בחגורה רפוי' ואינו הדוק' במתניו דהוה משוי:
ובספר ארחות חיים סי' תקי"ד כ' בשם שו"ת השיב משה סי' י' ע"ד החבורה שומרים לבוקר המשכימים לומר תהלים קודם אור הבוקר בביהמ"ד אם מותר לומר בשבת לנכרי להדליק להם נרות קודם אור היום. ותורף דבריו לא מיבעי' לומר לעכו"ם קודם שבת או יוה"כ להדליק למחר פשיטא דשרי וכבר יצא היתר מהגאון מלבוב בישועות יעקב סי' ש"ז אלא אף לומר לנכרי להדליק בשבת בשביל ת"ת דרבים או לומר תהלים ברבים נמי יש היתר ויש להם על מה לסמוך. ואין למחות ביד המקילין ע"ש. ועי' באה"ט שם ס"ק י"ג שלימד זכות על שנוהגין שביו"כ מדליק העכו"ם נרות בביהכ"נ קודם תפלת נעילה ומתפללין לאורה.
ונתפשט המנהג לומר לנכרי להדליק נר לצורך סעודת שבת מאחר שגופו נהנה מיד והוא דליכא נר אחר ושלא גמרו עדיין סעודת שבת וכ"ש בסעודת חתונה ומילה בעת צורך גדול. מעדני אשר דף א'. ועי' או"ח סי' רע"ו סעי' ב' בהג"ה. ושל"ה מחמיר אף לצורך גדול עי' באה"ט שם סק"ה: ובספר צפנת פענת כתב בשם הזוהר כי בשבת יוצאין כל הנשמות מגיהנם חוץ ממחללי שבתות. ופי' בזה הפסוק כל העושה מלאכה מות יומת. ר"ל גם לעתיד יומת בגיהנם שאש גיהנם לא תכבה ממנו גם בשבת.
ובסידור לב שמח דרך התפלה כתב וז"ל מה שהותר בפי כל להסיק האגראלנו בשבת ע"י מכירה לעכו"ם וכל מי שרואה רואה שהוא רק הערמ'. ובזה יש ג"כ מלאכה דאורייתא שביתת בהמ' וכדומה והמוכר היינו הבעה"ב עומד ומסתכל האיך הי"ש הולך אם יהי' הרבה או לא. ובודאי הימים הראשונים היו טובים מאלה שלא היו יודעים מגראלנוס אלא קודם כניסת שבת היו משביתים ממלאכה ואפשר עי"ז יש עכשיו ר"ל התגברות חולאים בעולם בכל פעם חולאת משונה ר"ל. דידוע דהשעה ראשונה מכניסת שבת היא מזל מאדים ובזה שצוה השם לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בזה נמתק המזל מאדים המורה חלילה על חולאים וביותר קודם כניסת שבת ישראל מדליקין נרות ובזה האור של נר שבת נמתק הכל ולכך אם מחללין שבת בהדלקה יש התגברות של מזל מאדים ומזה בא כל עניני חולאת ר"ל ומי שיראת השם נוגע בלבו לא יעבוד ביום השבת או יקח עכו"ם ויתן לו חלק שביעית ויתנה כך בתחילת השנה ובזה ודאי יתברך ויהי' לו ברכה:
מיד נגאלין. ובספר אשל אברהם סי' שפ"ב כתב שמעתי בילדותי שמצד מחללי שבת בדרבנן נכון החסידות שלא לטלטל גם שיש עירוב ונכון הוא:
מותר לשאת נייר או דבר אחר לקנח בו בבית הכסא אפי' ד' אמות בכרמלית ומכרמלית לרשות היחיד אם צריך לכך מפני שאיסור הכרמלית אינה אלא מדרבנן והתירוהו משום כבוד הבריות (רמ"א סי' שי"ב בשם י"א וכן הוא בש"ע הרב שם סעי' ד') ומ"מ לא יוציא רק בצמצום מה שצריך עתה. עי' מסגרת השלחן בקיצור ש"ע סי' פ"ב סק"ו. ועי' בס"ח סי' תשע"ג דאסור לצאת בשבת בחגורה רפוי' ואינו הדוק' במתניו דהוה משוי:
ובספר ארחות חיים סי' תקי"ד כ' בשם שו"ת השיב משה סי' י' ע"ד החבורה שומרים לבוקר המשכימים לומר תהלים קודם אור הבוקר בביהמ"ד אם מותר לומר בשבת לנכרי להדליק להם נרות קודם אור היום. ותורף דבריו לא מיבעי' לומר לעכו"ם קודם שבת או יוה"כ להדליק למחר פשיטא דשרי וכבר יצא היתר מהגאון מלבוב בישועות יעקב סי' ש"ז אלא אף לומר לנכרי להדליק בשבת בשביל ת"ת דרבים או לומר תהלים ברבים נמי יש היתר ויש להם על מה לסמוך. ואין למחות ביד המקילין ע"ש. ועי' באה"ט שם ס"ק י"ג שלימד זכות על שנוהגין שביו"כ מדליק העכו"ם נרות בביהכ"נ קודם תפלת נעילה ומתפללין לאורה.
