טעמי המנהגים רצ״בTa'amei HaMinhagim 292
א׳טעם. כשיש בידו כוס של קידוש או הבדלה הוא אומר סברי מרנן והקהל אומר לחיים מפני כשהיו דורשין לעדים על העבירה שאדם עושה. וכששבין מלחקור אומר להם סברי מרנן (פי' איך אתם סוברים אם הוא חייב מיתה או לא) והם אומרים אם לחיים ואם למיתה ואם הוא מחויב סקילה מביאין לו יין טוב וחזק*בספר הגהות מהרצ"א להגאון הקדוש מוהר"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל פי' ויין למרי נפש. עפ"י מה שכ' בזוהר פקודי דף רס"ד ע"א ת"ח האי ממנא בידי' כסא חדא כו' וכל אינון קטולי ב"ד כו' אתעקרו מאלין סטרין דמסאבין כו' וכל אינון דלא שתו האי כסא דב"ד כו' כד נפיק נשמתי' כו' האי ממנא וכל אינון דעמי' אחידן בי' הוא יום המר ע"כ לשון הזוהר. ע"כ משקין להרוגי ב"ד כוס ע"ש ויין למרי נפש. היינו אם לא הי' נהרג בב"ד הוי לי' לנפש יום המ"ר: ומשקין אותו כדי שלא יצטער מן הסקילה ובאין העדים ועוקדין לו ידיו ורגליו ושמין אותו בבית הסקילה ולוקחין העדים אבן אחת גדולה שימות בה ושמין אותה על לבו ע"כ אם אומר הש"ץ סברי מרנן אומר הקהל לחיים כלומר כי לחיים יהא הכוס. מדרש תנחומא פ' ויקהל:
1