טעמי המנהגים ער״וTa'amei HaMinhagim 276
א׳טעם. ששורין הצמוקין במים ג' ימים אף דבכל מקום קימ"ל דשיעור כבישה הוא מעל"ע. מ"מ לענין קידוש וברכה ראוי להחמיר כדעת האומרים דאין כבישה פחות מג' ימים. (רלב"ח):
1
ב׳קונטרס אחרון
במים ג' ימים. ובספר חכמת אדם כלל ע"ה סעי' ח' כ' וז"ל וצ"ע למה לי ג"י שהרי כבוש הוי מע"ל ובאו"ה ובד"מ לא נזכר ג"י ולכן נ"ל דלאחר מעל"ע דינו כיין. ותשו' רלב"ח אינו בידי. ואפשר דמעשה כך הי' ע"ש. ובהגהות יד שאול יו"ד סי' קכ"ג כ' דברלב"ח יש שם סתירה קצת שכפי הנראה מהמעשה לא הי' ג"י כו' וא"כ לדידן דכבוש הוי במעל"ע גם לענין היין הדין כן הן לענין לנסכו והן לענין ברכת בפה"ג וסיים דכן נראה לדעתו ברור ע"ש. ובספר ארחות חיים סי' ר"ב אות ט"ז כתב ראיתי נדפס בלוח התיקון שבס' ברכת הבית אשר הגה"צ מוהר"ר יחזקאל משיניווע זצוק"ל השיג על הגהות יד שאול ואומר שאין להקל כלל בפחות מג"י דבעינן טעם חזק ומכ"ש כשאינו תוסס כראוי בודאי לא הוי יין ע"ש. ובסוף בהשמטות כתב דבאמת שהמעיין בתשובת רלב"ח סי' מ"א ימצא ששריית הצימוקים במים הי' ביום ד' ובליל שבת אירע מגע העכו"ם ולא הי' עוד ג"י מעל"ע והוא השיב דלא בעינן המשכה היין מהצימוקים כיון שכבר עברו ג"י משנתנו המים בהצימוקים ע"ש. ונראה שהתשובה הי' מפני מעשה שהי' וה"ה בפחות. וגם דוקא משום שלא משכו היין מהצימוקים משא"כ אחר הסינון אם רואין שנגמר היין יש להקל גם בפחות מג"י ע"ש:
ובשם א"ר שם ס"ק י"ד כתב שצידד דגם בפחות ממעל"ע אם רואים שנתנו הצימוקים טעם בהמים מברכין בפה"ג ע"ש. ולי נראה לחלק דבחורף צריך להיות שריית הצימוקים במים ג"י. אבל בקיץ עפ"י רוב יקלקל טעם היין בשריית הצימוקים במים ג"י ע"כ אם לפי ראות העין שהיין יגמר בביתו בב' מעל"ע או אפי' בפחות מזה יכול לברך עליו בפה"ג. ואדרבה בשריית ג"י מעל"ע כבר עבר טעמו ויש להסתפק אם יוכל לברך עליו בפה"ג:
ובספר מדרש תלפיות אות י' כתב בשם ספר טעמי המצות וז"ל ראיתי אנשי מעשה שהיו מחמירים על עצמן שאפי' בראיית העכו"ם את היין לא היו רוצים לשתותו אעפ"י שלא נגע בו הערל כיון שנתן עיניו בו אין בו סימן ברכה ומנהג וותיקין הוא:
ובספר תורת משה להגאון הקדוש בעל חת"ס כתב על פסוק וימכור את בכורתו ליעקב ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת. דהאי וישת היינו יין שהכין יעקב להברות האבל. וכיון שהי' במכירה זו יין הוצרך לגמור המכירה בשבועתו טרם נתן לו יין. משום דבנגעו בו נתנסך ושוב הוי הבכורה דמי יי"נ. עי' מס' ע"ז דף ע"א כי כייליתו חמרא לנכרים וכו' ע"ש:
במים ג' ימים. ובספר חכמת אדם כלל ע"ה סעי' ח' כ' וז"ל וצ"ע למה לי ג"י שהרי כבוש הוי מע"ל ובאו"ה ובד"מ לא נזכר ג"י ולכן נ"ל דלאחר מעל"ע דינו כיין. ותשו' רלב"ח אינו בידי. ואפשר דמעשה כך הי' ע"ש. ובהגהות יד שאול יו"ד סי' קכ"ג כ' דברלב"ח יש שם סתירה קצת שכפי הנראה מהמעשה לא הי' ג"י כו' וא"כ לדידן דכבוש הוי במעל"ע גם לענין היין הדין כן הן לענין לנסכו והן לענין ברכת בפה"ג וסיים דכן נראה לדעתו ברור ע"ש. ובספר ארחות חיים סי' ר"ב אות ט"ז כתב ראיתי נדפס בלוח התיקון שבס' ברכת הבית אשר הגה"צ מוהר"ר יחזקאל משיניווע זצוק"ל השיג על הגהות יד שאול ואומר שאין להקל כלל בפחות מג"י דבעינן טעם חזק ומכ"ש כשאינו תוסס כראוי בודאי לא הוי יין ע"ש. ובסוף בהשמטות כתב דבאמת שהמעיין בתשובת רלב"ח סי' מ"א ימצא ששריית הצימוקים במים הי' ביום ד' ובליל שבת אירע מגע העכו"ם ולא הי' עוד ג"י מעל"ע והוא השיב דלא בעינן המשכה היין מהצימוקים כיון שכבר עברו ג"י משנתנו המים בהצימוקים ע"ש. ונראה שהתשובה הי' מפני מעשה שהי' וה"ה בפחות. וגם דוקא משום שלא משכו היין מהצימוקים משא"כ אחר הסינון אם רואין שנגמר היין יש להקל גם בפחות מג"י ע"ש:
ובשם א"ר שם ס"ק י"ד כתב שצידד דגם בפחות ממעל"ע אם רואים שנתנו הצימוקים טעם בהמים מברכין בפה"ג ע"ש. ולי נראה לחלק דבחורף צריך להיות שריית הצימוקים במים ג"י. אבל בקיץ עפ"י רוב יקלקל טעם היין בשריית הצימוקים במים ג"י ע"כ אם לפי ראות העין שהיין יגמר בביתו בב' מעל"ע או אפי' בפחות מזה יכול לברך עליו בפה"ג. ואדרבה בשריית ג"י מעל"ע כבר עבר טעמו ויש להסתפק אם יוכל לברך עליו בפה"ג:
ובספר מדרש תלפיות אות י' כתב בשם ספר טעמי המצות וז"ל ראיתי אנשי מעשה שהיו מחמירים על עצמן שאפי' בראיית העכו"ם את היין לא היו רוצים לשתותו אעפ"י שלא נגע בו הערל כיון שנתן עיניו בו אין בו סימן ברכה ומנהג וותיקין הוא:
ובספר תורת משה להגאון הקדוש בעל חת"ס כתב על פסוק וימכור את בכורתו ליעקב ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת. דהאי וישת היינו יין שהכין יעקב להברות האבל. וכיון שהי' במכירה זו יין הוצרך לגמור המכירה בשבועתו טרם נתן לו יין. משום דבנגעו בו נתנסך ושוב הוי הבכורה דמי יי"נ. עי' מס' ע"ז דף ע"א כי כייליתו חמרא לנכרים וכו' ע"ש:
2