ונתפשט המנהג לומר לנכרי להדליק נר לצורך סעודת שבת מאחר שגופו נהנה מיד והוא דליכא נר אחר ושלא גמרו עדיין סעודת שבת וכ"ש בסעודת חתונה ומילה בעת צורך גדול. מעדני אשר דף א'. ועי' או"ח סי' רע"ו סעי' ב' בהג"ה. ושל"ה מחמיר אף לצורך גדול עי' באה"ט שם סק"ה: ובספר צפנת פענת כתב בשם הזוהר כי בשבת יוצאין כל הנשמות מגיהנם חוץ ממחללי שבתות. ופי' בזה הפסוק כל העושה מלאכה מות יומת. ר"ל גם לעתיד יומת בגיהנם שאש גיהנם לא תכבה ממנו גם בשבת.
ובסידור לב שמח דרך התפלה כתב וז"ל מה שהותר בפי כל להסיק האגראלנו בשבת ע"י מכירה לעכו"ם וכל מי שרואה רואה שהוא רק הערמ'. ובזה יש ג"כ מלאכה דאורייתא שביתת בהמ' וכדומה והמוכר היינו הבעה"ב עומד ומסתכל האיך הי"ש הולך אם יהי' הרבה או לא. ובודאי הימים הראשונים היו טובים מאלה שלא היו יודעים מגראלנוס אלא קודם כניסת שבת היו משביתים ממלאכה ואפשר עי"ז יש עכשיו ר"ל התגברות חולאים בעולם בכל פעם חולאת משונה ר"ל. דידוע דהשעה ראשונה מכניסת שבת היא מזל מאדים ובזה שצוה השם לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בזה נמתק המזל מאדים המורה חלילה על חולאים וביותר קודם כניסת שבת ישראל מדליקין נרות ובזה האור של נר שבת נמתק הכל ולכך אם מחללין שבת בהדלקה יש התגברות של מזל מאדים ומזה בא כל עניני חולאת ר"ל ומי שיראת השם נוגע בלבו לא יעבוד ביום השבת או יקח עכו"ם ויתן לו חלק שביעית ויתנה כך בתחילת השנה ובזה ודאי יתברך ויהי' לו ברכה:
2
ג׳צד מצוה מותר. אותן הכותבין דבר סתר בנייר עם חלב שנחלב ולא נתבשל עדיין ונבלע בנייר ואין רישומו ניכר וכשבא לחבירו נותן אותו אצל האש ושלהבת ומתחמם וניכר הכתב ההוא אסור לעשות זה בשבת דדומה לכותב. פרמ"ג סי' ש"מ סק"ג.
ובשפתי רננות כתב כתיבה העשוי' מאיזה מי פירות כגון מיץ של לימוני אין מתראה מה שכתוב בו עד כי יקרבוהו אצל האש. אסור לעשות זה בשבת:
כתב בספר אשל אברהם סי' שכ"ז וז"ל התרתי לשפוך יי"ש לראש בשבת קודש מצד מיחוש והזהרתי על סחיטה. ומצד איסור רפואה אין חשש לכ"ע שכבר נהוג לבריאים לשפוך לראש כדי לישן תיכף או כדי להמית כנימה שבשערות וכל הנעשה לבריאים אין חשש כבסי' שכ"ז גבי סיכה ע"ש.
מטר היורד בשבת וביו"ט מותר לרחוץ ולשתות מהם. הגהות מנהגים בשם רב האי גאון. וכן הוא בשבלי הלקט סימן פ"ה בשם רב צמח גאון זצ"ל משום דאסיקנא מיא בעבים מינד ניידי ולא הוי מוקצה.
אם יש עינבל קבוע בדלת אותו שפותח אין כוונתו להשמיע קול. פמ"ג סימן של"ח בשם א"ר*(השמטה) זוג המקשקש לשעות והוא עשוי באופן שכשדוחקין בו הוא מקיש כמנין שעות היום אשר בעת ההוא ועי"כ יודעים גם באפלה איזו שעה היא, מותר לדחוק בו בשבת כדי שיקשקש לידע השעה הנצרכת. כמו שמותר לערכו מע"ש אע"פ שמקשקש בשבת. כי אין בקול זה משום כצי שיר ולא משום חשש איסור כלל אבל אין להתיר לעשות מעשה אם לא לדבר מצוה. כגון שהוצרך לידע השעה המיוחדת לתפלה אם עומד בזמנה הראוי שלא יקדים ולא יאחר. וכן לצורך דבר נחון מאד לעשותו בעונתו המכשרת מסתברא דשרי. שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ג. ועי' מ"א סי' של"ח סק"א ובאה"ט ושע"ת שם: . מותר לטלטל בבהכ"נ השטענד"ר אף כשהנר דולק עליו. באה"ט סי' רע"ז סק"ו בשם א"ז. ויש להניח עליו סידור קודם הדלקה. ועי' ט"ה סעי' רנ"א. מולחין את הילד אחר שנולד כדי שיתקשה הבשר. מ"א סי' ש"ל ס"ק י"ד.
אסור לקלוע, האשה שערה בשבת ולא להתיר קליעתה אבל יכולה לחלוק שערה. ויש אוסרים לחלק שערה וכן נהגו לאסור לעשות ע"י כלי אבל באצבע בעלמא נהגו להקל. או"ח סי' ש"ג סעי' כ"ו:
אסור לסרק במסרק בשבת ואפי' אותו שעושים משער חזיר שא"א שלא יעקרו השערות. ואפי' להי"א דפסוק רישיא דלא ניחא ליה שרי מ"מ כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות וא"א זה זולת ההשרה חייב. שם סעי' כ"ז ומ"א שם ס"ק כ"ב. ועי' באה"ט שם ס"ק י"ג בשם מהריב"ש שמתיר לתקן מעט שער ראשה בכלי העשוי משער חזיר אבל במסרק אסור. וכ"ש אם הי' לה כלי השער חזיר מיוחדת לשבת דשרי וכ"פ המ"א בסי' שכ"ז סעי' ג' ע"ש. והנה בעוה"ר רבו עתה המתפרצים ובשט נפש עוברים על כמה וכמה לאווין. ע"כ כל מי שיראת השם נוגע בלבו יגרש את הממארת הזאת מביתו:
ובענין איסור ברירה. כשם שיש איסור ברירה באוכלין כך ישנו בשאר דברים כגון בכלים ובמלבושים וכן בספרים. כגון אם הי' לפניו ב' מיני כלים מעורבים או איזה מלבושים ורוצה לברור מין א' מחבירו הרי מין זה חשוב כאוכל והשני חשוב כפסולת וצריך לברור את זה שרוצה לילך בו או להשתמש בו כי השני חשוב כפסולת וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת. ויש ליזהר שלא לברור מלבוש או הכלי הצריך לו רק סמוך ללבישה ואם לאו אסור דהוי כבורר לאוצר וחייב עי' ש"ע הרב סי' שי"ט סעי' ח' וסעי' ב'. ומ"מ אם מונחים מלבושים זע"ז או שתולה א' ע"ג חבירו והוא צריך להתחתון מותר להסיר הבגדים העליונים וליקח את זה שצריך משום דהוי כמו פסולת שמונח ע"ג אוכל או שני מיני אוכל שמונח א' ע"ג חבירו שמותר לפזר את הפסולת וליקח את האוכל. ועוד דהוי כמו קליפת הפירות שמותר לקלף. וע"ש סעיף ו'.
ובענין אם מותר לכתוב בשבת ק' שיבא רופא אל חולה שיש בו סכנה. אם בלא כתיבה לא יבא, רשאי לכתוב. ומ"מ לא יכתוב כ"א ההכרחיות מאי דלא סגי בלא"ה. וכל זה רק ברופא מומחה משא"כ במי ששולח אחר אוהבו או מי שיתפלל בעדו י"ל שאין היתר לכתוב וצע"ע היטב. אשל אברהם סי' שכ"ח:
ובספר ארחות חיים סי' ש"ו אות י"ג כתב בשם שו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' ק"פ שהי' מתיר לאיש א' בלבוב שבא לו ידיעה שאשתו תקיף לה עלמא ר"ל בטריסקאוויץ לרכוב על סוס בש"ק לשם. וצוה עליו אשר בעת רוכבו לא ילבש בדרך שיכירו בו שהוא יהודי. כדי שלא יהי' ח"ה. ובשם שו"ת מגדל השן סי' ב' כ' דלחולה שיש בו סכנה מותר לישראל ליסע בשבת עם הרופא בעגלה דחיישינן שמא לא יזדרז הרופא:
ועי' בשו"ת הרי בשמים מהד"ת סי' קפ"ט שכ' להתיר לאוהבו של החולה שיב"ס שיסע עם הבאהן כשחולה מבקש. וכ"כ בספר מנורה הטהורה. ואסור לומר לצדוקי לעשות לנו מלאכה בשבת דכישראל חשיבי. פחד יצחק אות א':
ובסידור לב שמח כתב וז"ל ראיתי שתופסין וחולקים על צדיקים מה ששולחין להם שליח בשבת להתפלל בשביל החולה וזה בודאי מותר להחולה כמבואר בהר"ן שאפי' לקרובים מותר לשלוח כדי שלא תטרף דעתו עליו ומכ"ש אין לך גדול האמונה והבטחון שיש לחולה כשיודע ששולחים להצדיק מזה עצמו נמשך לו רפואה. וממילא הוא אצלו כסכנת נפשות אם אין שולחין. וביותר להצדיק דאתמחי גברא מצינו בגמרא להיתר. והצדיק בעצמו בודאי אינו חייב בזה שאינו מצוה לשום אדם שיבא אצלו בשבת:
ובשפתי רננות כתב כתיבה העשוי' מאיזה מי פירות כגון מיץ של לימוני אין מתראה מה שכתוב בו עד כי יקרבוהו אצל האש. אסור לעשות זה בשבת:
כתב בספר אשל אברהם סי' שכ"ז וז"ל התרתי לשפוך יי"ש לראש בשבת קודש מצד מיחוש והזהרתי על סחיטה. ומצד איסור רפואה אין חשש לכ"ע שכבר נהוג לבריאים לשפוך לראש כדי לישן תיכף או כדי להמית כנימה שבשערות וכל הנעשה לבריאים אין חשש כבסי' שכ"ז גבי סיכה ע"ש.
מטר היורד בשבת וביו"ט מותר לרחוץ ולשתות מהם. הגהות מנהגים בשם רב האי גאון. וכן הוא בשבלי הלקט סימן פ"ה בשם רב צמח גאון זצ"ל משום דאסיקנא מיא בעבים מינד ניידי ולא הוי מוקצה.
אם יש עינבל קבוע בדלת אותו שפותח אין כוונתו להשמיע קול. פמ"ג סימן של"ח בשם א"ר*(השמטה) זוג המקשקש לשעות והוא עשוי באופן שכשדוחקין בו הוא מקיש כמנין שעות היום אשר בעת ההוא ועי"כ יודעים גם באפלה איזו שעה היא, מותר לדחוק בו בשבת כדי שיקשקש לידע השעה הנצרכת. כמו שמותר לערכו מע"ש אע"פ שמקשקש בשבת. כי אין בקול זה משום כצי שיר ולא משום חשש איסור כלל אבל אין להתיר לעשות מעשה אם לא לדבר מצוה. כגון שהוצרך לידע השעה המיוחדת לתפלה אם עומד בזמנה הראוי שלא יקדים ולא יאחר. וכן לצורך דבר נחון מאד לעשותו בעונתו המכשרת מסתברא דשרי. שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ג. ועי' מ"א סי' של"ח סק"א ובאה"ט ושע"ת שם: . מותר לטלטל בבהכ"נ השטענד"ר אף כשהנר דולק עליו. באה"ט סי' רע"ז סק"ו בשם א"ז. ויש להניח עליו סידור קודם הדלקה. ועי' ט"ה סעי' רנ"א. מולחין את הילד אחר שנולד כדי שיתקשה הבשר. מ"א סי' ש"ל ס"ק י"ד.
אסור לקלוע, האשה שערה בשבת ולא להתיר קליעתה אבל יכולה לחלוק שערה. ויש אוסרים לחלק שערה וכן נהגו לאסור לעשות ע"י כלי אבל באצבע בעלמא נהגו להקל. או"ח סי' ש"ג סעי' כ"ו:
אסור לסרק במסרק בשבת ואפי' אותו שעושים משער חזיר שא"א שלא יעקרו השערות. ואפי' להי"א דפסוק רישיא דלא ניחא ליה שרי מ"מ כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות וא"א זה זולת ההשרה חייב. שם סעי' כ"ז ומ"א שם ס"ק כ"ב. ועי' באה"ט שם ס"ק י"ג בשם מהריב"ש שמתיר לתקן מעט שער ראשה בכלי העשוי משער חזיר אבל במסרק אסור. וכ"ש אם הי' לה כלי השער חזיר מיוחדת לשבת דשרי וכ"פ המ"א בסי' שכ"ז סעי' ג' ע"ש. והנה בעוה"ר רבו עתה המתפרצים ובשט נפש עוברים על כמה וכמה לאווין. ע"כ כל מי שיראת השם נוגע בלבו יגרש את הממארת הזאת מביתו:
ובענין איסור ברירה. כשם שיש איסור ברירה באוכלין כך ישנו בשאר דברים כגון בכלים ובמלבושים וכן בספרים. כגון אם הי' לפניו ב' מיני כלים מעורבים או איזה מלבושים ורוצה לברור מין א' מחבירו הרי מין זה חשוב כאוכל והשני חשוב כפסולת וצריך לברור את זה שרוצה לילך בו או להשתמש בו כי השני חשוב כפסולת וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת. ויש ליזהר שלא לברור מלבוש או הכלי הצריך לו רק סמוך ללבישה ואם לאו אסור דהוי כבורר לאוצר וחייב עי' ש"ע הרב סי' שי"ט סעי' ח' וסעי' ב'. ומ"מ אם מונחים מלבושים זע"ז או שתולה א' ע"ג חבירו והוא צריך להתחתון מותר להסיר הבגדים העליונים וליקח את זה שצריך משום דהוי כמו פסולת שמונח ע"ג אוכל או שני מיני אוכל שמונח א' ע"ג חבירו שמותר לפזר את הפסולת וליקח את האוכל. ועוד דהוי כמו קליפת הפירות שמותר לקלף. וע"ש סעיף ו'.
ובענין אם מותר לכתוב בשבת ק' שיבא רופא אל חולה שיש בו סכנה. אם בלא כתיבה לא יבא, רשאי לכתוב. ומ"מ לא יכתוב כ"א ההכרחיות מאי דלא סגי בלא"ה. וכל זה רק ברופא מומחה משא"כ במי ששולח אחר אוהבו או מי שיתפלל בעדו י"ל שאין היתר לכתוב וצע"ע היטב. אשל אברהם סי' שכ"ח:
ובספר ארחות חיים סי' ש"ו אות י"ג כתב בשם שו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' ק"פ שהי' מתיר לאיש א' בלבוב שבא לו ידיעה שאשתו תקיף לה עלמא ר"ל בטריסקאוויץ לרכוב על סוס בש"ק לשם. וצוה עליו אשר בעת רוכבו לא ילבש בדרך שיכירו בו שהוא יהודי. כדי שלא יהי' ח"ה. ובשם שו"ת מגדל השן סי' ב' כ' דלחולה שיש בו סכנה מותר לישראל ליסע בשבת עם הרופא בעגלה דחיישינן שמא לא יזדרז הרופא:
ועי' בשו"ת הרי בשמים מהד"ת סי' קפ"ט שכ' להתיר לאוהבו של החולה שיב"ס שיסע עם הבאהן כשחולה מבקש. וכ"כ בספר מנורה הטהורה. ואסור לומר לצדוקי לעשות לנו מלאכה בשבת דכישראל חשיבי. פחד יצחק אות א':
ובסידור לב שמח כתב וז"ל ראיתי שתופסין וחולקים על צדיקים מה ששולחין להם שליח בשבת להתפלל בשביל החולה וזה בודאי מותר להחולה כמבואר בהר"ן שאפי' לקרובים מותר לשלוח כדי שלא תטרף דעתו עליו ומכ"ש אין לך גדול האמונה והבטחון שיש לחולה כשיודע ששולחים להצדיק מזה עצמו נמשך לו רפואה. וממילא הוא אצלו כסכנת נפשות אם אין שולחין. וביותר להצדיק דאתמחי גברא מצינו בגמרא להיתר. והצדיק בעצמו בודאי אינו חייב בזה שאינו מצוה לשום אדם שיבא אצלו בשבת:
3